מ"ג משלי ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ו · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ
  נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נוקשת באמרי פיך" - שתקעת כף להדבר עם הזרים

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נוקשת". הנה באמרי פיך נוקשת ונלכדת כי אין לך הנאה בזה הענין תבואך להשתעבד בזה החוב אך אמרי פיך לבד הם אשר נוקשת ונלכדת בהם; וכן הענין בשכל האנושי עם הנפש המתאוה כי הוא לא יתענג כלל בתענוגים הגופיים ההם והוא ערב בעבורה לפרוע החוב אל הש"י.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נוקשת באמרי פיך", תחילה נוקשת במה שערבת לרעך ואתה מחיוב לקיים דבר מצד שהערבות שלו קודם ומצד שהוא רעך, ואח"כ "נלכדת באמרי פיך", במה שנתת תקיעת כף ונלכדת בפח:


ביאור המילות

"נוקשת, נלכדת". הלכידה היא אחר המוקש, (ירמיהו נ כד): "יקושת לך וגם נלכדת":

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נוקשת" - הנה, דע שבאת למוקש, ונלכדת בה ע"י אמרי פיך.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופירש רב סעדיה ז״ל, טעם נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך – אם בא עמו לדין, שואל אותו הדיין: ערבת לאיש הזה? אם הוא כופר, נוקש באמרי פיו, שהוא מכחיש ומכזב; ואס הוא מודה, נלכד באמרי פיו, שחייב לשלם. אם כן אין לו עצה אחרת אלא להכנע לפניו:

נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך — טעם הכפל, שהערב כשהמלוה תובעו בא עמו לידי קטטה, וכן כשגבו הערבות מן הערב ובא הערב לתבוע מן המלוה מה שפרע בעדו, בא עמו לידי קטטה.

<< · מ"ג משלי · ו · ב · >>