ביאור:בבלי נדרים דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[אלא] הכא נמי, דאמר ליה [1]: לכי שמענא [אני הבעל] [2] - מיפר לה [הוא השליח יפר לאחר שמיעת הבעל].

[3] לכי שמע - ליפר לה הוא [4] [ומדוע עשה שליח להפר]?

סבר דלמא מטרידנא.

בעי רמי בר חמא: חרש מהו שיפר לאשתו? אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה - משום דבר מישמע הוא [5], אבל חרש, דלאו בר מישמע הוא - היינו דרבי זירא, דאמר רבי זירא [6]: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו? [7]

או דלמא 'ושמע אישה' - לא מעכב [8]?

אמר רבא: תא שמע: 'ושמע אישה' - פרט לאשת חרש - שמע מינה.

איבעיא להו: בעל - מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת [9]?: (במדבר ל ט: ואם ביום שמע אישה) יניא אותהּ [והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה' יסלח לה] דוקא [10], או לאו דוקא?

אמר רבינא: תא שמע [תוספתא סוטה [11] פרק א הלכה ו]: 'אין משקין שתי סוטות כאחת [12] מפני שלבה גס בחבירתה [13]; רבי יהודה אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר (במדבר ה כז) והשקהּ [את המים; והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה האשה לאָלָה בקרב עמָהּ] - אותהּ לבדה [14]. .


עמוד ב

משנה:

בוגרת [15] ששהתה שנים עשר חדש, ואלמנה [16] שלשים יום:
רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה [17] – יפר [18];

וחכמים אומרים: אין הבעל מיפר [19] עד שתכנס לרשותו.

גמרא:

אמר רבה: רבי אליעזר ומשנה ראשונה [20] אמרו דבר אחד, דתנן [כתובות פ"ה מ"ד]: נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס עצמה; הגיע שנים עשר חדש - אוכלת משלו ואוכלת בתרומה', אבל [כתובות פ"ה מ"ג] היבם [21] אינו מאכיל בתרומה; עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם [22], ואפילו [23] כולן [24] בפני הבעל חסר יום אחד [25], או כולן בפני היבם חסר יום אחד - אינה אוכלת בתרומה [26] [27] [הר"ן ד"ה ואפילו: ופרש"י שם בפרק אף על פי דלאו דוקא חסר יום אחד, דאפילו כולן בפני הבעל אינה אוכלת ברשות היבם, וכדילפינן התם מדכתיב 'קנין כספו' (ויקרא כב יא), והאי – קנין כסף אחיו הוא! ... ואין כן דעת ר"ת ז"ל אלא דוקא חסר יום אחד, אבל אם אכלתן כולן בפני הבעל – אוכלת משל יבם ... והכי איתא בהדיא בירושלמי: הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן – אוכלות משלו ואכלות בתרומה];

זו משנה ראשונה [ר"ן: דסבירא ליה דאשה אוכלת בתרומה קודם שתכנס לחופה];

בית דין של אחריהם אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה' [28].

אמר ליה אביי: דלמא לא היא: עד כאן לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן [29], אבל נדרים דאורייתא אימא לא [30]!? ועד כאן לא שמעת ליה לרבי אליעזר אלא גבי נדרים [31] - כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר 'כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת' [32], אבל [33] תרומה [34] - אפילו מדרבנן - נמי לא אכלה [35].

הערות[עריכה]

  1. ^ לשליח
  2. ^ לנדרה
  3. ^ וקפריך:
  4. ^ הבעל
  5. ^ וקרינן ביה ושמע אישה ואדהכי מצי מיפר
  6. ^ במסכת מנחות בפרק 'המנחות והנסכים'
  7. '^ והכי הוא: שאלו שאלה לעילא מדרבי יהודה בר אילעאי: מנין לאומר 'הרי עלי ששים ואחד עשרון' שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד? והכי תנינן במתניתין [מנחות פ"יב מ"ד]: מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד, ואם אמר "הרי עלי ששים ואחד" - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר; (מנחות קג ב) פתח רבי יהודה בר אילעאי... והתם מפרש כו' אמר להם: הרי הוא אומר 'כל מנחה בלולה בשמן וחריבה' (ויקרא ז י): אמרה תורה: הבא מנחה שיכולה להבלל; וקים להו לרבנן דששים נבללין בכלי אחד, ויותר אין נבללין כו'; ופריך התם: מאי טעמא? משום דאין נבללין? אלמא דבלילה מעכבת, והתנן 'אם לא בלל – כשר'!? ומתרץ רבי זירא: כי אמרינן דבלילה [אין] מעכבת - בראוי לבילה, כגון ששים עשרונים הראוי לבילה - אם לא בלל כשר, וכל שאין ראוי לבילה, כגון ששים ואחד - בילה מעכבת; ומאחר דאין נבללין - אין מביאין; הכא נמי גבי חרש: כל הראוי לשמוע, כגון שאינו חרש - בדידיה אין שמיעה מעכבת, ובעל מיפר בלא שמיעה; ושאינו ראוי לשמיעה, כגון חרש - שמיעה מעכבת בו, ולא מצי מיפר
  8. ^ כלל
  9. ^ בדיבור אחד
  10. ^ ולא שתים בבת אחת
  11. ^ ליברמן
  12. ^ בשתי כוסות
  13. ^ "הואיל ויש לי חברתה אחרת מה בכך אם אשתה אני"
  14. ^ דוהשקה דוקא משמע אחת ולא שתים
  15. ^ והנערה
  16. ^ ששהתה
  17. ^ כדאמרינן במסכת כתובות, בפרק 'אף על פי': נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה; וכשם שנותנים לאשה - כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו; הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו וכו' ובוגרת נותנין שלשים יום כאלמנה
  18. ^ כדאמר לקמן: 'כל הנודרת - על דעת בעלה נודרת'
  19. ^ יחידי
  20. ^ בפרק 'אף על פי'
  21. ^ לשומרת יבם מן הארוסין
  22. ^ שהיתה ארוסה לראשון ששה חדשים, ולפני היבם ששה, דהיינו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה
  23. ^ עשתה
  24. ^ י"ב חודש
  25. ^ אחרון לפני היבם
  26. ^ אינו מאכילה בתרומה
  27. ^ [וכאן מסביר רש"י את הראיה לכך, שדעת רבי אליעזר כמשנה זו:] הא עשתה כולן - י"ב חודש - לפני הראשון, ונפלה לפני היבם - הואיל וכבר חייב הבעל במזונותיה מאכילה יבם בתרומה; אף ע"פ שלא הכניסה - ככנוסה דמיא; והכא נמי אמר רבי אליעזר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר
  28. ^ והתם מפרש טעמא: שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה את אחותה
  29. ^ בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן; אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מחוצה לארץ
  30. ^ התם [בענין נדרים] קא אמרי רבנן דאינו מיפר
  31. ^ דהיינו טעמא דמשנתחייב יפר
  32. ^ והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה
  33. ^ לגבי
  34. ^ דיבם
  35. ^ לא מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפילו עשתה י"ב בפני הבעל, אלא אפילו בעציץ שאינו נקוב, דתרומה דרבנן - לא אכלה