מדרש משלי (בובר) ו א

(משלי ו א): "בני! אם ערבת לרעך" - אם עירבת זרעך בזרעו של חבירך;

"תקעת לזר כפיך" - שעבדת עבודה זרה, מה עבודה זרה נידונת בגיהנם - אף אתה תדון בגיהנם כמותה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בני! אם ערבת לרעך" - אלו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני:

אמר להם הקב"ה 'אם אני נותן את התורה - מקיימין אתם אותה?'
אמרו לפניו 'הן',
אמר הקב"ה 'אני מבקש מכם ערבים',
אמרו לפניו 'נתן לך את השמים ואת הארץ',
אמר להם הקב"ה 'דבר שמתבטל איני מבקש מכם, שנאמר (ישעיהו נא ו): "כי שמים כעשן נמלחו", שהם עתידים ליבטל'.
אמר להם 'יש לי ערבים טובים - בניכם: אם אתם מקיימין דברי תורה - אני מקיים אותם, ואם לאו - אני גוזלן, שנאמר (הושע ד ו): "ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם אני".

באותה שעה קיבלו ישראל את התורה, ונתנו בניהם ערבים.

ומניין שנקראו ישראל בנים? שנאמר (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל", שביכרו מעשים טובים לפני הר סיני.

"תקעת לזר כפיך" - אם שכחתם את התורה שנתתי לכם בכף ימין, ליום הדין אני נהפך לכם לאכזר, לכך נאמר "תקעת לזר כפיך".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "תקעת לזר כפיך" - אמר להם: אם זכיתם וקיימתם את תורתי שנתתי לכם בכף ימין - מוטב, ואם לאו - ליום הדין לזר אתם נחשבים לפניי, לכך נאמר "תקעת לזר כפיך".

(משלי ו ב): "נוקשת באמרי פיך" - עתיד הקב"ה לומר לישראל: הואיל ושכחתם את תורתי, מפיכם אני דן אתכם ליום הדין. לא כך אמרתם לפניי (שמות כד ז): "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" - היכן היא אותה עשייה ושמיעה? לכך נאמר "נוקשת באמרי פיך".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נוקשתם" - נכשלתם באמרי פיכם ונלכדתם באמרי פיכם, באותה שעה אמר להם הקב"ה: 'בניי, הואיל וציערתם עצמכם בשעבוד בין האומות, תכפר זה על זה, אלא לכו והביאו זכות אבות העולם שנתעסקו בזאת, והם י צילו אתכם מדינה של גיהנם, ומניין? שכן כתיב:

(משלי ו ג): "עשה זאת איפוא בני והינצל" - ואבות העולם משיבין להם לישראל ואומרים להם: הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין, אין לכם אלא לישב ולהתעסק בדברי תורה, למה? שהתורה מכפרת עוון:

(משלי ו ד): "אל תיתן שינה לעיניך" מלעשות תשובה, שהתשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורעניות.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תתן שנה לעיניך וגו'" מלישב בתענית. למה? שהתענית קרובה לתשובה, שנאמר (יואל ב יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם". אם עשיתם כן - "כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה". וכל כך למה - כדי להינצל מדינה של גיהנם. ועליה מפרש שלמה בקבלה:

(משלי ו ה): "הינצל כצבי מיד וכציפור מיד יקוש" - כדי שלא תתיקש בגזירתה של גיהנם.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וכציפור מיד יקוש" - כדי שלא תתוקש ותעשו קש לאש של גיהנם, מפני שכוחה של תשובה מגעת עד כיסא הכבוד.

שאלו תלמידיו את רבי עקיבה: אי זו היא גדולה - תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה - פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה - מעצמו הוא עושה אותה. אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה, באברהם הוא אומר (בראשית טו ו): "ויחשבה לו צדקה", ובמקום אחר הוא אומר (דברים ז כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות", ולא עוד אלא שבא דוד ופירש (תהלים לו ז): "צדקתך כהררי אל".

<< · מדרש משלי (בובר) · ו א · >>