ביאור:בבלי נדרים דף כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והיו בה בנות שוח [1], ואמר "אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר" - הכלכלה אסורה, בנות שוח מותרות; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו’’; מאי? לאו דאמר "אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר "תאנים שחורות ולבנות אסורות [2], בנות שוח מותרות" [3], ורבי עקיבא היא [4], ופליגי רבנן [5]?

לא [6], באומר "אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר 'כל הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות'" [7].

מאן תנא להא דתנו רבנן: 'נדר מחמשה בני אדם כאחד: הותר לאחד מהם [8] - הותרו כולן; חוץ מאחד מהן [9] - הוא מותר והן [10] אסורין [11]?:

אי לרבה - רישא [12] רבי עקיבא [13] וסיפא [14] דברי הכל [15]; אי לרבא [16] - סיפא רבנן [17], ורישא [18] דברי הכל [19].

[20]

משנה:

נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחָלָה הוא [21], או שחלה בנו או שעכבו נהר - הרי אלו נדרי אונסין.

גמרא:

ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא [22], ואמר [23] "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליבטלון הני זכוותאי"; איתניס ולא אתא. אמר רב הונא: בטיל זכוותיה.

אמר ליה רבא: אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטריה, דכתיב (דברים כב כו) ולנער[ה] לא תעשה דבר [אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה] [24]; וכי תימא קטלא שאני [25] – והתנן: 'נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין [26]'?

ולרבא [27] - מאי שנא מהא דתנן [גיטין פ"ז מ"ז]: הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט – אמאי [28]? והא מינס איתניס?

אמרי [29] דלמא שאני התם,


עמוד ב

דאי הוה ידע [30] דמית [31] - מן לאלתר הוה גמר ויהיב גיטא [32].

מאי שנא מההוא דאמר להו "אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא", אתא, ופסקיה מעברא, אמר להו "חזו דאתאי! חזו דאתאי!" ואמר שמואל: לא שמיה מתייא [33] ' - אמאי? והא מינס אניס [34]!?

דלמא אונסא דמיגליא שאני ומעברא מיגלי אונסיה [35].

ולרב הונא [36] - [37]? מכדי אסמכתא היא [38], ואסמכתא לא קניא!?

שאני הכא [39]: דמיתפסן זכותן [40].

והיכא דמיתפסין - לאו אסמכתא היא?: והתנן [בבא בתרא פ"י מ"ה]: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו [41], ואמר "אם אין אני נותן לו [אם איני פורע לו את שאר המלוה] מכאן עד שלשים יום - תן לו [42] שטרו [43]"; הגיע זמן ולא נתן [44]: רבי יוסי אומר: יתן [45], ורבי יהודה אומר: לא יתן, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא [46]?

שאני הכא, דאמר "לבטלן זכותיה [47]" [48].

והלכתא: אסמכתא קניא [49], והוא דלא אניס [50], והוא דקנו מיניה [51] בבית דין חשוב [52]. [53]דלא אניס 2</ref>וקנין 3</ref> ובבית דין חשוב</ref>.

משנה:

נודרין להרגין ולחרמין, ולמוכסין "שהיא תרומה" - אף על פי שאינו תרומה [54]; "שהן של בית המלך" אף על פי שאינן של בית המלך.

בית שמאי אומרים: בכל נודרין [55]

הערות[עריכה]

  1. ^ בנות שבע [– סוג תאנה; אבל כבר הוכיח יהודה פליקס [שביעית פ"ה מ"א] שבנות שוח הם מין אורן, שהיוונים קראו לאורן זה בשם דומה לתאנה; לאורן זה - גרעיניו טובים לאכילה; ולאחר שנדר תוך מחשבה שיש שם רק אצטרובלי אורן סרק]
  2. ^ דהיינו "פלוני ופלוני"
  3. ^ דהיינו נמי מין תאנים, והיינו 'נדר שהותר מקצתו' - ומקצתו אסור, דתאנים אסורות ובנות שוח מותרות
  4. ^ כדקתני 'עד שבא רבי עקיבא ולימד וכו'
  5. ^ דאמרי 'הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות' וקשיא לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר "פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר" דכולן מותרין דברי הכל
  6. ^ תריץ לה
  7. ^ היינו דומיא ד"כולכם אסורין חוץ מאבא", דפליגי, ורבי עקיבא היא ולא רבנן
  8. ^ כגון דאמר "פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר"
  9. ^ דהיינו דומיא ד"כולכם אסורים חוץ מאבא"
  10. ^ וכולן
  11. ^ והכי איכא למשמע מינה דהך סיפא – ב"כולכם" קמיירי: מדקתני 'חוץ' משמע דאמר "כולכם"; ומדסיפא קמיירי ב"כולכם" - לא פליגי אלא ב"לזה ולזה"
  12. ^ דקתני הותר לאחד מהן הותרו כולן
  13. ^ רבי עקיבא היא, ולא רבנן, דלרבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו
  14. ^ דקתני הוא מותר והן אסורין
  15. ^ והכא נמי קאמר רבה ד"בכולכם" - כולן אסורות דברי הכל
  16. ^ אמר "לזה ולזה" - דברי הכל מותר, וב"כולכם" פליגי
  17. ^ הוא מותר והן אסורין רבנן היא, דרבא לטעמיה, דאמר ב"כולכם" פליגי, ורבנן אוסרים
  18. ^ דקמיירי ב"לזה ולזה"
  19. ^ דהכי נמי אמר ד"לזה ולזה" דברי הכל מותר
  20. ^ מכל מקום בין לרבא בין לרבה: רישא ב"לזה ולזה" וסיפא ב"כולכם".
  21. ^ המדיר
  22. ^ שהביא שטרי זכיותיו לבית דין והיה צריך לחזור לביתו
  23. ^ לבית דין ולבעל דינו
  24. ^ משום דאנוסה היא
  25. ^ דגבי קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה, אבל בשאר אונסין - דליכא חיוב קטלא - לא מפטר משום אונס
  26. ^ ופטור
  27. ^ דאמר אנוס הוא ופטור
  28. ^ דכי מת בתוך שנים עשר חודש, דאף על גב דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה מן הייבום
  29. ^ משום הכי הוי גט אף על פי שמת בתוך הזמן:
  30. ^ בשעת התנאי
  31. ^ בתוך הזמן
  32. ^ מעכשיו; הלכך הוי גט, ולהכי גמר בלביה למיהוי גט, אבל האי - אי הוה ידע דאתניס - לא הוה מבטל זכוותיה, ולא גמר ומקני
  33. ^ אף על גב דאניס
  34. ^ ולא ליהוי גיטא
  35. ^ דזימנין דלא משתכתא בכהאי גיסא ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה (ודלמא אסיק אדעתיה), ואפילו הכי לא התנה; משום הכי אי מיתניס בהאי זמן - אמר גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו שום אונס, אבל בעלמא אי איתניס פטור
  36. ^ דאמר בטלן זכוותיה
  37. ^ אמאי
  38. ^ הא אסמכתא הוא דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר הכי
  39. ^ להכי קני
  40. ^ לבית דין, דכגבוי דמי, ולא הוה אסמכתא
  41. ^ שהניח השטר שהיה לו לבעל חוב עליו ביד נאמן
  42. ^ למלוה
  43. ^ ויחזור ויגבה בו כל מה שכתוב בו בתחילה
  44. ^ ולא פרע
  45. ^ השליש השטר למלוה, ואף על גב דאסמכתא היא, דסבור היה לפרוע באותו הזמן - קנה המלוה את השטר
  46. ^ הא הכא אף על גב דאתפיס השטר ביד [השליש] - הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב
  47. ^ שלא יהא בהן ממש
  48. ^ דזהו חמור מ"תן לו שטרו"
  49. ^ ואף על גב דלא מתפיס
  50. ^ באונסא דמוכחא לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא
  51. ^ שלא יחזור בו
  52. ^ שיהא מומחה לרבים
  53. ^ וכל הני תלת מילי בעינן בה, דאי הוה חד בלא אידך - לא קני; אלא כולהו שלשה בעינן: 1
  54. ^ נודרין להרגין שהוא הורג על עסקי ממון: שאם בא להורגו - יכול לדור על זה [תבואה זו] שהוא של תרומה, ויאמר "נדר זה עלי אם אינו של תרומה" אף על פי שאינו של תרומה, כדי שלא יטלם - לפי שיש חיוב מיתה לזו [לתרומה, אם יאכל אותה]; והנדר מותר; והיינו נמי נדרי אונסין, ולחרמין שהוא ליסטים בעלמא, שאינו הורג, ולמוכסין נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בעל כרחו - אף על פי שאינן של תרומה יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם; ומתניתין [שמתחיל בהרגין, ששם ההיתר קל ביותר, ועובר לחרמין ואח"כ למוכסין] - לא זו אף זו קתני
  55. ^ להם