ביאור:משלי ו כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי ו כג: "כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר."

תרגום מצודות: - כי המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר, והלומד תורה היא לו כאור היום, והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים.

תרגום ויקיטקסט: כמו נר כך היא המצוה, מכוונת אותך להיזהר ממכשולים ופיתויים בתחום מסויים;

וכמו אור-היום כך היא התורה, עוזרת לך לזהות מכשולים ופיתויים בכל תחומי החיים;

וכמו שלט על פרשת דרכים, כך הן תוכחות מוסר המכוונות אותך למצוא את הדרך הנכונה לחיות את החיים.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו כג.


דקויות[עריכה]

יער הפיתויים[עריכה]

הפסוק ממשיל את החיים בעולם של פיתויים, הגורמים לאדם לא לחשוב על העתיד, להליכה בתוך יער עבות וחשוך, שבו קשה לראות מה מסתתר בהמשך הדרך. המצוות והתורה מאירים את הדרך ביער זה (בבלי סוטה כא.): "משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא (1) מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, (2) ומחיה רעה ומן הליסטין, (3) ואינו יודע באיזה דרך מהלך. (1) נזדמנה לו אבוקה... - ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך. (2) כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. (3) הגיע לפרשת דרכים - ניצל מכולם".

הנמשל מוסבר בפסוק הבא - המצוה והתורה שומרות על האדם "מאשת רע, מחלקת לשון נכריה". האישה המפתה היא משל לכל פיתויי התאוה שאנחנו מוצפים בהם מכל הכיוונים:

נר מצוה = המצוה, שהיא מעשה מוחשי-חומרי, נמשלת לנר, שהוא אמצעי מוחשי-חומרי להפצת אור. הנר עוזר לאדם להינצל ממכשולים נייחים ("קוצים ופחתים") העומדים בדרכו, וגם המצוה מצילה את האדם מפיתויים הקשורים לאותה מצוה, לדוגמה:


  • המצוות המגבילות את היחסים בין גברים לנשים מצילות את האדם מפני היסחפות בפיתויים מיניים.
  • המצוות המגבילות את הדיבור, כגון איסורי לשון הרע ורכילות, מצילות את האדם מפגיעה בזולת ומסכסוכים מיותרים.

ותורה אור = התורה, שהיא מופשטת-רוחנית, נמשלת לאור היום, שהוא מופשט וכללי. אור היום מאיר בכל הארץ, ועוזר לאדם להינצל גם ממכשולים ניידים ("חיות וליסטים"), העלולים לצאת מתוך האפילה ולהפתיע אותו. כך גם התורה מצילה את האדם ממכשולים רוחניים כלליים, גם כאלה שאולי כלל לא ידע על קיומם. לדוגמה:

  • כשאדם לומד את פרשת יוסף ואשת פוטיפר (בראשית לט), הוא לומד על תחבולה שאישה מושחתת עלולה להשתמש בה כדי להפליל גבר, ומגיע למסקנה שצריך להיזהר ולא להתייחד עם נשים, כפי שאכן קבעו חז"ל בתקנת איסור ייחוד;
  • כשאדם לומד את כל דיני רכילות בעיון, הוא נעשה רגיש ומודע יותר למצבים שבהם יש צורך להיזהר שלא לפגוע בזולת, גם בתחומים שמעבר לדיבור.

ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם מקבל, מתלמיד-חכם או מהמצפון האישי שלו ("מוסר כליות"), נמשלים לדרך סלולה - המובילה את האדם אל ביתו. שלט על "פרשת דרכים" עוזר לאדם למצוא את הדרך הנכונה למחוז חפצו. כך גם תוכחות מוסר - דברי ביקורת שהאדם מקבל באופן אישי - עוזרים לו למצוא את דרכו בחיים, ומכוונים אותו למטרת חייו, לדוגמה:

  • כשאדם מתגבר על הפיתויים המיניים, הוא מגלה את הרבדים הרוחניים העמוקים בקשר שבין איש לאשה, כך קל לו יותר לבחור בת-זוג שמתאימה לו, ולבנות איתה דרך חיים משותפת;
  • כשאדם מבין שאסור לשמוע דברי רכילות - הוא מתאמץ ופורש משיחת הרכילות של חבריו, ואז המוח שלו מתפנה - הוא מגלה פתאום שהוא יכול לחשוב מחשבות מעניינות ומקוריות, לא רק לשמוע מחשבות של אחרים. הוא מגלה פתאום שיש לו זמן ללמוד דברים חדשים, לא רק לרכל על דברים שאחרים עשו. כך הוא עולה על הדרך הנכונה להגשים את מטרת חייו.

כי -[עריכה]

1. תיאור סיבה. בפסוקים הקודמים נאמר שיש לשמור את המצוות והתורה. אולם התלמידים עלולים לחשוב, שהמצוות והתורה מטילות עליהם מגבלות מיותרות ומעיקות, ולכן המורה מסביר מדוע המגבלות הללו חשובות ומועילות.

2. כ- הדימוי, ראו מקורות ב(משלי א יז): "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף"*.

ודרך-חיים תוכחות מוסר -[עריכה]

1. מוסר הכליות הפנימי של האדם: "מי המוליך אותו בדרך חיים? - תוכחות מוסר, שעל-ידי שיקבל תוכחת השכל מן המוסר ויראת ה', על-ידי-כך יילך בדרך חיים, ואז יועילו לו נר מצוה ותורה אור לשמרו מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים" (מלבי"ם).

2. דברי ביקורת שהאדם מקבל ממורה פרטי - תלמיד חכם - שמלמד אותו תורה ומצוות (בבלי סוטה כא.).

הקבלות[עריכה]

נר ואור כמשל נזכרו גם ב(תהלים קיט קה): "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי"*. בספר תהלים הדגש הוא על הקשר האישי של המשורר אל דבר ה', בגוף ראשון: לרגלי, לנתיבתי; ובספר משלי הניסוח הוא כללי - כמורה הפונה לכלל הציבור: "הנשמה יורדת ממקום המנוחה אל מקום היגיעה והעמל, ומן האור העליון אל החושך של העולם השפל הזה, ואין ספק כי ההולך במקום חושך צריך נר בידו להאיר את נתיבו שלא ייכשל בהליכתו, והשם יתברך ברוב רחמיו המציא את הנר הזה בידו של אדם, שהיא התורה והמצוות. והמלך החסיד הכיר את הטוב הגדול הזה שחנן השם יתברך לבריותיו, וגם ידע להשתמש בו כראוי, כמו שאמר על עצמו: נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. ולכן, בנו החכם שבא אחריו הציע הכלל הזה לתועלת הכללות, בעניין אומרו: כי נר מצוה ותורה אור..." (רמ"ד וואלי על משלי ו23).

- ישנם פסוקים נוספים בספר משלי שאפשר לפרש על-פי ההקבלה נר=מצוה ותורה=אור; ראו:

  • (משלי כ כ): "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון[בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ"*: ההורים מלמדים תורה, התורה נמשלת לאור, ולכן מי שאינו מכבד את הוריו נענש בחושך.
  • (משלי יג ט): "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ"*.
  • ואולי גם (משלי כ כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן"*.

המושגים תורה ומצוה נזכרים בפסוקים נוספים, ראו תורה ומצוה בספר משלי.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-23