ביאור:בבלי נדרים דף פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גוף כולו לא כל שכן [1]!?

אמרי: אין, כביסה אלימא לרבי יוסי [2], דאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא [3] - מתיא לידי עוירא [4]; ערבוביתא דמאני [5] - מתיא לידי שעמומיתא [6]; ערבוביתא דגופא [7] - מתיא לידי שיחני וכיבי [ר"ן: אבעבועות מכאיבות; ## אבל אולי: שחין וכיבים].

שלחו מתם: הזהרו בערבוביתא [8], הזהרו בחבורה [9], הזהרו בבני עניים [10] שמהן תצא תורה, שנאמר (במדבר כד ז) יזל מים מדליו [וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו]: שמהן תצא תורה.

ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן [11]?

אמר רב יוסף: שלא יאמרו [12]: "תורה - ירושה היא להם [13]".

רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור [14];

מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור [15].

רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי 'חמרי' [16].

רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת [ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה: על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר] [17]? דבר זה נשאל לחכמים [18] ולנביאים [19] ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב (ירמיהו ט יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי [אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה]; היינו 'לא שמעו בקולי' היינו 'לא הלכו בה'? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה [20].

איסי בר יהודה לא אתא למתיבתא דרבי יוסי תלתא יומי; אשכחיה ורדימוס ברבי יוסי [21], אמר ליה: מאי טעמא לא אתי מר לבי מדרשא דאבא הא תלתא יומין?

אמר ליה: כי טעמיה דאבוך - לא ידענא היכא איתאי [22]!

אמר ליה: לימא מר מאי קאמר ליה, דלמא ידענא טעמיה?

אמר ליה: הא, דתניא: רבי יוסי אומר: כביסתן קודמין לחיי אחרים - קרא מנלן?

א"ל דכתיב [23] (במדבר לה ג: והיו הערים להם לשבת) ומגרשיהם יהיו לבהמתם [ולרכשם ולכל חַיָּתָם]; מאי 'חייתם'? אילימא חיה - והלא חיה בכלל בהמה היא [24]? אלא - מאי 'חייתם'? חיותא ממש [25] - פשיטא!? אלא לאו – כביסה [26], דהא איכא צערא דערבוביתא [27].

אמר רבי יוסיף אין אלו נדרי עינוי נפש:

איבעיא להו: לרבי יוסי [28] - מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה [29]?

תא שמע: אמר רבי יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש - אבל דברים שבינו לבינה הויין!

דלמא לדידהו קאמר להו: לדידי, אפילו דברים שבינו לבינה לא הויין; לדידכו, דאמריתו [30] הויין נדרי עינוי נפש - אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש [31]!?

מאי [32]?

רב אדא בר אהבה אומר: מפר;

רב הונא אומר: אין מפר,


עמוד ב

שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר [33].

תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה:

דברים שיש בהן עינוי נפש – מפר, בין בינו לבינה, בין בינה לבין אחרים [34]; שאין בהן עינוי נפש - בינו לבינה מפר, בינה לבין אחרים אינו מפר [35];

כיצד [36]?

אמרה "קונם פירות עלי" – הרי זה יפר;

"קונם שאיני עושה לפי אבא" [37], [וכן] "לפי אחיך", "לפי אביך", "לפי אחי", ו"שלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך" - אין יכול להפר;

[אבל] [38] "שלא אכחול", "שלא אפקוס", ו"שלא אשמש מטתי" [39] – יפר, משום דברים שבינו לבינה;

"שלא אציע לך מטתך" ו"שלא אמזוג לך את הכוס", ו"שלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך" - אין צריך להפר [40]. רבן גמליאל [41] אומר: יפר, שנאמר (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] [42];

דבר אחר 'לא יחל דברו': מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו [43]'.

מאן שמעינן דאמר "שלא אכחול", ו"שלא אפקוס" - דברים שבינו לבינה הויין? - רבי יוסי, וקתני דמפר משום דברים שבינו לבינה!

אמר מר ו"שלא אשמש מטתי" יפר, משום דברים שבינו לבינה - היכי דמי?: אילימא דאמרה "הנאת תשמישי עליך" - למה לי הפרה? הא משועבדת ליה? אלא באומרת "הנאת תשמישך עלי", וכרב כהנא, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך" - כופה ומשמשתו; "הנאת תשמישך עלי" – יפר, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.

מאן תנא הא דתניא דברים המותרים, ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן משום שנאמר לא יחל דברו [44]; דבר אחר 'לא יחל דברו' - מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו?

מני? - רבן גמליאל [45] היא [46]!

בעא מיניה רבא מרב נחמן: תשמיש המטה לרבנן - עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה?

אמר ליה: תניתוה: '[47] "ונטולה אני מן היהודים" [48] -

הערות[עריכה]

  1. ^ דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ
  2. ^ דאית ביה יותר מרחיצה
  3. ^ עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ
  4. ^ מסמא את עיניו
  5. ^ שנושא בגדים שאינו רוחץ עד ששחורין הרבה
  6. ^ שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן
  7. ^ זוהמא הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ
  8. ^ בהנהו דפרשינן
  9. ^ ושלא תלמדו תורה אלא בחבורה, שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו
  10. ^ שלא יהו קלים בעיניכם ללמדם תורה
  11. ^ שאין הדבר מצוי
  12. ^ בני אדם
  13. ^ ואין אנו נזקקין ללמוד תורה
  14. ^ שלא יתגדלו שלא ינהגו שררה כשיראו שהן ואבותם ובניהם תלמידי חכמים. 'יתגדרו' - כמו 'הניחו לו אבותיו להתגדר בו' (חולין ז א)
  15. ^ דודאי כל מי שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם - ודאי מתגבר
  16. ^ שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן מפני תורה שבהם
  17. ^ [רש"י מפרש: 'נצתה כמדבר מבלי יושב': ישיבה של תלמידי חכמים [## הדיבור המתחיל שברש"י: 'נצתה כמדבר מבלי יושב' הוא צירוף מילים של הפסוק המובא בגמרא ושל הפסוק הקודם: (ירמיהו ט י) ונתתי את ירושלם לגלים, מעון תנים; ואת ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב]
  18. ^ דכתיב 'מי האיש החכם'
  19. ^ לנביאים ומלאכי השרת דכתיב 'ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה' [בפסוק הבא: ירמיהו ט,יאר]
  20. ^ כשמשכימין לתלמוד תורה, ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים, מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה - אינן זהירין לברך; כשפותחין לא מקיימא ברכתא [כדאמרינן בברכת התורה] נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה
  21. ^ היינו רבי מנחם ברבי יוסי דמיתקרי 'בנן של קדושים' (פסחים קד א)
  22. ^ דאמר למילתיה שאיני יכול לעמוד על סוף דעתו
  23. ^ גבי לוים ולכל חייתם
  24. ^ כדכתיב 'זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה (ויקרא יא ב) והואיל דכתיב 'לבהמתם' למה לי 'חייתם'
  25. ^ שמתפרנסת משם
  26. ^ כביסה הוי חיותם ממש, דכביסת בגדיהן היינו חיותם
  27. ^ דאי לא מכבסי בגדיהן איכא צערא דחיותם היינו נמי ערבוביתא דאמר לעיל
  28. ^ דאמר "שלא ארחץ", "שלא אתקשט" אינם נדרי עינוי נפש, ומשום נדרי עינוי נפש אינו מיפר
  29. ^ שיהו מופרין לעצמו, כדאמרן לעיל; אבל אין בהן עינוי נפש - מפר לעצמו, משום דדברים שבינו לבינה - היינו קישוט כל הגוף, בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום, ד'קישוט' - כל הגוף משמע
  30. ^ דרחיצה
  31. ^ אלא דברים שבינו לבינה, דהא לא נדרה אלא מאותו מקום
  32. ^ כלומר: אכתי מיבעי לן אי מפר אי לא
  33. ^ בעפר חפירתו; דהואיל שהוא רגיל בה, ומתגדל באותה עפר; כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש בתוכו: שאין השער מזיקו
  34. ^ כלומר: כשהוא מפר לה - הוו מופרים לעולם, בין כל זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין אחרים, אפילו לאחר שתתגרש ותנשא לאחר
  35. ^ כדמפרש בריש פירקין: דלאחר שגרשה חלין עליה
  36. ^ איזהו נדרי עינוי נפש שיהיו מופרין לעולם
  37. ^ אינו לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה, לכך אינו מפר לה
  38. ^ דברים שבינו לבינה:
  39. ^ כדמפרש לקמן
  40. ^ משום דרחמנא זכייה ליה בהני מלאכות
  41. ^ גירסת רש"י: רבן שמעון בן גמליאל
  42. ^ דאורייתא, דלאו כל כמינה לאפקועי שעבודו דבעל מינה; והיינו כרב אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו לבינה יפר
  43. ^ גירסת רש"י: דבר אחר לא יחל דברו מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו לעצמו
  44. ^ [ובעניננו:] דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן היתר אלא אם כן מפר לה
  45. ^ גירסת רש"י: רבן שמעון בן גמליאל
  46. ^ דאמר לעיל 'יפר לה', הואיל ונהגה בו איסור, והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג כוס - אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה
  47. ^ האומרת
  48. ^ מודרת אני מהם מתשמיש, שלא יהנה שום יהודי ממנה