קטגוריה:משלי לא יט
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר
וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃
יָ֭דֶיהָ יָ֭דֶי - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbdc/Sp3fs שִׁלְּחָ֣ה שִׁלְּחָ֣ה - פועל, פיעל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 7971
מורפ': HVpp3fs בַכִּישׁ֑וֹר בַ - מילת יחס, ה' הידיעה
כִּישׁ֑וֹר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/3601
מורפ': HRd/Ncmsa וְ֝כַפֶּ֗יהָ וְ֝ - ו' החיבור
כַפֶּ֗י - שם עצם, נקבה, זוגי, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: c/3709
מורפ': HC/Ncfdc/Sp3fs תָּ֣מְכוּ תָּ֣מְכוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 8551
מורפ': HVqp3cp פָֽלֶךְ פָֽלֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6418
מורפ': HNcmsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
יָ֭דֶיהָ דחי (משנה, דרגא 3)
שִׁלְּחָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) בַכִּישׁ֑וֹר אתנחתא (מלך, דרגא 2)
וְ֝כַפֶּ֗יהָ גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)
תָּ֣מְכוּ מונח (משרת, דרגא 5) פָֽלֶךְ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
רש"י
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"בכישור" - בכשרון מעשים.
"תמכו פלך" - משען ומשענה, כמו (שמואל ב ג): "מחזיק בפלך".
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"שלחה" - ענין הושטה, כמו (ישעיהו נח): "שלח אצבע".
"בכישור" - הוא הכלי שהפשתן כרוך בו, ואין לו דומה.
"תמכו" - ענין השענה.
"פלך" - הוא הכלי שבו המטוה, ודומה לו (שמואל ב ג): "ומחזיק בפלך".
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"ידיה" - כשתחלש כח העיוני, תטייל בדברים קלי העיון.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יט-כ) "ידיה", שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:
דרך המושכל
(יט - כ) "ידיה שלחה בכישור", שלחה לאביון, וכפיה תמכו פלך, פרשה לעני, העני מציין עוני הנפש והאביון מציין דלות הגוף, והידים מציינים את המעשה, מה ששלחה ידיה בכישור וכשרון, וגם הכישור הוא עץ העב שאליו אוסרים את הנאסרים בכלא, כמ"ש מוציא אסירים בכושרות, והוא ציון החומר העב האוסר ומכביד על הנפש, תשלח בו ידיה הפועלות מצות ומע"ט שבם תזכך את החומר ותתיר אסוריו, וידים אלה תשלח לאביון, ר"ל למי שהתאוה גברה עליו, שע"י שיראו מעשי ידיו וצדקתו ילמדו לעשות כמוהו ולהתגבר על חמרם, וכפיה אשר תמכו פלך שהוא המטוה שתטוה ותארג את המושכלות, זאת תשלח לעני בדעת שתלמדהו תורת ה' ודעת קדושים, וזה יעמוד לו גם בעולם הבא:
ביאור המילות
"בכשור". עץ עב שעליו עומד הארג, וכן מוציא אסירים בכושרות.
"ופלך", הוא המטוה. וההבדל בין יד וכף התבאר למעלה (י' ד'):הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
"בכישור" הם הכשרים, שהיא אוחזת בהם תמיד.
ו"פלך" הם ה'רשעים', שהם שלושה בעלי תשובה, שהיא מסייעת אותם, כמו שאמרו (שבת קד.): "בא ליטהר - מסייעים אותו".
וזה שאמר כאן "שלחה" וכאן "תמכה".
ופלך ראשי תיבות פתי, לץ, כסיל, והם שלושה בעלי תשובה, כמו שנאמר למעלה (משלי א כב): "עד מתי פתיים תאהבו פתי, ולצים לצון חמדו להם, וכסילים ישנאו דעת".
ואמר כאן "ידיה" - בפתחא דידין, וכאן "כפיה" - בסתימא, כמו שנאמר (יחזקאל א ח): "וידי אדם מתחת כנפיהם", שהן פרושות לבעלי תשובה מפני מידת הדין.
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "משלי לא יט"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.