ביאור:בבלי נדרים דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

הנודר משובתי שבת [1] - אסור בישראל ואסור בכותים [2]; מאוכלי שום [3] - אסור בישראל [4] ואסור בכותים [5]; "מעולי ירושלים" אסור בישראל ומותר בכותים [6].

גמרא:

מאי שובתי שבת?: אילימא ממקיימי שבת - מאי איריא בכותים? אפילו עובדי כוכבים נמי [7]!

אלא [8] ממצווים [9] על השבת [10].

אי הכי אימא סיפא 'מעולי ירושלים - אסור בישראל ומותר בכותים' אמאי? והא מצווים נינהו [הכותים] [11]?!

[12] אמר אביי: [13] 'מצווה ועושה' קתני: בתרתי בבי קמייתא [14] ישראל וכותים מצווין ועושין [15], עובדי כוכבים - ההוא דעבדי עושין ואינם מצווין [16]; ב'עולי ירושלים' ישראל מצווין ועושין כותים מצווין ואינם עושין [17]!

משנה:

"קונם שאיני נהנה לבני נח" [18] - מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים.

גמרא:

וישראל - מי נפיק מכלל 'בני נח'?

כיון דאיקדש אברהם [19] - איתקרו [20] על שמיה [21].

משנה:

שאיני נהנה לזרע אברהם - אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים.

גמרא:

והאיכא ישמעאל [22]?

(בראשית כא יב: ויאמר אלקים אל אברהם: 'אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך; כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה) כי ביצחק יקרא לך זרע' כתיב [23].

והאיכא עשו?

'ביצחק' - ולא כל יצחק [24].

משנה:

"שאיני נהנה מישראל" - לוקֵחַ [25] ביותר ומוכר [26] בפחות [27];

"שישראל נהנין לי" [28] - לוקֵחַ בפחות ומוכר ביותר [29], ואין שומעין לו [30]!

[וכן] "שאיני נהנה להן והן לי" - יהנה לעובדי כוכבים.

גמרא:

אמר שמואל: הלוקח כלי מן האומן לבקרו [31], ונאנס בידו [32] – חייב [33]; אלמא קסבר הנאת לוקח היא [34]!

תנן: '"שאיני נהנה מישראל מוכר בפחות" - אבל שוה בשוה לא [35]'; ואי [36] הנאת לוקח היא [37] - אפילו שוה בשוה [38]?

[39] מתניתין [40] - בזבינא דרמי על אפיה [41] [ובמכירה רגילה יכול למכור שוה בשוה].

אם כן, אימא רישא [42]: לוקח ביותר' [43]; ועוד: אימא סיפא: '[44] "שישראל נהנין לי [45]" - [לוקח בפחות] ומוכר ביותר [46], ואי בזבינא דרמי על אפיה - אפילו שוה בשוה [47]!?

סיפא בזבינא חריפא [48].

אי הכי לוקח בפחות? אפילו שוה בשוה [49]!

אלא


עמוד ב

מתניתין - בזבינא מיצעא [50], ודשמואל [51] - בזבינא חריפא [52].

תניא כותיה דשמואל: הלוקח כלים מן התגר לשגרן לבית חמיו, ואמר לו "אם מקבלין אותן ממני - אני נותן לך דמיהם, ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן": נאנסו: בהליכה - חייב [53], בחזרה פטור [54], מפני שהוא כנושא שכר.

ההוא ספסירא [55] דשקל חמרא לזבוני, ולא איזבן; בהדי דהדר איתניס חמרא. חייביה רב נחמן לשלומי. איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו: בהליכה – חייב, בחזרה - פטור [56]?

אמר ליה: חזרה דספסירא - הולכה היא, דאילו משכח לזבוני אפילו אבבא דביתיה - מי לא מזבין ליה? [57]

משנה:

"קונם שאני נהנה לערלים" - מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים [58];

"שאני נהנה למולים" - אסור בערלי ישראל [59] ומותר במולי עובדי כוכבים, שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים, שנאמר (ירמיהו ט כה: על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה הישבים במדבר) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, ואומר (שמואל א יז לו: גם את הארי גם הדב, הכה עבדך) והיה הפלשתי הערל הזה [כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים] ואומר (שמואל ב א כ: אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצת אשקלון) פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה, שנתגנו בה רשעים שנאמר (ירמיהו שם) כי כל הגוים ערלים.

רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות.

רבי יוסי אומר: גדולה מילה, שדוחה את השבת חמורה [60].

רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה [61].

רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שדוחה את הנגעים [62].

רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר (בראשית יז א: ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים, וירא הי אל אברם, ויאמר אליו אני אל שדי) התהלך לפני והיה תמים [63]

דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא - לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר (ירמיהו לג כה) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

גמרא:

תניא: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר (שמות ד כד: ויהי בדרך במלון) ויפגשהו ה' ויבקש המיתו.

אמר רבי: חס וחלילה שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא? סכנה היא, שנאמר [64] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים [ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר]; אמול ואשהא שלשה ימים? הקב"ה אמר לי (שמות ד יט: ויאמר ה' אל משה במדין:) לך שוב מצרים [כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך]; אלא מפני מה נענש משה?

הערות[עריכה]

  1. ^ מאותן שמשמרין שבת
  2. ^ שהן כמו כן משמרין שבת
  3. ^ בלילי שבת
  4. ^ דישראל רגילין לאכול שום מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר 'אשר פריו יתן בעתו' - אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (בבא קמא פב א; כתובות סב,ב)
  5. ^ שהם נמי אוכלים שום בלילי שבת
  6. ^ שהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים
  7. ^ אי משמרין שבת יהא אסור בהן
  8. ^ מאי משובתי שבת?
  9. ^ אותן דמצווין
  10. ^ דהיינו ישראל, וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים, אבל עובדי כוכבים - אף על פי שמשמרין שבת - אינן מצווין
  11. ^ נמי לעלות לירושלים
  12. ^ אלא
  13. ^ מאי משובתי שבת
  14. ^ בשבת ושום
  15. ^ ואסור בהן
  16. ^ לפיכך מותר
  17. ^ להכי מותר בהן
  18. ^ שלא יהנה מכל בני נח שכל העולם יצאו מבני נח
  19. ^ בחלקו של הקב"ה
  20. ^ ישראל
  21. ^ דאברהם ולא על שם בני נח
  22. ^ דזרע אברהם הוא, והוא מן העובדי כוכבים
  23. ^ ובאותו זרע קנדר
  24. ^ ועשו אינו נקרא זרע יצחק, להכי מותר בעובדי כוכבים
  25. ^ מהן
  26. ^ להן
  27. ^ כלומר בזול ונמצא שאינו נהנה מהן
  28. ^ שישראל לא יהו נהנין ממנו
  29. ^ מוכר להן ביוקר דהשתא אין נהנין ממנו
  30. ^ שלא ימצא אדם שיהא שומע לו בדבר זה: שבשביל נדרו מוכר לו בזול ויקח ממנו ביוקר
  31. ^ אם יפה - יתן לו דמיו, ואם לאו - שיחזיר לו כליו כמו כלי זכוכית
  32. ^ שנשבר
  33. ^ לוקח לשלם לו
  34. ^ דהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר, הלכך חייב, דגמר ומקני נפשיה בההיא הנאה שמניחו לבקרו, והוי כנושא שכר, ונתחייב באונסין
  35. ^ אינו יכול [למכור]
  36. ^ סלקא דעתא
  37. ^ הקונה חפץ, ולא הנאת המוכר
  38. ^ נמי יהא יכול למכור, דלא הוי הנאת מוכר אלא הנאת לוקח
  39. ^ תריץ:
  40. ^ דמשמע שוה בשוה לא
  41. ^ עיסקא בישא, דלא קפיץ עליה זבינא, ודומה לו כמי שמונחת על פניו, ועכשיו - כשמוכרה שוה בשוה - הנאת מוכר היא, ולא הנאת לוקח; הלכך מוכר בפחות, אבל שוה בשוה לא
  42. ^ דההיא
  43. ^ ודייקינן מינה: הכי נמי, אבל שוה בשוה – לא, אינו לוקח, אלמא הנאת לוקח הוי! דאי הנאת מוכר - אפילו שוה בשוה נמי הנאת מוכר היא, ולא הנאת לוקח, ובהכי יכול ליקח מהן, דאכתי לית ליה הנאה בהנהו זביני
  44. ^ קונס
  45. ^ כלומר: שלא יהו ישראל נהנין ממני
  46. ^ אבל שוה בשוה לא
  47. ^ נמי יהא יכול למכור, דהא הנאת המוכר, ולא הנאת לוקח היא
  48. ^ בסחורה דקפיץ עלה זבינא, דשוה בשוה הוי הנאת לוקח ולא הנאת מוכר - הלכך מוכר ביוקר
  49. ^ נמי יהא לוקח המדיר, דהא הנאת לוקח היא, ולא הנאת מוכר, ולא יהא הך [המוכר] נהנה ממנו
  50. ^ דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה; לפיכך שוה בשוה לא, דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח
  51. ^ דאמר חייב
  52. ^ דודאי הוי הנאת לוקח; לפיכך - כי נאנס בידו – חייב, אפילו שוה בשוה, דהנאת לוקח היא
  53. ^ (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה
  54. ^ דלית ליה הנאה שלא נתקבלו
  55. ^ מי שלוקח בהמה על מנת למוכרה לאלתר
  56. ^ והכא נמי כי אתניס ,בחזרה אתניס, לפטור
  57. ^ ובחזירה נמי כנושא שכר הוי!
  58. ^ דבכלל ערלים הן
  59. ^ בכלל 'מולים' הן, כגון שמתו אחיו מחמת המילה
  60. ^ דכתיב (ויקרא יב ד) וביום השמיני ימול - ואפילו בשבת
  61. ^ שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד כד)
  62. ^ דכתיב וביום השמיני ימול; ואף על פי שיש שם בהרת - יקוץ
  63. ^ וכתיב בתריה [פסוק ב] ואתנה בריתי ביני ובינך
  64. ^ בראשית לד,כה