קטגוריה:משלי ו כב

דקויות

קבוע הזמן

1. הפסוק מתאר, באופן מילולי, תקופה של 24 שעות - יום, לילה, והבוקר שאחריו. "כי כשהאדם נעור משנתו, אין לו מוחין כלל ועיקר, לפי שכבר נסתלקו מן הלילה ואינם חוזרים אלא אחר קריאת שמע ותפילה, וזה גורם שיצרו של אדם מעביר על דעתו כמה הרהורים רעים וחטאים, כי כשם שקדם יצר הרע אל יצר הטוב בזמן היצירה, כך הוא הקודם אל היצר הטוב בכל יום ויום כשאדם נעור משנתו... ואמנם דע כי זה אינו אלא לעם הארץ, אבל לתלמיד חכם אינו כן, כי תורתו, לא די ששומרתו בעת השכיבה, אלא שמדברת עמו גם כן כשנעור משנתו, ואינה מנחת שום מקום אל היצר הרע לקפוץ בפיתויו ובהרהורים הרעים שלו, כי התורה היא הקודמת, וכל הקודם זכה, וזהו שאמר: והקיצות - היא תשיחך" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

2. אפשר גם לפרש שהפסוק מתייחס לתקופה ארוכה יותר - תקופה שבה האדם נמצא במצבים שונים - הליכה, שכיבה ויקיצה: "כשאתה מתהלך במדבר - השכינה תנחה אותך, כשאתה שוכב לישון ביישוב - היא תשמור עליך, וכשאתה מקיץ ויוצא להפליג בים - היא תשיחך" (ע"פ תיקוני זהר לה ב, בתרגום לעברית).

או תקופה שבה האדם מעיין בסוגיה מסויימת: "בהתהלכך - בדברים העיוניים: תנחה אותך - התורה להשיג דברי חפץ, וזה שכבר תשמור, בשרשים אשר הושרשו, בה מהטעות בהתחלות, וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש:""בשכבך - באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש, כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה, הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש, עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו;""וכאשר תיקץ משנתך, הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב, להישירך להשלים החקירה" (רלב"ג).

3. וחלק מחכמי התלמוד פירשו, שהפסוק הוא משל לתקופה עוד יותר ארוכה - החיים כולם, המוות, והחיים שאחריהם: "בהתהלכך תנחה אותך - זה העולם הזה, בשכבך תשמור עליך - זו מיתה, והקיצות היא תשיחך - לעתיד לבא" (רבי מנחם בר יוסי, בבלי סוטה כא.) "בהתהלכך - בחייך; בשכבך - בקבר; והקיצות - לתחיית המתים, לעמוד בדין; היא תשיחך - תליץ בעדך" (רש"י)

מבנה הפסוק

ניתן לפרש את הפסוק הבא בהקבלה לפסוק שלנו:

• "כי נר מצוה" - המצוה היא כמו נר שמנחה את האדם כאשר הוא הולך בדרך חשוכה;

""

• "ותורה אור" - התורה היא כמו אור שמאיר את כל העולם גם בלילה, כשהאדם שוכב;
• "ודרך חיים תוכחות מוסר" - דברי הביקורת שהאדם מקבל כאשר הוא עוסק בתורה עוזרים לו לאדם להחליט מה לעשות כאשר הוא מקיץ משנתו - איך לבחור דרך שתביא אותו לחיים.

הקבלות

ישנה הקבלה בין הקטע המתחיל בפסוק 20 לבין דברים ו (ראו טבלה בפסוק 20). בפרט, הפסוק שלנו מקביל למצוה "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ":

1. ניתן להסיק מההקבלה, שכמו שהפסוק בספר דברים הוא הנחיה מעשית, גם הפסוק שלנו הוא הנחיה מעשית: "המצוה והתורה צריכה להנחות אותך בכל מקום שאתה מתהלך בו, לשמור על מחשבותיך כאשר אתה שוכב, ולשוחח איתך כאשר אתה מקיץ מהשינה".

2. אולם, ישנם הבדלים בין הפסוקים:

• בספר משלי נזכרו רק שלושה מצבים - בהתהלכך, בשכבך, והקיצות; בעוד שבספר דברים נזכר גם בשבתך בביתך.
• הבדל חשוב יותר: בספר משלי נאמר שהתורה בשכבך - תשמור עליך, בלשון הבטחה; ובספר דברים נאמר ודברת בם... בשכבך, בלשון הנחיה.

לפי זה, ייתכן שגם המשמעות שונה - הפסוק שלנו אינו הנחיה מעשית אלא הבטחה: "אם תקשור את המצוה והתורה על ליבך וגרונך, כמו שאמרתי לך בפסוק הקודם, אז תזכה שהיא תנחה אותך בכל מקום שתתהלך בו, תשמור עליך כשתשכב, ותשוחח איתך כשתקיץ מהשינה".

סגולות השמירה של התורה והמצוה נזכרו גם בפרק הבא, וגם שם הכוונה לשמירה רוחנית - שמירה מפני פיתויים, (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה".

בפרק ב נאמר, שהמזימה והתבונה שומרות על האדם, ושם הכוונה לשמירה שכלית, ידיעת המזימות של הנוכלים על-מנת להיזהר מהם, (משלי ב יא): "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה"*.