במדבר רבה יח כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יח · כ · >>

הוסף ביאור

כ. [עריכה]

"ואון בן פלת" למה נקרא שמו און שכל ימיו באנינות "בן פלת" בן שנעשו בו פלאות אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו ואמרה ליה מה לך בהדי פלוגתיה אי אהרן כהנא רבא את תלמידא אי קרח כהנא רבה את תלמידא אמרה ליה ידענא כוליה כנישתא קדישא דכתיב ביה "כי כל העדה כלם קדשים" מה עבדת אשקיתיה חמרא וארוויתיה ואנגיתיה בערסא והוה יתבא אבבא היא וברתה וסתרא למזייה כל מאן דאתא בשביל און בעלה כיון דחזייה הדור אדהכי והכי אבלעינהו היינו דכתיב (משלי יד, א): "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" זו אשתו של און "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" זו אשתו של קרח.
"וַיָּקֻמוּ לפני משה [וגו'] נשיאי עדה" מיוחדין שבעדה.
"קראי מועד" שיודעין לעבר את השנים ולקבוע חדשים.
"אנשי שם" שהיה להם שם בכל.
"וישמע משה" מה שמע א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מלמד שחשדוהו באשת איש שנאמר (תהלים קו, טז): "ויקנאו למשה במחנה" א"ר שמואל בר יצחק אמר רב מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה.
"וילך אל דתן ואבירם" אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקין במחלוקת אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר משום "ולא יהיה כקרח וכעדתו" א"ר אסי ראוי להצטרע כתיב הכא "כאשר דבר ה' ביד משה לו" וכתיב התם (שמות ד, ו): "ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך וגו'".
א"ר חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר (במדבר כו, ט): "בְּהַצֹּתָם על ה'" אמר רבי יוסי ב"ר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כאלו עושה עם השכינה שנאמר (שם כ, יג) "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'" א"ר חנינא כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר (שמות טז, ח): "לא עלינו תְלֻנֹּתֵיכֶם כי על ה'" א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחרי השכינה שנאמר (במדבר כא, ה): "וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים וגו'".
דרש רבא מאי דכתיב (חבקוק ג, יא): "שמש ירח עמד זבלה" מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא עד דמחו להו לא נפקי.
דרש רבא מאי דכתיב "אם בריאה יברא ה'" אמר משה רבון העולמים "אם בריאה" גיהנם מוטב ואם לאו "יברא ה'" למאי אילימא למברייה ממש והכתיב (קהלת א, ט): "אין כל חדש תחת השמש" אלא לאקרובי פיתחא.

(במדבר כו, יא): "ובני קרח לא מתו" תאנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם.

סיפור :
אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה אזלינא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בי בלועי דקרח אזלי וחזאי תרי ביזעי וקא נפק קוטרא מינייהו שקל גבבא דעמרא ואמשייה במיא ואותביה בריש רומחא ועיילה להתם ואיחרך ונפל אדל אצית מאי שמעת ושמעי דהוו קאמרי משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת

ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להוציאן ועליהם אמרה חנה (ש"א ב, ו): "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל":