ביאור:בבלי נדרים דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

שניהם רוצין בשלשה דינרין ^[1].

גמרא:

ארבעה נדרים התירו חכמים כו':

אמר ליה רבי אבא בר ממל לרבי אמי: אמרת לן משמיה דרבי יהודה נשיאה: מאן תנא 'ארבעה נדרים ^[2]'? - רבי יהודה היא, דאמר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. ^[3] [ורש"י אינו גורס ואינו מסביר שאלה דברי רבי טרפון ומשום שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה – שהרי כאן אין נזירות! אך לגירסתנו אולי ניתן לומר שנדרים נלמדים מנזירות, וכמו שבנזירות לא חלה נזירות באופן זה, כך גם בנדרים].

רבא אמר: אפילו תימא רבנן ^[4]: מי קתני 'שניהן רצו' ^[5]? שניהן רוצין קתני ^[6].

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לו "טפי מסלע" והלה אמר "בציר משקל" ^[7] – ^[8] נדרא הוי ^[9]? או ^[10], זרוזין הוי?

אמר ליה: תנינא: 'היה מסרב בחבירו ^[11] שיאכל אצלו ^[12], ואמר לו "קונם ביתך שאני נכנס" ^[13]; "טיפת צונן שאני טועם" ^[14] - מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן ^[15], שלא נתכוון זה ^[16] אלא לשום אכילה ושתיה ^[17]' [וממילא גם הנודר לא התכוין לאסור על עצמו אלא אכילה ושתיה של ממש] – ואמאי? והא "טיפת צונן" קאמר ^[18]? - אלא משתעי איניש הכי [כך מדברים אנשים] ^[19] - הכא נמי משתעי איניש הכי ^[20].

אמר ליה:

עמוד ב

מי דמי?: גבי צונן - צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה ^[21]; ^[22] הכא - ספיקא הוא: דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר ^[23], וזירוזין הוי ^[24], או דלמא דוקא קאמר, ונידרא הוי ^[25]!?

תבעי [לשון ירושלמי; בבלי בדרך כלל כותבים "תיקו"].

אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם.

כי אמריתא קמיה דשמואל, אמר: תנא תני ארבעה נדרים התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכם?!

רב יוסף מתני לה להא שמעתא בהאי לישנא: אמר רב יהודה אמר רב אסי: 'אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו' ^[26]; קסבר אין פותחין בחרטה ^[27].

ההוא דאתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: "לבך עלך" ^[28]? אמר ליה: "לא" ^[29]! ושרייה ^[30].

ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה ^[31] - מי נדרת ^[32]? אמר ליה: "לא" – והתירו ^[33].

תניא: 'רבי יהודה אומר: אומרים לו לאדם "לב זה עליך"? אם אמר "לאו" - מתירין אותו.

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: אומרים לו לאדם "אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת"? אם אמר "לאו" - מתירין אותו' ^[34].

<סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי>

ההוא דאתא לקמיה דר' אסי, אמר ליה: "כדו תהית ^[35]"? אמר ליה "לא?" [כלומר: "וכי לא? אלא בשביל מה באתי לחכם?"] ^[36] – ושרייה.

ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: "בעית נדור" ^[37]? אמר ליה "אילו לא מרגזין לי ^[38] - לא בעינן כלום ^[39]". אמר ליה: תהא כבעית ^[40].

ההיא איתתא דאדרתה לברתה; אתאי לקמיה דרבי יוחנן; אמר לה: "אילו הוה ידעת דאמרן מגירתיך ^[41]</ref> עלה דברתך ^[42]

הערות

^ כלומר: זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע - לא היה פיו ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום, אלא להכי נדר: כן לזרז את חבירו שיתן לו שלשה דינרין הוא רוצה לבא, וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל - לא היה פיו ולבו שוין, שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר: שיתן לו בשלשה דינרין ולפיכך מותרין
^ התירו חכמים
^ גירסת רש"י: רבי יהודה היא, דאמר אין אחד מהן נזיר: דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות, אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן, ולא היה פיו ולבו שוין - להכי אין אחד מהם נזיר; הכא נמי לא סמכא דעתייהו בשעת הנדר דכל חד וחד אדעתא דחבריה, כדי לזרזו, ולא היה פיו ולבו שוים להכי; דאי רבנן - דפליגי עליה דרבי יהודה – דאמרי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר, דתלה נזירות באחר - הוי נזיר אותו שנתקיימו דבריו, הכא נמי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן, שלא נתכוונו אלא לזרז – אסורים, דאמרינן: כשנדרו - ודאי סמכא דעתייהו, דזה לא יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל, והרי פיהן ולבן שוים ואסור
^ דפליגי עליה דרבי יהודה
^ דאי קתני הכי - הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין, ואלא עכשיו בשעת הנדר אין רוצין, אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי
^ דמשמע מעיקרא היו רוצין בשלשה דינרין, ואכתי שניהן נמי רוצין, ולא היה פיהן ולבן שוין; הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין, וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן
^ [האם זהו ההסבר במשנה:] היכא דאמר שאינו פוחת מסלע, וזה אומר שאינו מוסיף על שקל - כיון דדברי שניהם קרובין לשלשה דינרין - אמרינן 'דנדרי זרוזין הוו', אבל הכא, כיון דאמר טפי מסלע, דהיינו פרוטה, והלה אומר "קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה פחות משקל", דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה דינרין
^ כיון דדייקי הכי
^ ואסורים
^ לא
^ שהיה מפצירו
^ לאכול אצלו מעט
^ שנדר שלא יכנס לביתו
^ שלא לאכול אצלו כלום
^ אבל לא אכילה מרובה
^ המסרב [כלומר: המזמין והמפציר]
^ מרובה: שיסעוד אצלו הרבה ולשון טיפת צונן לא נתכוון זה שהיא שתיה מועטת
^ דמשמע שתיה מועטת ואכילה מועטת
^ דכי אמר (טיפת צונן) יאכל עמו - ודאי לאכילה מתכוון, וכי נדר זה שאינו טועם עמו טיפת צונן - ודאי לאכילה מרובה נתכוון, ולהכי מותר לשתות טיפת צונן
^ דכי נתכוון ליתן שלשה דינרין אומר שאינו מוסיף על פרוטה פחות משקל; ולעולם נדרי זרוזין הוו, ואפילו דאמר "טפי מסלע" ו"בציר משקל"
^ וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן - ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר, כי כן דרכן של צדיקים: לומר מעט ולעשות הרבה; וכי אמר ליה האי "קונם טיפת צונן שאני טועם" - הכי נתכוון, לומר: "אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי - איני טועם", דהיינו אכילה מרובה, ולא נתכוון לטיפת צונן ממש; הלכך אסור באכילה ושתיה מרובה, ומותר לשתות הימנו טיפת צונן
^ אבל
^ דדילמא האי דאמר "טפי מסלע" דעתיה על פחות מסלע, ליתן בשלשה דינרין, והאי דאמר "בציר" - דעתיה על יותר משקל, ליתן שלשה דינרין
^ ומותר
^ ואסור
^ והני הוא דשרו, משום דלית בהו ממש, אבל שאר נדרים - אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו
^ שאין חכם רשאי לפתוח ולומר לו: "נדרת אדעתא דהכי?" כדאמרינן לקמן, אלא הנודר - הוא יתחרט תחלה, ויפתח ויאמר לו [לחכם]: "לא לדעת כן נדרתי", והוא [הנודר] פותח תחלה בחרטה
^ כלומר: "עומד אתה על דעת הראשונה, שרצונך עדיין באותו נדר"
^ כלומר: "מתחרט אני"
^ אלמא קסבר פותחין בחרטה
^ שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור
^ כלום נדרת
^ קסבר אין פותחין בחרטה, ולכך אמר ליה כהאי גוונא; דכיון דאמר "אילו היו עשרה בני אדם כו'" - דמעיקר עקר לנדריה, ולא הוי נדר כלל, ולכך פותח בחרטה הוא; אבל בעלמא אין פותחין בחרטה
^ קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה
^ מצטער אתה שנדרת
^ דהיינו בחרטה
^ קיבלת הנדר מרצונך
^ אלמא שהכעיסוני
^ לא הייתי נודר
^ הואיל ולא קיבלת מרצונך - יהא מותר לך כמו שאתה רוצה, דלא הוי נדר; והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה
^ כמו ומגרת ביתה (שמות ג כב)
^ שאומרות השכנות על בתך

[1] כלומר: זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע - לא היה פיו ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום, אלא להכי נדר: כן לזרז את חבירו שיתן לו שלשה דינרין הוא רוצה לבא, וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל - לא היה פיו ולבו שוין, שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר: שיתן לו בשלשה דינרין ולפיכך מותרין

[2] התירו חכמים

[3] גירסת רש"י: רבי יהודה היא, דאמר אין אחד מהן נזיר: דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות, אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן, ולא היה פיו ולבו שוין - להכי אין אחד מהם נזיר; הכא נמי לא סמכא דעתייהו בשעת הנדר דכל חד וחד אדעתא דחבריה, כדי לזרזו, ולא היה פיו ולבו שוים להכי; דאי רבנן - דפליגי עליה דרבי יהודה – דאמרי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר, דתלה נזירות באחר - הוי נזיר אותו שנתקיימו דבריו, הכא נמי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן, שלא נתכוונו אלא לזרז – אסורים, דאמרינן: כשנדרו - ודאי סמכא דעתייהו, דזה לא יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל, והרי פיהן ולבן שוים ואסור

[4] דפליגי עליה דרבי יהודה

[5] דאי קתני הכי - הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין, ואלא עכשיו בשעת הנדר אין רוצין, אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי

[6] דמשמע מעיקרא היו רוצין בשלשה דינרין, ואכתי שניהן נמי רוצין, ולא היה פיהן ולבן שוין; הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין, וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן

[7] [האם זהו ההסבר במשנה:] היכא דאמר שאינו פוחת מסלע, וזה אומר שאינו מוסיף על שקל - כיון דדברי שניהם קרובין לשלשה דינרין - אמרינן 'דנדרי זרוזין הוו', אבל הכא, כיון דאמר טפי מסלע, דהיינו פרוטה, והלה אומר "קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה פחות משקל", דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה דינרין

[8] כיון דדייקי הכי

[9] ואסורים

[10] לא

[11] שהיה מפצירו

[12] לאכול אצלו מעט

[13] שנדר שלא יכנס לביתו

[14] שלא לאכול אצלו כלום

[15] אבל לא אכילה מרובה

[16] המסרב [כלומר: המזמין והמפציר]

[17] מרובה: שיסעוד אצלו הרבה ולשון טיפת צונן לא נתכוון זה שהיא שתיה מועטת

[18] דמשמע שתיה מועטת ואכילה מועטת

[19] דכי אמר (טיפת צונן) יאכל עמו - ודאי לאכילה מתכוון, וכי נדר זה שאינו טועם עמו טיפת צונן - ודאי לאכילה מרובה נתכוון, ולהכי מותר לשתות טיפת צונן

[20] דכי נתכוון ליתן שלשה דינרין אומר שאינו מוסיף על פרוטה פחות משקל; ולעולם נדרי זרוזין הוו, ואפילו דאמר "טפי מסלע" ו"בציר משקל"

[21] וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן - ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר, כי כן דרכן של צדיקים: לומר מעט ולעשות הרבה; וכי אמר ליה האי "קונם טיפת צונן שאני טועם" - הכי נתכוון, לומר: "אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי - איני טועם", דהיינו אכילה מרובה, ולא נתכוון לטיפת צונן ממש; הלכך אסור באכילה ושתיה מרובה, ומותר לשתות הימנו טיפת צונן

[22] אבל

[23] דדילמא האי דאמר "טפי מסלע" דעתיה על פחות מסלע, ליתן בשלשה דינרין, והאי דאמר "בציר" - דעתיה על יותר משקל, ליתן שלשה דינרין

[24] ומותר

[25] ואסור

[26] והני הוא דשרו, משום דלית בהו ממש, אבל שאר נדרים - אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו

[27] שאין חכם רשאי לפתוח ולומר לו: "נדרת אדעתא דהכי?" כדאמרינן לקמן, אלא הנודר - הוא יתחרט תחלה, ויפתח ויאמר לו [לחכם]: "לא לדעת כן נדרתי", והוא [הנודר] פותח תחלה בחרטה

[28] כלומר: "עומד אתה על דעת הראשונה, שרצונך עדיין באותו נדר"

[29] כלומר: "מתחרט אני"

[30] אלמא קסבר פותחין בחרטה

[31] שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור

[32] כלום נדרת

[33] קסבר אין פותחין בחרטה, ולכך אמר ליה כהאי גוונא; דכיון דאמר "אילו היו עשרה בני אדם כו'" - דמעיקר עקר לנדריה, ולא הוי נדר כלל, ולכך פותח בחרטה הוא; אבל בעלמא אין פותחין בחרטה

[34] קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה

[35] מצטער אתה שנדרת

[36] דהיינו בחרטה

[37] קיבלת הנדר מרצונך

[38] אלמא שהכעיסוני

[39] לא הייתי נודר

[40] הואיל ולא קיבלת מרצונך - יהא מותר לך כמו שאתה רוצה, דלא הוי נדר; והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה

[41] כמו ומגרת ביתה (שמות ג כב)

[42] שאומרות השכנות על בתך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]