ביאור:בבלי נדרים דף פא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גוף כולו לא כל שכן [1]!?
אמרי: אין, כביסה אלימא לרבי יוסי [2], דאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא [3] - מתיא לידי עוירא [4]; ערבוביתא דמאני [5] - מתיא לידי שעמומיתא [6]; ערבוביתא דגופא [7] - מתיא לידי שיחני וכיבי [ר"ן: אבעבועות מכאיבות; ## אבל אולי: שחין וכיבים].
שלחו מתם: הזהרו בערבוביתא [8], הזהרו בחבורה [9], הזהרו בבני עניים [10] שמהן תצא תורה, שנאמר (במדבר כד ז) יזל מים מדליו [וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו]: שמהן תצא תורה.
ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן [11]?
אמר רב יוסף: שלא יאמרו [12]: "תורה - ירושה היא להם [13]".
רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור [14];
מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור [15].
רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי 'חמרי' [16].
רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת [ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה: על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר] [17]? דבר זה נשאל לחכמים [18] ולנביאים [19] ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב (ירמיהו ט יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי [אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה]; היינו 'לא שמעו בקולי' היינו 'לא הלכו בה'? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה [20].
איסי בר יהודה לא אתא למתיבתא דרבי יוסי תלתא יומי; אשכחיה ורדימוס ברבי יוסי [21], אמר ליה: מאי טעמא לא אתי מר לבי מדרשא דאבא הא תלתא יומין?
אמר ליה: כי טעמיה דאבוך - לא ידענא היכא איתאי [22]!
אמר ליה: לימא מר מאי קאמר ליה, דלמא ידענא טעמיה?
אמר ליה: הא, דתניא: רבי יוסי אומר: כביסתן קודמין לחיי אחרים - קרא מנלן?
א"ל דכתיב [23] (במדבר לה ג: והיו הערים להם לשבת) ומגרשיהם יהיו לבהמתם [ולרכשם ולכל חַיָּתָם]; מאי 'חייתם'? אילימא חיה - והלא חיה בכלל בהמה היא [24]? אלא - מאי 'חייתם'? חיותא ממש [25] - פשיטא!? אלא לאו – כביסה [26], דהא איכא צערא דערבוביתא [27].
אמר רבי יוסיף אין אלו נדרי עינוי נפש:
איבעיא להו: לרבי יוסי [28] - מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה [29]?
תא שמע: אמר רבי יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש - אבל דברים שבינו לבינה הויין!
דלמא לדידהו קאמר להו: לדידי, אפילו דברים שבינו לבינה לא הויין; לדידכו, דאמריתו [30] הויין נדרי עינוי נפש - אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש [31]!?
מאי [32]?
רב אדא בר אהבה אומר: מפר;
רב הונא אומר: אין מפר,
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר [33].
תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה:
דברים שיש בהן עינוי נפש – מפר, בין בינו לבינה, בין בינה לבין אחרים [34]; שאין בהן עינוי נפש - בינו לבינה מפר, בינה לבין אחרים אינו מפר [35];
כיצד [36]?
אמרה "קונם פירות עלי" – הרי זה יפר;
"קונם שאיני עושה לפי אבא" [37], [וכן] "לפי אחיך", "לפי אביך", "לפי אחי", ו"שלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך" - אין יכול להפר;
[אבל] [38] "שלא אכחול", "שלא אפקוס", ו"שלא אשמש מטתי" [39] – יפר, משום דברים שבינו לבינה;
"שלא אציע לך מטתך" ו"שלא אמזוג לך את הכוס", ו"שלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך" - אין צריך להפר [40]. רבן גמליאל [41] אומר: יפר, שנאמר (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] [42];
דבר אחר 'לא יחל דברו': מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו [43]'.
מאן שמעינן דאמר "שלא אכחול", ו"שלא אפקוס" - דברים שבינו לבינה הויין? - רבי יוסי, וקתני דמפר משום דברים שבינו לבינה!
אמר מר ו"שלא אשמש מטתי" יפר, משום דברים שבינו לבינה - היכי דמי?: אילימא דאמרה "הנאת תשמישי עליך" - למה לי הפרה? הא משועבדת ליה? אלא באומרת "הנאת תשמישך עלי", וכרב כהנא, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך" - כופה ומשמשתו; "הנאת תשמישך עלי" – יפר, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.
מאן תנא הא דתניא דברים המותרים, ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן משום שנאמר לא יחל דברו [44]; דבר אחר 'לא יחל דברו' - מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו?
מני? - רבן גמליאל [45] היא [46]!
בעא מיניה רבא מרב נחמן: תשמיש המטה לרבנן - עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה?
הערות
[עריכה]- ^ דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ
- ^ דאית ביה יותר מרחיצה
- ^ עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ
- ^ מסמא את עיניו
- ^ שנושא בגדים שאינו רוחץ עד ששחורין הרבה
- ^ שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן
- ^ זוהמא הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ
- ^ בהנהו דפרשינן
- ^ ושלא תלמדו תורה אלא בחבורה, שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו
- ^ שלא יהו קלים בעיניכם ללמדם תורה
- ^ שאין הדבר מצוי
- ^ בני אדם
- ^ ואין אנו נזקקין ללמוד תורה
- ^ שלא יתגדלו שלא ינהגו שררה כשיראו שהן ואבותם ובניהם תלמידי חכמים. 'יתגדרו' - כמו 'הניחו לו אבותיו להתגדר בו' (חולין ז א)
- ^ דודאי כל מי שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם - ודאי מתגבר
- ^ שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן מפני תורה שבהם
- ^ [רש"י מפרש: 'נצתה כמדבר מבלי יושב': ישיבה של תלמידי חכמים [## הדיבור המתחיל שברש"י: 'נצתה כמדבר מבלי יושב' הוא צירוף מילים של הפסוק המובא בגמרא ושל הפסוק הקודם: (ירמיהו ט י) ונתתי את ירושלם לגלים, מעון תנים; ואת ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב]
- ^ דכתיב 'מי האיש החכם'
- ^ לנביאים ומלאכי השרת דכתיב 'ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה' [בפסוק הבא: ירמיהו ט,יאר]
- ^ כשמשכימין לתלמוד תורה, ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים, מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה - אינן זהירין לברך; כשפותחין לא מקיימא ברכתא [כדאמרינן בברכת התורה] נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה
- ^ היינו רבי מנחם ברבי יוסי דמיתקרי 'בנן של קדושים' (פסחים קד א)
- ^ דאמר למילתיה שאיני יכול לעמוד על סוף דעתו
- ^ גבי לוים ולכל חייתם
- ^ כדכתיב 'זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה (ויקרא יא ב) והואיל דכתיב 'לבהמתם' למה לי 'חייתם'
- ^ שמתפרנסת משם
- ^ כביסה הוי חיותם ממש, דכביסת בגדיהן היינו חיותם
- ^ דאי לא מכבסי בגדיהן איכא צערא דחיותם היינו נמי ערבוביתא דאמר לעיל
- ^ דאמר "שלא ארחץ", "שלא אתקשט" אינם נדרי עינוי נפש, ומשום נדרי עינוי נפש אינו מיפר
- ^ שיהו מופרין לעצמו, כדאמרן לעיל; אבל אין בהן עינוי נפש - מפר לעצמו, משום דדברים שבינו לבינה - היינו קישוט כל הגוף, בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום, ד'קישוט' - כל הגוף משמע
- ^ דרחיצה
- ^ אלא דברים שבינו לבינה, דהא לא נדרה אלא מאותו מקום
- ^ כלומר: אכתי מיבעי לן אי מפר אי לא
- ^ בעפר חפירתו; דהואיל שהוא רגיל בה, ומתגדל באותה עפר; כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש בתוכו: שאין השער מזיקו
- ^ כלומר: כשהוא מפר לה - הוו מופרים לעולם, בין כל זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין אחרים, אפילו לאחר שתתגרש ותנשא לאחר
- ^ כדמפרש בריש פירקין: דלאחר שגרשה חלין עליה
- ^ איזהו נדרי עינוי נפש שיהיו מופרין לעולם
- ^ אינו לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה, לכך אינו מפר לה
- ^ דברים שבינו לבינה:
- ^ כדמפרש לקמן
- ^ משום דרחמנא זכייה ליה בהני מלאכות
- ^ גירסת רש"י: רבן שמעון בן גמליאל
- ^ דאורייתא, דלאו כל כמינה לאפקועי שעבודו דבעל מינה; והיינו כרב אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו לבינה יפר
- ^ גירסת רש"י: דבר אחר לא יחל דברו מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו לעצמו
- ^ [ובעניננו:] דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן היתר אלא אם כן מפר לה
- ^ גירסת רש"י: רבן שמעון בן גמליאל
- ^ דאמר לעיל 'יפר לה', הואיל ונהגה בו איסור, והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג כוס - אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה
- ^ האומרת
- ^ מודרת אני מהם מתשמיש, שלא יהנה שום יהודי ממנה