ביאור:תקע כף
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
הפועל תקע כף נזכר בתנ"ך, בדרך כלל, בהקבלה לפועל עָרַב:
- (משלי ו א): "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ"( פירוט )
- (משלי יא טו): "רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר, וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ"( פירוט )
- (משלי יז יח): "אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף, עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ"( פירוט )
- (משלי כב כו): "אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָף, בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת"
- (איוב יז ג): "שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ, מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵע"
כדי להבין את משמעותו המדוייקת, נפרק אותו למרכיביו:
תקע = הכניס וקבע בחוזקה, כמו תקיעת יתד באדמה (ישעיהו כב כג): "וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו".
כף = קצה היד, סמל למעשי האדם ורכושו (משלי לא יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ. כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן".
התוקע כף מכניס את כף-ידו בחזקה לתוך כף-ידו של רעהו, וכך - באופן סמלי - משעבד את מעשיו ורכושו לאלה של רעהו.
הביטוי העיקרי של שיעבוד זה הוא בהלוואה: התוקע כף לתוך כפו של המלוה או הלווה למעשה לוקח אחריות מלאה על החזר החוב - הוא צריך לוודא שהחוב יחזור לבעליו, וכל מעשיו ורכושו משועבדים לכך.
תקיעת כף לעומת ערבות[עריכה]
כאמור, הפועל תקע כף מקביל לפועל ערב, אולם הפועל ערב מציין אחריות משותפת (מלשון ערבוב): הערב והלווה אחראים ביחד להחזר החוב - אם המלוה לא מצליח לגבות את החוב מהלווה, הוא פונה לערב.
הפועל תקע כף מציין אחריות גדולה יותר - האחריות היא כולה על התוקע, הוא למעשה "תקוע" בידיו של המלוה, הוא האחראי המלא להחזר החוב, והוא יצטרך אחר-כך לגבות אותו מהלווה, אם יוכל.
וכך כתב הגאון מווילנה: " "יש שני מיני ערבות: א' ערב סתם, שאם לא ישלם הלווה ישלם הוא; והב' הוא הנקרא שלוף דוץ (תלמוד בבלי, יבמות קט:), והוא ערב קבלן... שנכנס בכף ממש, שמכניס עצמו שישלם הוא..." " (הגאון מווילנה על משלי ו א) .
הגר"א ממשיך ומסביר ששני סוגי הערֵבים הם גם משל לשני סוגים של בעלי תפקידים בעם ישראל:
- הערב הרגיל הוא משל למורים המלמדים תורה, שנושאים באחריות משותפת - יחד עם התלמידים - למעשים שיעשו התלמידים כתוצאה מהלימוד;
- והתוקע כף הוא משל לדיינים, שנושאים באחריות מלאה לפסק הדין שלהם.
תקיעת כף - לידי המלווה או הלווה?[עריכה]
1. רוב המפרשים פירשו שהערב היה תוקע את כפו ליד המלווה, כסמל לכך שמעשיו ורכושו של הערב משועבדים למלווה, המלווה יוכל לגבות את חובו מרכושו של הערב.
2. אולם, פרופ' מרדכי זר-כבוד ב"דעת מקרא" פירש שהערב היה תוקע את כפו ליד הלווה, כסמל לכך שמעשיו ורכושו של הערב באים במקום אלה של הלווה, והוא למעשה האחראי הבלעדי להחזרת החוב, במקום הלווה.
יש שני פסוקים שבהם הבחנה זו עשויה להשפיע על משמעות הפסוק:
- (משלי ו א): "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ... לך התרפס ורהב רעיך"- לפי פירוש 1, הזר הוא המלווה ורעך הוא הלווה, ומכאן שהערב צריך להתרפס לפני הלווה שישלם את החוב; לפי פירוש 2, הזר הוא הלווה ורעך הוא המלוה, ומכאן שהערב צריך להתרפס לפני המלוה שיוותר לו ( פירוט ).
- (איוב יז ג): "שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ, מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵע"- המילה "יתקע", על-פי ניקודה, היא בבניין נפעל ("נתקע"). איוב מבקש שמישהו יהיה ערב עבורו, ויתקע כף לתוך ידו. על-פי פירוש 1, איוב ממשיל את עצמו למלווה; ע"פ פירוש 2, איוב ממשיל את עצמו ללווה (ראו במפרשים לגבי משמעות המשל).
תקיעת כף עם ה'[עריכה]
תקיעת כף שימשה, כנראה, גם כדי לבטא התחייבות של אדם כלפי ה'. בימי עזרא התחייבו בני ישראל להיפרד מהנשים הנכריות שלקחו, וכדי לחזק את התחייבותם, (עזרא י יט): "וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם...".
לגבי תקיעת כף בהלכה, ראו ביאור:חבל נחלתו ג לט .
האם לתקיעת כף ישנה משמעות משפטית?[עריכה]
לאחרונה נדונה בבית המשפט, על-ידי השופט ד"ר גרשון גרמן, תביעה על הפרת הסכם המתייחס לחלוקת עיזבון: " "במהלך הפגישה הועלתה ע"י בא כוח התובעת הצעה, לפיה לצורך סיום סופי ומוחלט של הסכסוך ישלם הנתבע לתובעת סך של מיליון ש"ח, ובתמורה תסתלק התובעת מעזבונם של ההורים... הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הצעה זו הבשילה לכלל הסכם, אם לאו. הכל מודים כי במעמד הפגישה הנ"ל לא נעשה כל מאומה בכתב. יחד עם זאת, הכל מודים כי הצדדים לחצו ידיים בסיומה של הפגישה, וכי לאחר הפגישה היה נראה סיום הסכסוך קרוב מאי פעם... לאחר מכן הודיע ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת טלפונית, כי הנתבע מוכן לשלם לתובעת את הסך של 800,000 ש"ח בלבד. בו ביום, שיגר ב"כ התובעת מכתב, באמצעות הפקס', למשרדו של ב"כ הנתבעים בו הוא מודיע לו כי הודעת מרשו הינה בבחינת הפרה יסודית של ההסכם אליו הגיעו הצדדים בפגישה הקודמת, כי הודעת מרשו מהווה חוסר תום לב וחוסר יושר מובהקים בגינם, וכי תוגש תביעה לאכיפת ההסכם לרבות פיצויים" ". האם לחיצת הידיים בסיומה של הפגישה מחייבת את הנתבעים לקיים את ההבטחה שנתנו במהלך הפגישה? השופט ד"ר גרשון גרמן דן בפירוט במעמדה של תקיעת הכף בתנ"ך, בתלמוד, בימי הביניים ובימינו, ומגיע למסקנות מעניינות (ראו ב פסק הדין המלא, י"ב בסיון ה'תשס"ט, 4.6.2009 ) .
חוק הערֵבים[עריכה]
הקוראים הנבונים בוודאי הבינו שתקיעת כף היא פעולה מסוכנת מאד לערב. לפני כ-15 שנים תוקן "חוק הערבות", וקבע כמה הגנות על ערבים. אחת מהן היא, שהמלוה חייב למצות את כל ההליכים המשפטיים האפשריים כנגד הלווה, לפני שהוא פונה לערֵב. תיקון זה (במקרים שבהם הוא חל) למעשה קובע שברירת המחדל היא ערבות רגילה, ולא תקיעת כף; תיקון הוגן שנועד להגן על אנשים תמימים מפני הסכנה שבתקיעת כף.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-15.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/tqakf