במדבר רבה יח יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יח · יט · >>

הוסף ביאור

יט. [עריכה]

"ויהי כְּכַלֹּתוֹ לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם" ללמדך שמכל מקום שהוא רוצה מצמיח את הפורעניות.
"חַיִּים שְׁאֹלָה" יש אומרים חיים וקיימים עד עכשיו "ותכס עליהם" הם אבדו ולא פחדותן שנעשו אחרים תחתיהן שרי אלפים ושרי מאות
"וכל ישראל נסו לקולם" שהיו צווחין בקולם משה רבינו הצילנו.
"ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת" אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפין וקרח עומד בין השרופים שאמר משה ואתה ואהרן איש מחתתו וקרח לקה יותר מכולם שנשרף ונבלע ולמה נעשו בו שני דינין שאילו נשרף ולא נבלע היו הבלועין מתרעמין שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה אלא קרח והן נבלעין והוא ניצול ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופין מתרעמין שלא הביא עליהם את הפורעניות אלא זה והן נשרפין והוא ניצול לפיכך נידון בשתי מיתות וליהטו האש תחלה לעין כל השרופים שבידן היתה המחתה והקטרת בה וקפלתו האש כדור והאש מגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ עם הבלועים שנאמר " ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש" :