ביאור:בבלי נדרים דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"אילו לא חמאת [1] בה אימה מילין דעזיבה [2] - בכדי [3] לא אדרתה [4]" [5], מי אדרתה [6]? אמרה ליה "לא" ושרייה [7].

בר ברתיה דרבי ינאי סבא אתא לקמיה דרבי ינאי סבא, אמר ליה: "אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך [8] - מי נדרת"? אמר ליה: "לא" – ושרייה.

אמר רבי אבא: מאי קראה [9]? (משלי כ כה) [מוקש אדם ילע קדש] ואחר נדרים לבקר [10].

ואע"ג דפתח רבי ינאי ליה - אנן לא פתחינן ליה בהא [11] , ולא פתחינן בהדא אחרנייתא [12], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא סבא? (משלי יב יח) יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא: כל הבוטה [13] - ראוי לדוקרו בחרב, אלא לשון חכמים מרפא [14].

'ולא פתחינן בהדא אחרנייתא' – דתניא: רבי נתן אומר: 'הנודר - כאילו בנה במה [15], והמקיימו - כאילו מקריב עליו קרבן'.

ברישא [16] – פתחינן [17]; בסיפא? אביי אמר: פתחינן; רבא אמר: לא פתחינן [18].

רב כהנא מתני לה להא שמעתא בהדין לישנא; רב טביומי מתני הכי: בסיפא [19] לא פתחינן; - ברישא? - אביי אמר פתחינן; רבא אמר לא פתחינן.

והלכתא: לא פתחינן, לא ברישא ולא בסיפא.

ולא פתחינן בהא נמי דשמואל, דאמר שמואל: אף על פי שמקיימו - נקרא רשע[20].

אמר רבי אבהו: מאי קרא? - (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא [21]; ויליף 'חדלה' 'חדלה': כתיב הכא 'כי תחדל לנדור' וכתיב התם (איוב ג יד) שם רשעים חדלו רוגז [ושם ינוחו יגיעי כח].

אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא "כנדרי כשרים" - לא אמר כלום; "כנדרי רשעים" [22] - נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל הכועס - כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך [כי הילדות והשחרות הבל] ; ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה; ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר (דברים כח סה: ובגוים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף רגלך) ונתן ה' לך שם לב רגז [23] וכליון עינים [24] ודאבון נפש: איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? - הוי אומר אלו התחתוניות.

עולא, במיסקיה לארעא דישראל [25], איתלוו ליה [26] תרין בני חוזאי [27]; בהדיה קם חד, שחטיה לחבריה. אמר ליה לעולא: "יאות עבדי"? אמר ליה: "אין"! ופרע ליה בית השחיטה [28].

כי אתא [29] לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה [עולא לרבי יוחנן]: דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה [30]? אמר ליה [רבי יוחנן לעולא]: [31] נפשך הצלת [32].

קא תמה רבי יוחנן [33]: מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז - בבבל כתיב!?

אמר ליה: ההוא שעתא -


עמוד ב

לא עברינן ירדנא [34].

אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר (תהלים י ד) רשע כגובה אפו [35] - בל ידרוש: אין אלהים כל מזמותיו [36].

רבי ירמיה מדיפתי אמר: משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר (קהלת ז ט: אל תבהל ברוחך לכעוס) כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב (משלי יג טז: כל ערום יעשה בדעת) וכסיל יפרוש אולת [37].

רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר (משלי כט כב: איש אף יגרה מדון) ובעל חימה רב פשע [38].

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא <לא> חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא [39]; מאי טעמא? (קהלת א יח) כי ברוב חכמה רב כעס [ויוסיף דעת יוסיף מכאוב] [40].

אמר רבי אסי: אין נזקקין ל"אלהי ישראל" [41] חוץ מ"קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני" - ונודע שלא גנבה ושלא הכתו [42].

[על פי דיעה המובאת בר"ן אין גורסים כאן "ונודע שלא גנבה ושלא הכתו", אלא זה נמצא כאן משיגרת המעתיק מהמשנה בדף כה,ב, שהרי אם טעה – נדר זה הוא מהסוג של נדרי שגגות שאינם צריכים התרה.]

ההיא דאתאי לקמיה דרב אסי, אמר לה: במאי נדרת?

- "באלהי ישראל".

אמר לה: אי נדרת "במוהי" - שהיא כינוי בעלמא - מזדקיקנא לך; השתא, דלא נדרת "במוהי" אלא "באלהי ישראל" לא מזדקיקנא לך.

רב כהנא איקלע לבי רב יוסף; אמר ליה "לטעום מר מידי"!

אמר ליה: "לא! מרי כולא לא טעימנא ליה"! [43]

אמר ליה [44]: לא מרי כולא - לא טעימת ליה [45].

[46] הניחא לרב כהנא דאמר "לא מרי כולא" [47]; אלא לרב יוסף אמאי אמר [48] "לא מרי כולא"?

הכי הוא דקאמר ליה: "לא מרי כולא הוא דקאמרת [49] - הלכך לא טעימת ליה".

אמר רבא אמר רב נחמן: הלכתא: פותחין בחרטה ונזקקין ל"אלהי ישראל".

משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא. אמר לו [רב נחמן לרבא] כשיבא לידך - הביאהו לידי.

הוה ליה נדרא למישרא, אתא לקמיה דרב נחמן; אמר ליה [רב נחמן לרב סחורה]: "נדרת אדעתא דהכי"? אמר ליה: "אין"! "אדעתא דהכי"? "אין"! כמה זימנין. איקפד רב נחמן [50], אמר ליה: זיל לקילעך [51].

נפק רב סחורה ופתח פיתחא לנפשיה [אבות פ"ב מ"א]: רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם [52], והשתא דאיקפד רב נחמן [53] - אדעתא דהכי לא נדרי, ושרא לנפשיה.

רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למישרא; אתא לקמייהו דרבנן. אמרי ליה: "נדרת אדעתא דהכי"? אמר "אין"; "אדעתא דהכי"? "אין" כמה זימנין,

הערות[עריכה]

  1. ^ אילולי שראתה
  2. ^ דברים שיפין להניחן, כלומר דבר זימה
  3. ^ בחנם
  4. ^ לא היתה מדירתה
  5. ^ ומלעיזין עליה
  6. ^ מי היית מדירה
  7. ^ הכא ליכא למשמע אי פותחין אי לא
  8. ^ שמבקרין מעשיך בב"ד של מעלה בשביל שנדרת
  9. ^ שמפני נדרים חוקרין מעשיו של אדם
  10. ^ שאם נודר מבקרין מעשיו
  11. ^ ולא פתחינן לשום אדם בהאי 'אחר נדרים לבקר', משום דהוי איום גדול, שאפילו אין דעתו להפר - יאמר עכשיו שרצונו להפר
  12. ^ נמי משום דהוי איום גדול ואומר שדעתו להפר ואינו כן
  13. ^ כל הנודר; כמו 'מבטא שפתיה' (במדבר ל)
  14. ^ שמתירין לו
  15. ^ לעבודת כוכבים
  16. ^ בתחילת דבריו של רבי נתן, דאמר 'כאילו בנה במה'
  17. ^ פתחינן ליה דלא הוי עונשו יתירא כל אימת דלא עבד עלה קרבן, וליכא איום כל כך אב
  18. ^ בסיפא 'כאילו מקטיר עליה' - מתחייב מיתה, היינו איום יתירא
  19. ^ דברי הכל
  20. ^ שמואל – שהוא בבלי - כרבי נתן הבבלי שאמר (כאן): הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן.
  21. ^ מכלל דאי נדר ועבד ליה איכא חטא
  22. ^ אף על פי שנודרים ומקיימין איקרו רשעים
  23. ^ היינו כעס
  24. ^ בשביל לב רגז יהיה כלוין עינים
  25. ^ כשעלה לארץ ישראל
  26. ^ עשו לו לוייה
  27. ^ יהודים היו
  28. ^ ונתיירא [עולא] לומר לו [להורג] שלא עשה יפה, שמא יהרגנו
  29. ^ עולא
  30. ^ שאמרתי לו "זיל ופרע בית שחיטה" [או שגירסת רש"י אינה כגירסתנו, או יש שבוש בגירסתנו ברש"י וצ"ל: 'שאמרתי לו, ואזל ופרע בית השחיטה’]
  31. ^ יפה עשית שכך אמרת לו
  32. ^ באותו דיבור
  33. ^ על דהוה ליה לההוא בר חוזאה כעס כל כך שהרג לחבירו הואיל דהוה בארץ ישראל
  34. ^ עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה, ולא הוינן בתחום ארץ ישראל
  35. ^ שיש לו חרון
  36. ^ במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו
  37. ^ שמשתטה
  38. ^ שפשעיו מרובים
  39. ^ שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט, ולא סגיא בלאו הכי
  40. ^ ולפי שבעטו וחטאו - נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר
  41. ^ להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא
  42. ^ שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי - נזקקין להתיר לו, לפי שאמרה תורה: שמי - שנכתב בקדושה - ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו [בסוטה] - לא כל שכן האי נדר, אי נדר ב"אלהי ישראל" שהוא לשון נדר
  43. ^ שהוא נשבע באדון העולם לא אוכל!
  44. ^ רב יוסף
  45. ^ הכי קאמר רב יוסף: לא מרי כולא קאמרת: בודאי לא טעימת ליה, שאסור להתיר לך דהיינו כמי שנשבע באלהי ישראל
  46. ^ מכאן עד אחר המשנה בדף כה,ב רש"י חסד הנה והעתקתיו מפירוש רבינו גרשום:
  47. ^ לפי שהיה מסרב בו [מפציר בו] רב יוסף - נדר הכי
  48. ^ נמי [גם הוא]
  49. ^ בתמיה קאמר ליה רב יוסף, כדאמרן
  50. ^ שלא היה יכול לומר לו דבר שהוא פתח לחרטה
  51. ^ לביתך, הואיל ואיני יודע לפתוח לך
  52. ^ [כל שהיא תפארת לו מן האדם] הוי תפארת לעושיה
  53. ^ והואיל דאיקפד רב נחמן שאין מתקבל עליו שנדרו חמור כל כך שאינו יכול למצוא לו פתח