בראשית רבה צג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית רבה · צג · א · >>

הוסף ביאור

א. [עריכה]

א וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בֵּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.

(משלי ו ג): "בני אם ערבת לרעך וגו' נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת וגו'": א"ר חנינא: ברח מן שלש והדבק בשלש: ברח -

  • מן הפקדונות
  • ומן המיאונים
  • ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו;

הדבק -

  • בחליצה
  • ובהפרת נדרים
  • ובהבאת שלום שבין אדם לחבירו.

א"ר ברכיה א"ר שמעון בר אבא: לית שמיה פקדון אלא פוק דון.

ד"א:

  • (משלי ו א): "בני, אם ערבת לרעך" - זה יהודה: (בראשית מג ט): "אנכי אערבנו".
  • "תקעת לזר כפיך" - "מידי תבקשנו".
  • "נוקשת באמרי פיך" - "אם לא הביאותיו אליך".
  • "עשה זאת בני והנצל" - לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו: "ויגש אליו יהודה".