ביאור:בבלי נדרים דף נא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דכל גריוא דבעינא שקילנא ^[1]!?

שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא ^[2] וסחפיה על רישיה ואזל, ואמר ליה: ליכיל לי ^[3] מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך ^[4]!

אחוך רבי, אמר ליה: לאו אזהרתך דלא תבדחן!

אמר ליה: חיטי דרשינא קא נסיבנא.

אמר ליה בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ^[5] ובקירקני דאמך ^[6].

בן אלעשה - חתניה דרבי הוה, ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי.

אמר ליה בר קפרא לרבי: מאי (ויקרא כ יג: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה) תועבה [עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם]?

כל דאמר ליה רבי דהכין הוא תועבה - פרכה בר קפרא.

אמר ליה: פרשיה את!

אמר ליה: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא ^[7].

אתת רמיא ליה.

אמר ליה לרבי: קום רקוד לי, דאימר לך!

הכי אמר רחמנא: 'תועבה' - תועה אתה בה ^[8].

לכסא אחרינא, אמר ליה: מאי (ויקרא יח כג: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה; ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה) תבל [הוא]?

אמר ליה: כי עניינא קדמאה עיביד לי דאומר לך ^[9].

עבד.

אמר ליה: 'תבל הוא' - תבלין יש בה ^[10]? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות?

אמר ליה: ומאי (ויקרא יח יז: ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה--שארה הנה) זימה [הוא]?

אמר ליה :עיביד כי עניינא קדמאה; עבד, ואמר ליה: 'זו - מה היא'? ^[11]

לא יכיל בן אלעשה למיסבל ^[12], קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן.

[כל השאלות של בר קפרא היו זילותא של רבי ושל החתונה, וכן רמז לגסות הרוח של בר קפרא, שהרי אמר רב חנן בר רב: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו, אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה - נהפך עליו לרעה (כתובות ח ב); ואמנם בר קפרא לא הוציא דבר נבלה מפיו – אבל בהחלט רמז על דברי נבלה!]

מאי 'בן אלעשה' ^[13]?

דתניא: 'לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו ^[14], אלא להראות בהן תספורת של כהן גדון, דכתיב (יחזקאל מד כו: וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו) כסום יכסמו את ראשיהם.

תנא: כעין לולינית.

מאי לולינית?

אמר רב יהודה: תספרתא יחידתא ^[15].

היכי דמי?

אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול.

ובדלעת הרמוצה:

מאי דלעת הרמוצה?

אמר שמואל: קרא קרקוזאי ^[16].

רב אשי אמר: דלעת הטמונה ברמץ ^[17].

איתיביה רבינא לרב אשי: רבי נחמיה אומר: 'דלעת ארמית היא דלעת המצרית - כלאים עם היונית, כלאים עם ^[18] הרמוצה ^[19]?

תיובתא.

משנה:

הנודר מ"מעשה קדרה" אין אסור אלא ממעשה רתחתא ^[20].

אמר "קונם היורד לקדרה שאני טועם" - אסור בכל הנעשה בקדרה ^[21].

גמרא:

תניא: 'הנודר מן "היורד לקדרה" - אסור ביורד לאלפס, שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס ^[22];

מן "היורד לאלפס" - מותר ביורד לקדרה ^[23];

מן "הנעשה בקדרה" ^[24] - מותר בנעשה באלפס ^[25];

מן "הנעשה באלפס" - מותר בנעשה בקדרה ^[26];

הנודר מן "היורד לתנור" - אין אסור אלא בפת; ואם אמר "כל מעשה תנור עלי" - אסור בכל הנעשים בתנור.'

עמוד ב

משנה:

"מן הכבוש" - אין אסור אלא מן הכבוש של ירק ^[27];

"כבוש שאני טועם" - ^[28] אסור בכל הכבושים;

^[29]

^[30] "מן השלוק" - אינו אסור אלא מן השלוק של בשר ^[31];

"שלוק שאני טועם" - אסור בכל השלוקים.

גמרא:

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: אמר "דכביש" מאי ^[32]? "דשליק" מאי? "דצלי" מאי? "דמליח" מאי? היכין משמע?

תיבעי ^[33].

משנה:

מן "הצלי" - אין אסור אלא מן הצלי של בשר - דברי רבי יהודה; "צלי שאני טועם" - אסור בכל הצלויים.

מן "המליח" - אין אסור אלא מן המליח של דג;

"מליח שאני טועם" - אסור בכל המלוחים.

"דג", "דגים שאני טועם" - אסור בהן, בין גדולים בין קטנים ^[34], בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים; ומותר בטרית ^[35] טרופה ^[36], ובציר ^[37].

הנודר "מן הצחנה" - אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס; הנודר "מטרית טרופה" - אסור בציר ובמורייס ^[38].

גמרא:

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: "דג שאני טועם" - אסור בגדולים ומותר בקטנים; "דגה שאני טועם" - אסור בקטנים ומותר בגדולים; "דג - דגה שאני טועם" - אסור בין בגדולים בין בקטנים.

אמר ליה רב פפא לאביי: ממאי ד"דג שאני טועם" - גדול הוא? דכתיב (יונה ב א) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה [ויהי יונה במעי הדג, שלשה ימים ושלשה לילות]

והכתיב (יונה ב ב) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה [אם כן "דגה" זה גם גדול ולא קטן]?

הא לא קשיא: דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן.

אלא (שמות ז כא) והדגה אשר ביאור מתה [ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר; ויהי הדם, בכל ארץ מצרים].

קטנים מתו, גדולים לא מתו?

אלא "דגה" משמע גדולים ומשמע קטנים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ^[39].

הנודר מן הצחנה [אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס]:

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר "הרי עלי ציחין" – מאי ^[40]?

תיבעי.

משנה:

הנודר "מן החלב" מותר בקום ^[41]; ורבי יוסי אוסר ^[42].

"מן הקום" - מותר בחלב ^[43].

אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה - אסור בה, בין מלוחה וטפלה.

הנודר מן הבשר -

הערות

^ באיזה מדה שארצה אקח
^ זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים
^ ימוד לי
^ כלומר: שאתה חייב לי
^ שאביך ירקד
^ במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס
^ תמזוגלי הכוס כמו 'אנטל'
^ כלומר: שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות
^ תיתי דביתכי תירמי לי, ולדידיה אמר ליה: קום רקוד לי
^ כלומר: יש בביאה זו טעם מבאחרות, שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה
^ ומפרש ביבמות (לז,ב) באיש הבא על נשים הרבה, וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה, ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה, והולידה בת; נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו; על זה נאמר ומלאה הארץ זימה (ויקרא יט כט), כלומר: 'זו - מה היא'? שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו.
^ אותו זילותא של רבי, לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו
^ כלומר: מנין דהוה עשיר
^ שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כהן גדול
^ שאין כמותה
^ דלועין של אותו מקום, שאינן מתבשלין לעולם יפה
^ עפר של גחלים, דלאו תבשיל הוא
^ דלעת
^ אלמא ד'הרמוצה' לאו טמונה ברמץ, אלא שם מקום הוא, ומין זרעים הוא
^ היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה, ואינו אלא מחמשת המינין, לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס
^ אפילו מבושל באילפס אסור
^ הואיל וקודם שמניחו באילפס - מבשלו בקדרה, והדר מניחו באילפס; כן היה מנהגן; והוי יורד לקדרה - ולפיכך אסור
^ קודם שירד לאילפס [כלומר: מותר אפילו בדבר שאמור לרדת לאלפס אם טרם ירד לאלפס]
^ לגמרי כל בישולו, שאינו יורד לאילפס כלל
^ אף על פי שהיה קודם לכן בקדרה
^ בנגמר בקדרה
^ דסתם כבוש ירק הוא; אבל אמר
^ הואיל ואמר כי האי לישנא
^ וה"ה בכל הנך:
^ אם אמר
^ דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק
^ מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד "הכבוש" או דילמא דמי כמאן דאמר "כבוש שאני טועם" ואסור בכל הכבושין
^ כלומר: תיקו
^ דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים
^ דג ששמו טרית
^ ומוכרין אותו בחתיכות; שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם
^ שעושין מקרבי דגים, וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים
^ דהני בכלל טרופין נינהו
^ שקורין "דג" לגדול ו"דגה" לקטנים; להכי כי אמר "דג" מותר בקטנים, וכי אמר "דגה" אסור בקטנים, וכי אמר "דג" "דגה" אסור בשניהם
^ מי אמר דמדגים ממש קאמר, ולא מדבר אחר? או דילמא דמי כמאן דאמר "מן הצחנה"
^ משג"א, היינו נסיובי דחלבא, ד'קום' אינו בכלל חלב
^ דקא סבר יש בו צחצוח חלב, והוי בכלל 'חלב'
^ דברי הכל, דחלב אינו בכלל קום

[1] באיזה מדה שארצה אקח

[2] זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים

[3] ימוד לי

[4] כלומר: שאתה חייב לי

[5] שאביך ירקד

[6] במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס

[7] תמזוגלי הכוס כמו 'אנטל'

[8] כלומר: שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות

[9] תיתי דביתכי תירמי לי, ולדידיה אמר ליה: קום רקוד לי

[10] כלומר: יש בביאה זו טעם מבאחרות, שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה

[11] ומפרש ביבמות (לז,ב) באיש הבא על נשים הרבה, וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה, ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה, והולידה בת; נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו; על זה נאמר ומלאה הארץ זימה (ויקרא יט כט), כלומר: 'זו - מה היא'? שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו.

[12] אותו זילותא של רבי, לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו

[13] כלומר: מנין דהוה עשיר

[14] שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כהן גדול

[15] שאין כמותה

[16] דלועין של אותו מקום, שאינן מתבשלין לעולם יפה

[17] עפר של גחלים, דלאו תבשיל הוא

[18] דלעת

[19] אלמא ד'הרמוצה' לאו טמונה ברמץ, אלא שם מקום הוא, ומין זרעים הוא

[20] היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה, ואינו אלא מחמשת המינין, לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס

[21] אפילו מבושל באילפס אסור

[22] הואיל וקודם שמניחו באילפס - מבשלו בקדרה, והדר מניחו באילפס; כן היה מנהגן; והוי יורד לקדרה - ולפיכך אסור

[23] קודם שירד לאילפס [כלומר: מותר אפילו בדבר שאמור לרדת לאלפס אם טרם ירד לאלפס]

[24] לגמרי כל בישולו, שאינו יורד לאילפס כלל

[25] אף על פי שהיה קודם לכן בקדרה

[26] בנגמר בקדרה

[27] דסתם כבוש ירק הוא; אבל אמר

[28] הואיל ואמר כי האי לישנא

[29] וה"ה בכל הנך:

[30] אם אמר

[31] דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק

[32] מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד "הכבוש" או דילמא דמי כמאן דאמר "כבוש שאני טועם" ואסור בכל הכבושין

[33] כלומר: תיקו

[34] דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים

[35] דג ששמו טרית

[36] ומוכרין אותו בחתיכות; שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם

[37] שעושין מקרבי דגים, וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים

[38] דהני בכלל טרופין נינהו

[39] שקורין "דג" לגדול ו"דגה" לקטנים; להכי כי אמר "דג" מותר בקטנים, וכי אמר "דגה" אסור בקטנים, וכי אמר "דג" "דגה" אסור בשניהם

[40] מי אמר דמדגים ממש קאמר, ולא מדבר אחר? או דילמא דמי כמאן דאמר "מן הצחנה"

[41] משג"א, היינו נסיובי דחלבא, ד'קום' אינו בכלל חלב

[42] דקא סבר יש בו צחצוח חלב, והוי בכלל 'חלב'

[43] דברי הכל, דחלב אינו בכלל קום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]