ביאור:בבלי נדרים דף סה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תניא: המודר הנאה מחבירו - אין מתירין לו [1] אלא בפניו [2].
מנא הני מילי?
אמר רב נחמן: דכתיב (שמות ד יט) ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך]; [3] אמר לו [4]: במדין נדרת [5] - לך והתר נדרך [6] במדין [7], דכתיב (שמות ב כא) ויואל משה [לשבת את האיש; ויתן את צפרה בתו למשה]; אין 'אלה [קמוצה]’ אלא שבועה, דכתיב (יחזקאל יז יג: ויקח מזרע המלוכה, ויכרת אתו ברית) ויבא אתו באלה [ואת אילי הארץ לקח].
[הגמרא מסבירה באיזו שבועה מדובר ביחזקאל, שמוכיחה שצריך להתיר בפניו:]
(דברי הימים ב לו יג) וגם במלך נבוכד נצר [במקרא שלפנינו: נבוכדנאצר] מרד אשר השביעו באלהים <חיים> [ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה' אלקי ישראל]; מאי מרדותיה?
אשכחיה צדקיה לנבוכד נצר דהוה קאכיל ארנבא חיה [8], אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא!
אישתבע.
לסוף הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה [9]; איתשיל אשבועתיה [10], ואמר; שמע נבוכד נצר דקא מבזין ליה, שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו;
אמר להון: חזיתון מאי קא עביד צדקיהו? לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא!?
אמר ליה: איתשלי אשבועתא.
[אמר ליה: מתשלין אשבועתא]?
אמרי ליה: אין!
אמר להו: בפניו או אפילו שלא בפניו?
אמרי ליה: בפניו!
אמר להון: ואתון מאי עבדיתון [11]? מאי טעמא לא אמריתון [12] לצדקיהו [13]?
מיד (איכה ב י) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון [העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם]
אמר רבי יצחק: ששמטו כרים מתחתיהם.
משנה:
רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד [14] ואינן כנולד [15];
ואין חכמים מודים לו.
כיצד?
אמר "קונם שאני [שאיני] נושא את פלונית שאביה רע" [16];
אמרו לו: "מת", או ש"עשה תשובה" [17] [וכן]
"קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו" או "שהנחש בתוכו"; אמרו לו "מת הכלב" או ש"נהרג הנחש" - הרי הן כנולד ואינו כנולד;
ואין חכמים מודים לו.
גמרא:
קונם שאני [נכנס לבית זה שהכלב רע בתוכו" או "שהנחש בתוכו"; אמרו לו "מת הכלב" או ש"נהרג הנחש" - הרי הן כנולד ואינו כנולד; ואין חכמים מודים לו]:
מת - נולד הוא [18]!?
אמר רב הונא: נעשה כתולה נדרו בדבר [19];
ורבי יוחנן אמר: [20] כבר מת [21] וכבר עשה תשובה" קאמרי ליה [22].
מתיב רבי אבא [מהמשנה להלן]: '"קונם שאיני נושא לפלונית כעורה" - והרי היא נאה; "שחורה" - והרי היא לבנה; "קצרה" - והרי היא ארוכה - מותר בה, לא מפני שכעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות [23]'; בשלמא לרב הונא דאמר 'נעשה כתולה נדרו בדבר': תנא [24] תולה נדרו בדבר, ותנא [25] נדר טעות [26]; אלא לרבי יוחנן דאמר 'כבר מת' ו'כבר עשה תשובה' - למה לי למתני תרי זימני נדר טעות?
קשיא.
משנה:
ועוד אמר רבי מאיר: פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על (ויקרא יט יח) לא תקום ועל לא תטור [את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה’] [27] ועל (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך [הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא]; (ויקרא יט יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך) ואהבת לרעך כמוך [אני ה’]; (ויקרא כה לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך) וחי אחיך עמך: שהוא עני [28] ואין אתה יכול לפרנסו [29]; [30] אמר "אילו הייתי יודע [31] שהוא כן לא הייתי נודר" - הרי זה מותר.
[## לכאורה המבנה של המשנה קשה: מדוע אין רבי מאיר מצטט את שני חלקי הפסוק בויקרא יט,יח בסמוך? מדוע בין הצוטוטים הביא את 'לא תשנא את אחיך בלבבך?' אולי: אחרי 'לא תשנא' – שנאה היא הסיבה העיקרית למי שמדיר מישהו מנכסיו – הוא מביא את הניגוד הדרוש: ואהבת לרעך כמוך; ואחר ההתיחסות לרגש השנאה והאהבה - כך מביא סיבה מעשית, שלא תוכל לעזור לרעך.]
גמרא:
אמר ליה רב הונא בר רב קטינא לרבנן: [32] נימא [33] כל דמעני - לאו עלי נפיל [34] מאי דמטי לי לפרנסו [35] - בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה [36]?!
אמר ליה: אני אומר: [37] כל הנופל [38] אינו נופל לידי גבאי תחלה [39].
משנה:
פותחין לאדם בכתובת אשתו.
ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ארבע מאות דינרים, ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה.
אמר לו: "רבי! שמונה מאות דינרין הניח אבא; נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות; לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים?" אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך [40] - אתה נותן לה כתובתה!!
אמר לו [41]: "אילו הייתי יודע שהוא כן - לא הייתי נודר."
והתירה רבי עקיבא.
גמרא:
[42] מטלטלי מי משתעבדי לכתובה [43]?
אמר אביי: [44] קרקע שוה שמונה מאות דינר.
והקתני שער ראשו [45], ושער ראשו מטלטלי הוא [46]!?
הכי קאמר [47]: אפילו [48] [ו]אתה מוכר שער ראשך ואוכל.
שמעת מינה אין מסדרין לבעל חוב [49]?
אמר רב נחמן ברבי יצחק: [50] -
הערות[עריכה]
- ^ לנודר
- ^ בפניו של מדיר [כלומר: של מי שגרם לנודר לנדור את הנדר, שהנדר הוא לטובתו של המדיר]
- ^ מהו 'במדין לך'
- ^ אלא הכי קאמר ליה
- ^ לפני יתרו
- ^ בפני יתרו
- ^ שאין מתירין לו לאדם אלא בפניו, ויתרו הדירו למשה שלא לשוב מצרים מפני אותן אנשים המבקשים להורגו, ואמר רבי תלמיד חכם מיפר לעצמו
- ^ שאינה מבושלת; ואית דאמרי חיה ממש: שאכל אותה כשהיא חיה
- ^ שהיה רוצה לגלות הדבר שיהו מבזין אותו בני העולם
- ^ נשאל על שבועתו
- ^ דשריתון ליה
- ^ ליה
- ^ דלא מציתו למשריה אלא בפניו
- ^ דדמו לנולד
- ^ אבל הן ממש אינן נולד ופותחין בהן
- ^ תולה נדרו ברעות אביה; מכלל דאי לא הוה רשע - היה נושא אותה
- ^ דהיינו נולד - פותחין בה, ואומר לו בשעת חרטה: "אילו היית יודע שאביה עושה תשובה - כלום היית נודר?" והוא אומר "לאו"; והכי נמי מכלב ונחש [להלן]
- ^ דהוי נולד גמור, ומאי קאמר 'אינו כנולד'
- ^ ברשעת אביה, דמשמע: כל זמן שאביה בחיים; דודאי אם אמר "שאיני נושא את פלונית" סתם - ודאי כדקאמרת; השתא דאמר "שאביה רע" - לפי שהוא רשע אינו נושא את בתו, ואהכי פותחין לו לומר 'אילו היית יודע שמת...'
- ^ לא הוי נולד כלל דבשבעה שנדר
- ^ - אהכי פותחין לו, דכבר מת בשעה שנדר, והוה ליה בטעות
- ^ והא דאמר במתניתין 'שהן כנולד' - דדמו לנולד פורתא
- ^ מעיקרא, ולא הוי נדר
- ^ רישא [כאן במשנתנו]
- ^ סיפא
- ^ דאינו נדר
- ^ שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך, או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו, והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז): התורה הזקיקתו לפרנסו ולאוהבו ולהחיותו
- ^ שמא יעני
- ^ מחמת נדרך
- ^ ואם
- ^ בשעת הנדר בכל אזהרות הללו
- ^ אמאי פותח לו שמא יעני?
- ^ ליה מדיר:
- ^ לפרנסו! ימנו לו גבאי לפרנסו!
- ^ למיהב לפרנסתו
- ^ ואמאי מוזקק אני לפרנסו טפי משאר עלמא
- ^ הא - לא מצי טעון:
- ^ בעניות
- ^ אלא קרובים מתגלגלין עמו
- ^ מפרש בגמרא
- ^ הבעל
- ^ גירסת רש"י: שמע מינה דמטלטלי משתעבדי לכתובה: מדקאמר שמונה מאות זוז הניח לנו אבא, רצונה ליטול מאתים, שמע מינה דמטלטלי משתעבדי לכתובה;
- ^ והא קיימא לן (כתובות פא ב) דלא משתעבדי
- ^ הכי קאמר:
- ^ ומשמע דקאמר 'אפילו אין לך להשלים כתובה אלא משער ראשך זקוק אתה למוכרו ולהשלים לה'
- ^ דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי
- ^ רבי עקיבא
- ^ אין לך מה לאכול אלא אם כן תמכור שער ראשך - זקוק אתה ליתן לה כל הקרקע שיש לך
- ^ כלומר: דהכל גובין ממנו ונותנין לבעל חובו, מדקאמר ליה רבי עקיבא 'אתה מוכר שער ראשך ותאכל'; והא קיימא לן במסכת ערכין (כג,ב) ובבבא מציעא (קיד,א) דמניחין לו כלי תשמישו ומטה ומפץ ושולחן ומזון שלשים יום
- ^ גירסת רש"י: הכי קאמר ליה: אפילו אתה נותן לה כל אשר לך, שאין לך לאכול אלא שער ראשך