קטגוריה:במדבר כא ה

<< | ספר במדבר • פרק כ"א • פסוק ה' | >>

וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל.

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.

המהדורה המוטעמת:

וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֮ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיְדַבֵּ֣ר וַ - ו' החיבור
יְדַבֵּ֣ר - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/1696
מורפ': HC/Vpw3ms הָעָ֗ם הָ - מילית, ה' הידיעה
עָ֗ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/5971 a
מורפ': HTd/Ncmsa בֵּֽאלֹהִים֮ בֵּֽ - מילת יחס
אלֹהִים֮ - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: b/430
מורפ': HR/Ncmpa וּבְמֹשֶׁה֒ וּ - ו' החיבור
בְ - מילת יחס
מֹשֶׁה֒ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: c/b/4872
מורפ': HC/R/Np לָמָ֤ה לָ - מילת יחס
מָ֤ה - מילית, ה' השאלה

צורת יסוד: l/4100
מורפ': HR/Ti הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ הֶֽעֱלִיתֻ֨ - פועל, הפעיל, עבר, גוף שני, זכר, רבים
נוּ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 5927
מורפ': HVhp2mp/Sp1cp מִמִּצְרַ֔יִם מִ - מילת יחס
מִּצְרַ֔יִם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: m/4714
מורפ': HR/Np לָמ֖וּת לָ - מילת יחס
מ֖וּת - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/4191
מורפ': HR/Vqc בַּמִּדְבָּ֑ר בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּדְבָּ֑ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4057 b
מורפ': HRd/Ncmsa כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC אֵ֥ין אֵ֥ין - מילית, שלילה

צורת יסוד: 369
מורפ': HTn לֶ֨חֶם֙ לֶ֨חֶם֙ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3899
מורפ': HNcbsa וְאֵ֣ין וְ - ו' החיבור
אֵ֣ין - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/369
מורפ': HC/Tn מַ֔יִם מַ֔יִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 4325
מורפ': HNcmpa וְנַפְשֵׁ֣נוּ וְ - ו' החיבור
נַפְשֵׁ֣ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: c/5315
מורפ': HC/Ncbsc/Sp1cp קָ֔צָה קָ֔צָה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 6973
מורפ': HVqp3fs בַּלֶּ֖חֶם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
לֶּ֖חֶם - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/3899
מורפ': HRd/Ncbsa הַקְּלֹקֵֽל הַ - מילית, ה' הידיעה
קְּלֹקֵֽל - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/7052
מורפ': HTd/Aamsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיְדַבֵּ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) הָעָ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)

בֵּֽאלֹהִים֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

וּבְמֹשֶׁה֒ סגול (מלך, דרגא 2)

לָמָ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

מִמִּצְרַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לָמ֖וּת טפחא (מלך, דרגא 2)

בַּמִּדְבָּ֑ר אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) אֵ֥ין מרכא (משרת, דרגא 5) לֶ֨חֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

וְאֵ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) מַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְנַפְשֵׁ֣נוּ מונח (משרת, דרגא 5) קָ֔צָה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בַּלֶּ֖חֶם טפחא (מלך, דרגא 2)

הַקְּלֹקֵֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה כלפי ה' שממנו באה הגזירה לנדוד במדבר, וכלפי משה שלא התפלל בשבילם: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה מאסה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל קל וגרוע".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וְאִתְרָעַם עַמָּא קֳדָם יְיָ וְעִם מֹשֶׁה נְצוֹ לְמָא אַסֵּיקְתּוּנָא מִמִּצְרַיִם לִמְמָת בְּמַדְבְּרָא אֲרֵי לֵית לַחְמָא וְלֵית מַיָּא וְנַפְשַׁנָא עַקַת בְּמַנָּא הָדֵין דְּמֵיכְלֵיהּ קַלִּיל׃

ירושלמי (יונתן):

וְהִרְהֲרוּ עַמָא בִּלְבָבֵיהוֹן וְאִשְׁתָּעִיאוּ עַל מֵימְרָא דַיְיָ וּבְמשֶׁה נָצוּ לְמָא אַסֵיקְתָּנָא מִמִצְרַיִם לִמְמַת בְּמַדְבְּרָא אֲרוּם לֵית לַחֲמָא וְלֵית מַיָא וְנַפְשָׁתָנָא קַנְטַת בְּמַנָא הָדֵין דִמְזוֹנֵיהּ קָלִיל:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"באלהים ובמשה" - השוו עבד לקונו (במ"ר)

"למה העליתנו" - שניהם שוים

"ונפשנו קצה" - אף זה לשון קצור נפש ומאוס

"בלחם הקלוקל" - (ע"ז ה) לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ח] קראוהו קלוקל. על שם שיתפח המעיים ברעי ובצואה, שלשון 'קלקול' נופל מי שהוא בקלקול ברעי ובצואה:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה – הִשְׁווּ עֶבֶד לְקוֹנוֹ (מדרש תנחומא חוקת יט).
לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ – שְׁנֵיהֶם שָׁוִים.
וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה – אַף זֶה לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ וּמִאוּס.
בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל – לְפִי שֶׁהַמָּן נִבְלַע בָּאֵיבָרִים, קְרָאוּהוּ קְלֹקֵל; אָמְרוּ: עָתִיד הַמָּן הַזֶּה שֶׁיִּתְפַּח בְּמֵעֵינוּ! כְּלוּם יֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא? (יומא ע"ה ע"ב).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

הקלקל: כמו קלקל בחצים, לבן כעין הבדלח ויבש, לוישנט בלע"ז:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

כי אין לחם ואין מים. יש לתמוה והלא המן היה יורד להם בכל יום ויום, גם רבוי המים היה להם מנס הסלע שנתחדש להם עתה. אבל זו היתה תלונותם, אמרו הנה עניננו משונה אין לנו לחם ומים כשאר האומות כי שאר האומות אם היו זכאין או חייבין יש להם לחם לשובע ואצ"ל המים אבל אנו עיקר כל הנהגותינו ומאכלנו ומשתנו בענין מחודש כי אין לנו לחם ביום אחד לימים הרבה כשאר האומות שנפשם שבעה בספוק המזון שרואין בין ידיהם ועמהם, ואינו עמנו כי אם דבר יום ביומו, ואפילו המים שהן הפקר לכל העולם ואין לאדם מחיה זולתם כבר נסתלקו ממנו כשמתה מרים שנסתלק הבאר, ומאחר שכל ענינינו נמשכין אחר העונש והשכר הנה אנו מחודשים בהנהגה יותר משאר האומות. ועוד כי אותו הלחם הבא אלינו דבר יום ביומו לחם קלוקל הוא ועתיד הוא להתקלקל בבני מעים ונפשנו קצה בו, וכי יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא. וזו היא הדבה שהוציאו במן שהיה להם לכבוד ומעלה היו נותנין בו דופי, כי למעלת דור המדבר שהיו כמלאכי השרת היה המן בא להם דבר יום ביומו כדי שיהיו עיניהם תלויות תמיד אל ה' כענין שכתוב (תהלים קכג) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו', והענין היה להם להרגיל נפשם במדת הבטחון והאמונה בשם יתברך, ולפי שחטאו בהוצאת דבה נענשו בעונש נחש המוציא דבה, זהו שכתוב וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ודרשו רז"ל יבא נחש שאוכל מינין הרבה וכלם בפיו טעם אחד ויפרע מאוכלי המן שאוכלין מין אחד וטועמין מינין הרבה. ועוד שנענשו בעונש זה, כי הנחשים האלו שנענשו בהם היו הנחשים עצמן שהיו במדבר למינין הרבה, הוא שכתוב (דברים ח) המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו', וכל ארבעים שנה לא נזוק בהם אחד מישראל, שהיה ענן אחד משבעה עננים לפניהם והורג נחשים ועקרבים שלא יזיקום, והיה הענן ההוא מיוחד לפלא הזה, ועכשיו בשנת הארבעים כשהוציאו דבה בדבר שהוא להם מדה טובה ומעולה שלח הקב"ה בהם את הנחשים השרפים, וזהו שלא אמר וישלח ה' בעם נחשים שרפים אלא הנחשים השרפים שבמדבר, כלשון (שמות ח) הנני משליח בך את הערוב, כלומר הערוב שבמדברות, כי לא היה בריאה חדשה לשעה אלא שכבר היו הנחשים והערוב במדבר. והיה מספיק הנחשים והוסיף את השרפים, קרי ביה השרופים, השורפים, ומפני שעד עכשיו היה הענן שורפם כדי שלא יזיקו לישראל ואז היו השרופים, וכיון שחטא ישראל היו הם השורפים. וענין בלחם הקלוקל לשון בזוי הוא, קל שבקלים.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"וידבר". כל התלונות עד הנה היו על משה ועתה ידעו שהוא שליח ה' ודברו סרה על ה' המוציא אותם מא"מ, ומ"ש ונפשנו קצה ר"ל הגם שיש לחם שהוא המן, הוא מזון קל, וחז"ל אמרו (לפסחים קיב) השכם ואכול בקיץ מפני החמה, וחשבו שלהגן מן השרב צריך אכילת מזון גם לא מזון קל כהמן שטוב למעונגים יושבי בית לא להולכי בארץ ציה וחום:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

וידבר העם באלהים ובמשה וגו'. נראה שלא על המן לבדו קראו תגר כ"א גם על המים שהרי אמרו אין לחם ואין מים, כי הלחם והמים היו שניהם רוחניים וקלים וכל הדברים הקלים טובים לבעלי המנוחה ולא להולכי דרכים כי מאכל כבד טוב להתעכל לבעלי היגיעה לפיכך כאשר קצרה נפש העם בריבוי הדרך, אמרו לפי טורח הדרך אין לחם ואין מים כי שניהם נראין כאלו אינם והיו כלא היו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל קל קל שניהם קלים כאמור. וכנגד שתפלו על המאכל שולחו בהם נחשים שנאמר בו (ישעיה סה, כה) ונחש עפר לחמו, וכנגד שתפלו על המים שולחו בהם השרפים כי אין מים לכבות האש. ובתולדות יצחק כתב לפי שדברו באלהים ובמשה, אמר הקב"ה חלקי שרי ומחול אך עשה לך שרף כנגד מה שעשו לך, ומשה אמר בהיפך חלקי מחול אבל חלק גבוה מי יתיר לפיכך ויעש נחש נחושת ושורש דבר זה נמצא גם בילקוט פר' שמות. פירוש לפירושו כי לשון הרע שורף ומזיק לאדם כי חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים (תהלים קכ, ד) ע"כ בא השרף כנגד מה שדברו במשה, אבל כלפי מעלה מה יתן לך ומה יוסיף לשון רמיה (שם קכ, ג) ע"כ שולחו בהם הנחשים לפי שתפסו אומנות נחש הקדמוני שספר לה"ר בבוראו כי הלשון נופל על הלשון כי הנחש שחטא בלשון נופל על בעלי הלשון. והביט אל נחש הנחושת וחי, שיראה מה שקרה לנחש הקדמוני ואז לא ישוב לכסלה.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

וידבר העם באלהים ובמשה. הגם שיודעים שכל הנהגתם היא על פי ה' ואין משה עושה דבר מדעתו, אף על פי כן התרעמו עליו שהסכים על דעת קונו ולא הפיל תחינתו לפניו להביאם דרך נכון למועדי רגל, ונראה כי דבריהם כאן לא היו לעשות גזירה עליהם כדרך שאמרו במרגלים (יד ג') למה ה' וגו' נתנה ראש ונשובה מצרימה אלא כמי שמתרעם על חבירו אשר לא טוב עשה, וזה יקרא מדברי לשון הרע, ולזה שלח ה' בהם נחשים מדה כנגד מדה כאומרם ז"ל (תענית דף ח.) שאלו לנחש וכו': ונפשנו קצה וגו'. אולי שהרגישו לצד הסיבוב של ארץ אדום וקצרה נפשם בדרך חשבו כי זה נסבב לצד היות מזונם מהמן ולא מהלחם, והטעם כי מטבע הולכי דרכים לאכול דבר שהוא קצת קשה להתעכל כי באמצעות ההליכה ממהר להתעכל וכל שנתעכל צריכין למזון פעם אחרת ולזה כשהם אוכלים לחם הם מתחזקים והולכים בכח מה שאין כן באכילת המן שהוא דבר רוחני ותכף מתעכל וזה יסובב שיהיה להם טורח הדרך כי הבטן ריקנית, ולזה הקדים הכתוב ואמר לסבוב את ארץ אדום וגו' וזה סיבה להרגשת העם שדברו ואמרו אין לחם וגו', ונפשנו קצה בלחם הקלוקל פירוש שמתקלקל תכף ומיד ואינו שוהה להתעכל, ורז"ל אמרו (במד"ר כאן) כי המדברים היו שיורי העם שנגזרה עליהם גזירה למות במדבר שלא היה להם נחת רוח במדבר והיו קצים בחייהם מה שאין כן הנכנסים שהיה להם נחת רוח במדבר: