ביאור:בבלי נדרים דף לב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מפני שנתעסק במלון תחלה [1], שנאמר (שמות ד כד) ויהי בדרך במלון [ויפגשהו ה' ויבקש המיתו].
רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר (שמות ד כה: ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר:) כי חתן דמים אתה לי; - צא וראה מי קרוי 'חתן' - הוי אומר זה התינוק.'
דרש רבי יהודה בר ביזנא [הוא אמורא]: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו; מיד 'ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה' מיד 'וירף ממנו'; באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן [2], שנאמר (תהלים לז ח) הרף מאף ועזוב חמה [אל תתחר אך להרע]; ויש אומרים לחימה הרגו, שנאמר: (ישעיהו כז ד) חמה אין לי [מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה, אציתנה יחד].
והכתיב (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחמה [אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם, וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא]?
תרי 'חימה' הוו.
ואיבעית אימא: גונדא דחימה [3].
תניא: 'רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר (בראשית יז א: ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים, וירא הי אל אברם, ויאמר אליו אני אל שדי) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב (בראשית יז ב) ואתנה בריתי ביני ובינך [וארבה אותך במאד מאד];
דבר אחר: גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר (שמות לד כז: ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה) כי על פי הדברים האלה [כרתי אתך ברית ואת ישראל]
[4].
דבר אחר: גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר [ירמיהו לג,כה: כה אמר ה’] אם לא בריתי יומם ולילה [חקות שמים וארץ לא שמתי]’
ופליגא דרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה, שאילמלא תורה 'לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי [5].
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית יז א: ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים; וירא ה' אל אברם ויאמר אליו: "אני אל שדי) התהלך לפני והיה תמים" - אחזתו רעדה, אמר: שמא יש בי דבר מגונה [6]? כיון שאמר לו [7] ואתנה בריתי ביני ובינך [וארבה אותך במאד מאד] - נתקררה דעתו.
(בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה [ויאמר: הבט נא השמימה וספר הכוכבים -אם תוכל לספר אתם? ויאמר לו: כה יהיה זרעך] - אמר לפניו: ריבונו של עולם! הסתכלתי במזל שלי <ואין לי אלא בן אחד> ואיני ראוי להוליד בן! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך: אין מזל לישראל.
אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו [8] - הקב"ה מתמים עמו שנאמר (שמואל ב כב כו) עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם.
אמר רבי הושעיא: כל המתמים עצמו - שעה עומדת לו שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב (בראשית יז ד: אני - הנה בריתי אתך) והיית לאב המון גוים.
אמר רבי: כל המנחש [9] לו נחש [10], שנאמר (במדבר כג כג) כי לא נחש ביעקב [ולא קסם בישראל; כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל].
והא בלמ"ד אל"ף כתיב [11]?
אלא משום מדה כנגד מדה [12].
תני אהבה בריה דרבי זירא: 'כל אדם שאינו מנחש - מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל [13] [כעת יאמר ליעקב ולישראל [14].
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? - מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר (בראשית יד יד: וישמע אברם כי נשבה אחיו) וירק את חניכיו ילידי ביתו [שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן];
ושמואל אמר: מפני שהפריז [15] על מדותיו של הקב"ה, שנאמר [בראשית טו,ח: ויאמר אד' ה’] במה אדע כי אירשנה;
ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר (בראשית יד כא: ויאמר מלך סדם אל אברם:) תן לי הנפש והרכוש קח לך [16].
'וירק את חניכיו ילידי ביתו': רב אמר: שהוריקן בתורה [17];
ושמואל אמר: שהוריקן בזהב [18].
(בראשית יד יד: וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו) שמנה עשר ושלש מאות [וירדף עד דן] - אמר רבי אמי בר אבא: אליעזר [19] כנגד כולם.
איכא דאמרי: אליעזר הוא, דחושבניה הכי הוי [20].
ואמר רבי אמי בר אבא: בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי [וישמר משמרתי, מצותי, חקותי ותורתי] - חושבניה מאה ושבעין ותרין [21]!
ואמר רמי בר אבא:
'השטן' בחושבניה תלת מאה ושיתין וארבעה [22] [ואינו שולט ביום כפור – ע"פ הר"ן].
ואמר רמי בר אבא: כתיב 'אברם' וכתיב 'אברהם': בתחלה המליכוֹ [23] הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים: אלו הן [שנוספו לשליטתו:] [24]: שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה [25].
ואמר רמי בר אבא: מאי דכתיב (קהלת ט יד) עיר קטנה ואנשים [ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים [פסוק טו] ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו; ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא]? - 'עיר קטנה' - זה הגוף; 'ואנשים בה מעט' - אלו אברים; 'ובא אליה מלך גדול וסבב אותה' - זה יצר הרע; 'ובנה עליה מצודים וחרמים' - אלו עונות; 'ומצא בה איש מסכן וחכם' - זה יצר טוב; 'ומלט הוא את העיר בחכמתו' - זו תשובה ומעשים טובים; 'ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא' - דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב.
(קהלת ז יט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים [אשר היו בעיר] [26]: 'החכמה תעוז לחכם' - זו תשובה ומעשים טובים; 'מעשרה שליטים': שתי עינים ושתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגוייה ופה.
אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר (בראשית יד יח: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין) והוא כהן לאל עליון: כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום - הוציאה [27] מאברהם, שנאמר (בראשית יד יט) ויברכהו ויאמר "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ [28] וברוך אל עליון [אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל]"! אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? - מיד נתנה לאברהם, שנאמר (תהלים קי א) [לדוד מזמור:] נאם ה' לאדנִי: שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך', ובתריה כתיב [29] 'נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק' - על דיבורו של מלכי צדק [30]; והיינו דכתיב 'והוא כהן לאל עליון' - הוא כהן, ואין זרעו כהן.
הדרן עלך ארבעה נדרים
-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-
[עריכה]נדרים לב,ב נדרים פרק רביעי אין בין המודר
| משנה: |
אין בין המודר הנאה מחבירו [31] למודר הימנו מאכל [32] אלא דריסת הרגל [33], וכלים [34] שאין עושין בהם אוכל נפש [35].
המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
גמרא:
מאן תנא [36]?
אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא, דתניא: רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה [37].
המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו [נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים]:
הערות
[עריכה]- ^ ואחר כך במילה, והיה לו להתעסק במילה תחלה; ואותו מלון סמוך למצרים, דלא היה סכנה, ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונה ימים
- ^ לאותן שני מלאכים [’אף' ו'חמה’]
- ^ חיל שלו; אבל איהו גופיה נהרג
- ^ גירסת רש"י: שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה, דכתיב (שמות כד ח: ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה, וכתיב במילה (בראשית יז ב) ואתנה בריתי [ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד] כרתי [אתך] ברית [ואת ישראל], וכתיב להן (שם) ואתנה בריתי: מה להלן ברית אף כאן ברית
- ^ מה להלן תורה [חוקות שמים וארץ] אף כאן [בריתי] תורה; והיינו פליגא: דהכא מוקי לה להאי קרא במילה והתם מוקי לה בתורה
- ^ עכשיו, שלא אמר לו "והיה תמים" עד עכשיו
- ^ בפסוק הבא: בראשית יז,ב
- ^ מתמם עמו
- ^ כלומר: שרודף אחרי המנחשים
- ^ אחריו רודפין ניחושין: דכל דקפיד - קפדי בהדיה
- ^ דמשמע דאין רודפין אחריו
- ^ דבמדה שאדם מודד - בה מודדין לו, ולא נפיק מקרא
- ^ כל זמן שאינו מנחש; מה כתיב בתריה
- ^ כלומר: עדיין יהא אותו עת דמלאכי השרת יהיו שואלין אותו שאינו מנחש - מה פעל אל - לפי שהוא נכנס למקום שאין מלאכי השרת יכולין ליכנס
- ^ שהגדיל לישאל
- ^ ולא היה לו לעשות כן שהיה לו לגיירם
- ^ שלימדם תורה כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה - כך הוא לימדן תורה
- ^ לשון ציהוב, שנאמר (תהלים סח יד) ואֶברותֶיה בירקרק חרוץ: שנתן להם זהב הרבה
- ^ היה שקול
- ^ דאליעזר בגימטריא שמונה עשר ושלש מאות: שלא היה עמו אלא אליעזר לחוד
- ^ דהכי משמע 'עקב' כמנין עק"ב שנים שמע אברהם בקולי, וכל שנותיו היו קע"ה: אלמא בן שלש שנים הכיר את בוראו
- ^ וימי השנה שס"ה ימים
- ^ השליטו
- ^ דלאחר שמל היה שלם בכל אבריו
- ^ הוא אבר
- ^ שהן מועילין לגוף יותר מעשרה שליטים
- ^ לכהונה
- ^ פסוק כ
- ^ שם, פסוק ד
- ^ ניטלה ממנו הכהונה
- ^ שחבירו הדירו שלא יהנה ממנו בשום ענין
- ^ שלא הדירו אלא הנאת מאכל
- ^ לעבור בחצרו ולקצר דרכו
- ^ ולהשתמש בכלים של מדיר
- ^ מאכל; דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל, דהיינו הנאה שמקצר דרכו, ולהשתמש בכליו; אבל מודר ממנו מאכל מותר בשתיהן, לפי שזה לא הדיר ממנו אלא מאכל
- ^ דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל ובכלים וכו' אף על גב דלא מיחזי הנאה
- ^ 'ויתור' - זהו כגון שלקח מדה של תפוחים בפרוטה, ולאחר שמדד לו המדה - מוסיף לו שתים או שלשה, וזהו דרך של חנוונין: להוסיף על המדות משלהן; הואיל ובלא תנאי נותן לו - לא מיחזי כמקח אלא כמתנה; ואליבא דרבי אליעזר - אסור המודר באותו הויתור של מדידת פירות; הכא נמי: אף על גב דדריסת הרגל לא הויא הנאה גמורה - אסור