קטגוריה:משלי ו ב

הכפילות נוקשת - נלכדת רומזת שהקטע מדבר על שתי התחייבויות שונות וסותרות, שהשילוב ביניהן יוצר את המוקש והמלכודת: "תחילה נוקשת במה שערבת לרעך ואתה מחיוב לקיים דבר מצד שהערבות שלו קודם ומצד שהוא רעך, ואחר-כך נלכדת באמרי פיך במה שנתת תקיעת כף [לזר,""בענין שהוא הפך הערבות שערבת לרעך]" (מלבי"ם).

החכם מלמד, שההתחייבות לרעך קודמת, כי באת בכף רעך עוד לפני שנתת ערבות לזר, ולכן אתה צריך לעשות הכל כדי למלא את ההתחייבות לרעך - לך התרפס ורהב רעיך.

ובנמשל:

1. רעך הוא ה', והזר הוא יצר הרע. לפעמים אדם מרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשה שיש בו חטא; הוא כביכול "הבטיח" ליצר הרע שלו שיעשה את זה, וקשה לו מאד לוותר על כך; אולם, החכם מזכיר שההתחייבות לה' - ההתחייבות לשמור מצוות - ההתחייבות שקיבלנו כולנו בהר סיני (רש"י על פסוק 3) וההתחייבות שקיבלה כל נשמה לפני שירדה לעולם (מלבי"ם על פסוק 5) - קודמת להתחייבות ליצר הזר. והאדם שנפל במלכודת היצר, צריך "להתרפס" - להתפלל לה' שיציל אותו מהזר (דומה לזה פירש הרמח"ל במסילת ישרים ב ורמ"ד ואלי על הפסוק).

2. ובימינו אפשר לדרוש את הפסוק על ראש ממשלת ישראל: מצד אחד ערבת לרעך - יש לך אחריות להילחם ולהגן על בני עמך; ומצד שני תקעת לזר כפיך - יש לך מחוייבויות בינלאומיות למנהיגים זרים, והם לפעמים מאלצים אותך לעשות דברים הפוגעים בעם ישראל. בני!, אומר החכם, עליך לזכור כי באת לשלטון בכף רעיך - בהצבעת ידם של בני עמך, ולכן המחוייבות העיקרית שלך היא כלפיהם ולא כלפי זרים!