ביאור:בבלי נדרים דף פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איתיביה רבא לרב נחמן [1]: ובעל לאו בכלל בריות הוא? והתנן: "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים [2] - ואי [3] אמרת 'בעל לאו בכלל בריות הוא' [4] - [5] נדרי עינוי נפש הן [6] - [7] ויפר לה לעולם [8]! [9]!

אימא לך: שאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא [10] קאסרה נפשה [11].

יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה:

ולא קתני 'ובמעשר עני'? והתניא בברייתא [12] ובמעשר עני [13]?

אמר רב יוסף: לא קשיא, הא רבי אליעזר הא רבנן, דתנן [דמאי פ"ד מ"ג]: '[14] רבי אליעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי [15]


עמוד ב

וחכמים אומרים: קורא שם ואין צריך להפריש' [16]; מאי לאו למאן דאמר ספקו אינו [17] טובל [18] - קסבר אית [19] לית [20] ליה טובת הנאה [21], וכיון דאית דלית [22] ליה טובת הנאה [שרי ליה לאתהנויי] לא מהניא [23] ולמאן דאמר אינו קורא שם [24] - קסבר ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית אית [הב"ח] ליה טובת הנאה, ו[לא] שרי ליה לאיתהנויי.

אמר ליה אביי: דכולי עלמא ספקו טובל [25]; ורבי אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי: רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני [26] כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא! ורבנן סברי [27]: נכסיה לא מפקר איניש דמירתת [28] - דלמא זכי בהו איניש אחרינא [29], הלכך נחשדו.

רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית [30], דכתיבא ביה נתינה (דברים כו יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, בשנה השלישת--שנת המעשר) ונתת ללוי לגר [ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו] [31]; משום הכי אסור ליה לאיתהנויי; כאן [32] - במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות [33]: כיון דכתיב ביה (דברים יד כח: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא) והנחתָ בשעריך - שרי ליה לאיתהנויי [34].

"[קונם] כהנים ולוים נהנין לי" - יטלו [על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים]:

אלמא טובת הנאה אינה ממון!? אימא סיפא: '"כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי" - יטלו אחרים' - אבל להני לא [35]! אלמא טובת הנאה ממון!!

אמר רב הושעיא: לא קשיא: הא רבי והא רבי יוסי ב"ר יהודה, דתניא: הגונב טבלו של חבירו ואכלו - משלם לו דמי טבלו – דברי; רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו; מאי לאו בהא קמיפלגי:

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא
  2. ^ לכשתתגרש אסורה לינשא, דהכי קאמרה: "ונטולה אני מן היהודים שלא אהנה מתשמישן" דהיינו דומיא ד"הנאת תשמישך עלי", וכדרב, דאמר: כל כי האי גוונא חייל נדרא; והשתא מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן: אי אמרת בשלמא 'בעל בכלל בריות הוא' - אהכי יפר חלקו, דכי אמרה "נטולה אני מן היהודים" - הוי בעל בכלל, ואיתסר ליה מתשמיש, והוו להו דברים שבינו לבינה, ואהכי יפר כל זמן שהיא ברשותו, ולכי נפקא מיניה חיילא נדרא, כשאר דברים שבינו לבינה; והיינו דקתני ותהא נטולה מן היהודים - לכשתצא מרשותו של זה, שאינה יכולה לינשא לאחרים
  3. ^ אלא אי
  4. ^ ותפשוט דכי אמרה "ונטולה אני מן היהודים" דלא הוי בעל בכלל
  5. ^ משום דאמרינן
  6. ^ הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם - אהכי קרי ליה מהשתא עינוי אף על גב דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש אינון
  7. ^ אמאי 'יפר חלקו' - כשתצא מתחתיו חל הנדר?
  8. ^ כשאר נדרי עינוי נפש
  9. ^ אלא שמע מינה דבעל בכלל בריות הוא, ובנדרים שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי סבירא ליה דאי לאו משום דבעל בכלל בריות הוא - הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש, הוא ודלא כרב נחמן דאמר לעיל דתשמיש - דברים שבינו לבינה הוא אליבא דרבי יוסי
  10. ^ כלומר אבעל
  11. ^ משום דלדידיה היא דמשתריא, אבל לשאר עלמא לא אצטריכא למידר, דלא קא משתריא להו בהכי, דאשת איש היא
  12. ^ בהך פירקין
  13. ^ דבמעשר עני מצי לאיתהנויי
  14. ^ הלוקח פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני:
  15. ^ אינו צריך לקרות עליו שם מעשר עני, דלמעשר ראשון ליכא למיחש, דליתי לוי ראיה דלא יהביה עם הארץ וליתיב ליה; ולתרומה ליכא למיחש, דלא נחשדו עמי הארץ על התרומה, דאית בה עון מיתה; ומעשר שני ליכא בשנה השלישית; אבל בתרומת מעשר מיחייב, דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה, והואיל ולא כתיב בה בפירוש מיתה – משום הכי לא ציית עמי הארץ [להיקשא], ולא מפריש ממנה תרומת מעשר, ועל (אותו) מעשר עני אין צריך לקרות עליו אפילו שם מעשר
  16. ^ אלא נותן עיניו בצד זה ואומר "מכאן אני נוטל" - ואוכלו הוא בעצמו, דהמוציא מחבירו עליו הראיה: דאמר ישראל לעני: "אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ, ויהיבנא לך"; והכי אמרינן בפרק בתרא דסוטה (מח,א) מעשר ראשון ומעשר עני – המוציא מחברו עליו הראיה
  17. ^ רש"י, הב"ח
  18. ^ דהיינו 'רבי אליעזר אומר אינו צריך לקרות שם'
  19. ^ אפילו במעשר עני ודאי
  20. ^ רש"י, הב"ח
  21. ^ אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו,
  22. ^ רש"י, הב"ח
  23. ^ והואיל דקיל כולי האי - דאין ספקו טובל - איכא נמי האי קילותא: דאין בה טובת הנאה, מה שאין כן בתרומה, דספקה טבלה, ויש בה טובת הנאה, כדאמרינן 'אומר אדם לחבירו "טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן"
  24. ^ כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים
  25. ^ והלכך מתניתין, דלא קתני 'מעשר עני' - דברי הכל היא: דכיון דספקו טובל - בודאי אית ביה טובת הנאה, ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו; אבל ברייתא - דקתני דאכלה נמי במעשר עני - לא רבי אליעזר היא ולא רבנן
  26. ^ דודאי מפרשי ליה: דלא איכפת להו, דהדר קא אכלי ליה:
  27. ^ ודאי נחשדו ולא מפרשי; והא דאמר דמפקר להו לנכסיה - הא לא עבדי
  28. ^ דסבר אי מפקרנא לנכסאי
  29. ^ דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו
  30. ^ לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן - לפי שנאנס או שלא מצא עניים ליתן להם, הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו; ובההוא מעשר
  31. ^ כיון דכתיב ביה 'נתינה' - אית ביה טובת הנאה נמי, כתרומה, דכתיב בה נמי 'נתינה': 'תתנו תרומה לכהן'
  32. ^ והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני
  33. ^ באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן
  34. ^ דההוא כתיב ביה 'והנחת בשעריך' דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה, דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה
  35. ^ אבל להני מצי לעכב דלא שקלי