ביאור:בבלי נדרים דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]  

שניהם רוצין בשלשה דינרין [1].

גמרא:

ארבעה נדרים התירו חכמים כו':

אמר ליה רבי אבא בר ממל לרבי אמי: אמרת לן משמיה דרבי יהודה נשיאה: מאן תנא 'ארבעה נדרים [2]'? - רבי יהודה היא, דאמר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. [3] [ורש"י אינו גורס ואינו מסביר שאלה דברי רבי טרפון ומשום שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה – שהרי כאן אין נזירות! אך לגירסתנו אולי ניתן לומר שנדרים נלמדים מנזירות, וכמו שבנזירות לא חלה נזירות באופן זה, כך גם בנדרים].

רבא אמר: אפילו תימא רבנן [4]: מי קתני 'שניהן רצו' [5]? שניהן רוצין קתני [6].

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לו "טפי מסלע" והלה אמר "בציר משקל" [7][8] נדרא הוי [9]? או [10], זרוזין הוי?

אמר ליה: תנינא: 'היה מסרב בחבירו [11] שיאכל אצלו [12], ואמר לו "קונם ביתך שאני נכנס" [13]; "טיפת צונן שאני טועם" [14] - מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן [15], שלא נתכוון זה [16] אלא לשום אכילה ושתיה [17]' [וממילא גם הנודר לא התכוין לאסור על עצמו אלא אכילה ושתיה של ממש] – ואמאי? והא "טיפת צונן" קאמר [18]? - אלא משתעי איניש הכי [כך מדברים אנשים] [19] - הכא נמי משתעי איניש הכי [20].

אמר ליה:


עמוד ב

מי דמי?: גבי צונן - צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה [21]; [22] הכא - ספיקא הוא: דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר [23], וזירוזין הוי [24], או דלמא דוקא קאמר, ונידרא הוי [25]!?

תבעי [לשון ירושלמי; בבלי בדרך כלל כותבים "תיקו"].

אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם.

כי אמריתא קמיה דשמואל, אמר: תנא תני ארבעה נדרים התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכם?!

רב יוסף מתני לה להא שמעתא בהאי לישנא: אמר רב יהודה אמר רב אסי: 'אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו' [26]; קסבר אין פותחין בחרטה [27].

ההוא דאתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: "לבך עלך" [28]? אמר ליה: "לא" [29]! ושרייה [30].

ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה [31] - מי נדרת [32]? אמר ליה: "לא" – והתירו [33].

תניא: 'רבי יהודה אומר: אומרים לו לאדם "לב זה עליך"? אם אמר "לאו" - מתירין אותו.

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: אומרים לו לאדם "אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת"? אם אמר "לאו" - מתירין אותו' [34].

<סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי>

ההוא דאתא לקמיה דר' אסי, אמר ליה: "כדו תהית [35]"? אמר ליה "לא?" [כלומר: "וכי לא? אלא בשביל מה באתי לחכם?"] [36] – ושרייה.

ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: "בעית נדור" [37]? אמר ליה "אילו לא מרגזין לי [38] - לא בעינן כלום [39]". אמר ליה: תהא כבעית [40].

ההיא איתתא דאדרתה לברתה; אתאי לקמיה דרבי יוחנן; אמר לה: "אילו הוה ידעת דאמרן מגירתיך [41]</ref> עלה דברתך [42]

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע - לא היה פיו ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום, אלא להכי נדר: כן לזרז את חבירו שיתן לו שלשה דינרין הוא רוצה לבא, וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל - לא היה פיו ולבו שוין, שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר: שיתן לו בשלשה דינרין ולפיכך מותרין
  2. ^ התירו חכמים
  3. ^ גירסת רש"י: רבי יהודה היא, דאמר אין אחד מהן נזיר: דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות, אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן, ולא היה פיו ולבו שוין - להכי אין אחד מהם נזיר; הכא נמי לא סמכא דעתייהו בשעת הנדר דכל חד וחד אדעתא דחבריה, כדי לזרזו, ולא היה פיו ולבו שוים להכי; דאי רבנן - דפליגי עליה דרבי יהודה – דאמרי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר, דתלה נזירות באחר - הוי נזיר אותו שנתקיימו דבריו, הכא נמי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן, שלא נתכוונו אלא לזרז – אסורים, דאמרינן: כשנדרו - ודאי סמכא דעתייהו, דזה לא יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל, והרי פיהן ולבן שוים ואסור
  4. ^ דפליגי עליה דרבי יהודה
  5. ^ דאי קתני הכי - הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין, ואלא עכשיו בשעת הנדר אין רוצין, אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי
  6. ^ דמשמע מעיקרא היו רוצין בשלשה דינרין, ואכתי שניהן נמי רוצין, ולא היה פיהן ולבן שוין; הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין, וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן
  7. ^ [האם זהו ההסבר במשנה:] היכא דאמר שאינו פוחת מסלע, וזה אומר שאינו מוסיף על שקל - כיון דדברי שניהם קרובין לשלשה דינרין - אמרינן 'דנדרי זרוזין הוו', אבל הכא, כיון דאמר טפי מסלע, דהיינו פרוטה, והלה אומר "קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה פחות משקל", דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה דינרין
  8. ^ כיון דדייקי הכי
  9. ^ ואסורים
  10. ^ לא
  11. ^ שהיה מפצירו
  12. ^ לאכול אצלו מעט
  13. ^ שנדר שלא יכנס לביתו
  14. ^ שלא לאכול אצלו כלום
  15. ^ אבל לא אכילה מרובה
  16. ^ המסרב [כלומר: המזמין והמפציר]
  17. ^ מרובה: שיסעוד אצלו הרבה ולשון טיפת צונן לא נתכוון זה שהיא שתיה מועטת
  18. ^ דמשמע שתיה מועטת ואכילה מועטת
  19. ^ דכי אמר (טיפת צונן) יאכל עמו - ודאי לאכילה מתכוון, וכי נדר זה שאינו טועם עמו טיפת צונן - ודאי לאכילה מרובה נתכוון, ולהכי מותר לשתות טיפת צונן
  20. ^ דכי נתכוון ליתן שלשה דינרין אומר שאינו מוסיף על פרוטה פחות משקל; ולעולם נדרי זרוזין הוו, ואפילו דאמר "טפי מסלע" ו"בציר משקל"
  21. ^ וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן - ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר, כי כן דרכן של צדיקים: לומר מעט ולעשות הרבה; וכי אמר ליה האי "קונם טיפת צונן שאני טועם" - הכי נתכוון, לומר: "אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי - איני טועם", דהיינו אכילה מרובה, ולא נתכוון לטיפת צונן ממש; הלכך אסור באכילה ושתיה מרובה, ומותר לשתות הימנו טיפת צונן
  22. ^ אבל
  23. ^ דדילמא האי דאמר "טפי מסלע" דעתיה על פחות מסלע, ליתן בשלשה דינרין, והאי דאמר "בציר" - דעתיה על יותר משקל, ליתן שלשה דינרין
  24. ^ ומותר
  25. ^ ואסור
  26. ^ והני הוא דשרו, משום דלית בהו ממש, אבל שאר נדרים - אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו
  27. ^ שאין חכם רשאי לפתוח ולומר לו: "נדרת אדעתא דהכי?" כדאמרינן לקמן, אלא הנודר - הוא יתחרט תחלה, ויפתח ויאמר לו [לחכם]: "לא לדעת כן נדרתי", והוא [הנודר] פותח תחלה בחרטה
  28. ^ כלומר: "עומד אתה על דעת הראשונה, שרצונך עדיין באותו נדר"
  29. ^ כלומר: "מתחרט אני"
  30. ^ אלמא קסבר פותחין בחרטה
  31. ^ שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור
  32. ^ כלום נדרת
  33. ^ קסבר אין פותחין בחרטה, ולכך אמר ליה כהאי גוונא; דכיון דאמר "אילו היו עשרה בני אדם כו'" - דמעיקר עקר לנדריה, ולא הוי נדר כלל, ולכך פותח בחרטה הוא; אבל בעלמא אין פותחין בחרטה
  34. ^ קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה
  35. ^ מצטער אתה שנדרת
  36. ^ דהיינו בחרטה
  37. ^ קיבלת הנדר מרצונך
  38. ^ אלמא שהכעיסוני
  39. ^ לא הייתי נודר
  40. ^ הואיל ולא קיבלת מרצונך - יהא מותר לך כמו שאתה רוצה, דלא הוי נדר; והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה
  41. ^ כמו ומגרת ביתה (שמות ג כב)
  42. ^ שאומרות השכנות על בתך