ביאור:משלי ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


פסוקים רבים בספר משלי מזהירים מפני הסכנות שבחתימה על ערבות, במיוחד לגבי הלוואה. ראו ערבות לעומת הלוואה

א בְּנִי! אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ לקחת אחריות על מעשיו של אדם שאתה מכיר

להרחבה
, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ או שלקחת אחריות על מעשיו של אדם זר

להרחבה
,
ב נוֹקַשְׁתָּ שמת לעצמך מוקש ומכשול בְאִמְרֵי פִיךָ בכך שאמרת שאתה ערב, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ!
ג עֲשֵׂה זֹאת, אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ שיעבדת את עצמך לרעך:
לֵךְ, הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ התחנן לפני שני רעיך - זה שהתחייבת בפניו וזה שהתחייבת לגביו - שיוותרו לך.
ד אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ;
ה הִנָּצֵל כִּצְבִי כמו שהצבי מנסה לעורר רחמים כדי להשתחרר מִיָּד מיד הצייד שלכד אותו, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּש ממוקש ומלכודת שטמנו לה.
Mj-06-06.jpg
לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! / צילמה: סיגל, בקניון קסטרא בחיפה


פסוקים נוספים בנושאים קרובים:
על חשיבות החיסכון - משלי י.
על עצמאות כלכלית בספר משלי.

על סכנת המחסור - משלי כד.
ו
לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! רְאֵה דְרָכֶיהָ, וַחֲכָם ההתבוננות בנמלים תעזור לך לתקן את מידותיך ולהיות חכם יותר:
ז אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל אין לה בוס שמכריח אותה לעבוד וששומר על הסדר, ובכל זאת -.
ח תָּכִין בַּקַיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ כל אחת ואחת מהנמלים פועלת מתוך אחריות לעתיד, וחוסכת מזון מהקיץ לחורף.
ט עָד מָתַי, עָצֵל, תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?!
י "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבּוּק יָדַיִם לִשְׁכָּב". אתה אומר לעצמך 'רק עוד קצת לישון, רק עוד קצת לנמנם, רק עוד קצת לנוח בחיבוק ידיים', אבל התוצאה היא -
יא וּבָא כִמְהַלֵּךְ בהפתעה, כמו אורח

להרחבה
רֵאשֶׁךָ עונייך, וּמַחְסֹרְךָ - כִּאִישׁ מָגֵן יבוא בביטחון, כמו חייל ממוגן שאי אפשר לסלקו.
יב אָדָם בְּלִיַּעַל בלי תועלת, מביא רק נזק

להרחבה
, אִישׁ אָוֶן:
הוֹלֵך עִקְּשוּת פֶּה פיו הולך בעקמומיות

להרחבה
.
יג קוֹרֵץ בְּעֵינָיו,
מוֹלֵל ברגלו (בְּרַגְלָיו) משפשף את רגליו זו על זו, מתוך עצבנות

להרחבה
,
מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.
יד תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּו חושב ההיפך ממה שאומר

להרחבה
, חֹרֵשׁ רָע מתכנן לעשות רע בסתר

להרחבה
, בְּכָל עֵת מדנים (מִדְיָנִים מריבות) יְשַׁלֵּחַ.
טו עַל-כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ אסונו, פֶּתַע יִשָּבֵר - וְאֵין מַרְפֵּא.
שבע דרכים להשתמש באיברי הגוף, שה' שונא במיוחד
טז שֶׁשׁ הֵנָּה את שש ההתנהגויות שנזכרו קודם

להרחבה
שָׂנֵא יְהֹוָה, וְשֶׁבַע ושבע ההתנהגויות שנזכרות בהמשך תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ:

הגאוה מתבטאת גם באיברי גוף אחרים - ראו ארחות צדיקים, שער הגאוה.

יז עֵינַיִם רָמוֹת מתגאות,
לְשׁוֹן שָׁקֶר,
וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דַּם נָקִי.
יח לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן,
רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.

"יפיח כזבים עד שקר" נזכר גם במשלי יד 5. ראו מבחן אישיות לעד

יט יָפִיחַ כְּזָבִים מפריח הבטחות שאינו יכול לקיים

להרחבה
עֵד שָׁקֶר,
וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
כ נְצֹר שמור באופן פעיל

להרחבה
, בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ!

ישנם עוד מספר פסוקים בספר משלי שמדברים על קשירת דברי תורה וחכמה על הלב ועל הגרון, כאמצעי זיכרון מוחשי או כמשל. ראו תכשיטים כמשל לחכמה

כא קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ החזה או המחשבות

להרחבה
תָמִיד, עָנְדֵם עַל גרגרתך (גַּרְגְּרֹתֶיךָ הצואר או הדיבור

להרחבה
).
כב בְּהִתְהַלֶכְךָ - תַּנְחֶה אֹתָךְ כשאתה הולך בדרך שקבעת לעצמך, המצוה תדריך אותך ותציל אותך שלא תתפתה לסטות מהדרך

להרחבה
,
בְּשָׁכְבְּךָ - תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ כשאתה נח לאחר שסיימת את דרכך, התורה תשמור עליך מפני מחשבות רעות ומטרידות,
וַהֲקִיצוֹתָ - הִיא תְשִׂיחֶךָ וכשאתה קם לאחר המנוחה, המצוה והתורה ישוחחו עמך ויעזרו לך להחליט על דרך חדשה.
כג כִּי
נֵר - מִצְוָה מצוה מעשית דומה לנר, שהוא אמצעי מעשי ליצירת אור במקום מסויים

להרחבה
,
וְתוֹרָה - אוֹר התורה המופשטת דומה לאור, שהוא מופשט ומאיר את כל העולם,
וְדֶרֶךְ חַיִּים - תּוֹכְחוֹת מוּסָר דברי ביקורת שמקבלים דומים לשלט שמראה את הדרך הנכונה.
כד לִשְׁמֹרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מאישה שמעשיה רעים, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן אישה שדבריה מפתים ומכשילים נָכְרִיָּה.
כה אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ במחשבותיך ודמיונותיך

להרחבה
, וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ אל תתן לה לקחת את תשומת לבך בעיניה היפות או בקריצותיה המפתות.
כו כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם אדם שהולך לזונות יאבד את כל רכושו עד שיישאר לו רק כיכר לחם, וְאֵשֶׁת אִישׁ - נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד ואדם שנואף עם אשת איש יאבד את חייו, שערכם רב הרבה יותר

להרחבה
.
כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ האמנם יוכל איש להרים גחלי אש בין זרועותיו, מתחת לבגדיו, וּבְגָדָיו לֹא תִּשָׂרַפְנָה?! והנמשל: היוכל איש לשמור מחשבות תאוה בליבו, מבלי שישפיעו על גופו?!

להרחבה
כח אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים האמנם יוכל איש ללכת עם נעליים על גחלים לוהטות, וְרַגְּלָיו לֹא תִּכָּוֶינָה?! והנמשל: היוכל איש ליגוע בגופה של אישה, מבלי שהתשוקה תשתלט על גופו?!

להרחבה
כט כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ גם אם רק בא לבקר בביתה, לֹ‏א יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵע בָּהּ גם אם רק נגע בה ולא שכב עמה.
ל לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב -
כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב הגניבה נובעת מצורך אובייקטיבי של הגוף

להרחבה
.

הביטוי "את כל הון ביתו" נזכר גם בשיר השירים. ראו כסף לא יכול לקנות אהבה

לא וְנִמְצָ‎א וכשמגלים את הגנב - יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם הוא יכול לשלם פי 7 מערכה של הגניבה, ובכך לפייס את הנגנב

להרחבה
, אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן הוא יכול לתת את כל רכושו, ובכך לשקם את כבודו, כלומר הנזק הוא הפיך.
לב נֹאֵף אִשָּה לעומת זאת, אדם שנואף -
חֲסַר לֵב אינו פועל מתוך צורך אובייקטיבי-הגיוני

להרחבה
, מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ חייו

להרחבה
הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
לג נֶגַע מחלה ומכה

להרחבה
וְקָלוֹן יִמְצָא, וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִּמָּחֶה ולכן יבזו ויחרפו אותו, בניגוד לגנב.
לד כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר הקנאה, שמתעוררת בבעל בעקבות הניאוף, מעוררת את כעסו, וְלֹא יַחְמוֹל גם אם בית המשפט לא יוכל להעניש את הנואף, הבעל המקנא לא יוותר

להרחבה
בְּיוֹם נָקָם כאשר יוכל לנקום בנואף.
לה לֹא יִשָּׂא לא יסלח פְּנֵי כָל כֹּפֶר גם אם ישלמו לו כסף ככופר נפש, בניגוד לגנב, וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד גם אם תשחד את השופטים, הבעל לא יסלח.