במדבר רבה יט כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כא.    [ עריכה ]
"ויסעו מהר ההר ותקצר נפש העם בדרך" והלא כתיב (נחמיה ט,): "ורוחך הטובה נתת להשכילם" אלא אותם שיירות שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה וכה"א (במדבר יד,): "ובניכם יהיו רועים במדבר" זה העם שקצרה נפשם בדרך.

"וידבר העם באלהים ובמשה" השוו עבד לקונו.
" ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום אמר ר' עקיבא כשהיו מגלים להם התגרים הסל שבא מן פירות הארץ היו מתים שנאמר (דברים א, לה): "אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו'" כל טוב הבא מן הארץ לכך "ותקצר נפש העם בדרך" הם שרגנו ונפשנו קצה: