לדלג לתוכן

ביאור:בבלי נדרים דף סה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תניא: המודר הנאה מחבירו - אין מתירין לו [1] אלא בפניו [2].

מנא הני מילי?

אמר רב נחמן: דכתיב (שמות ד יט) ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך]; [3] אמר לו [4]: במדין נדרת [5] - לך והתר נדרך [6] במדין [7], דכתיב (שמות ב כא) ויואל משה [לשבת את האיש; ויתן את צפרה בתו למשה]; אין 'אלה [קמוצה]’ אלא שבועה, דכתיב (יחזקאל יז יג: ויקח מזרע המלוכה, ויכרת אתו ברית) ויבא אתו באלה [ואת אילי הארץ לקח].

[הגמרא מסבירה באיזו שבועה מדובר ביחזקאל, שמוכיחה שצריך להתיר בפניו:]

(דברי הימים ב לו יג) וגם במלך נבוכד נצר [במקרא שלפנינו: נבוכדנאצר] מרד אשר השביעו באלהים <חיים> [ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה' אלקי ישראל]; מאי מרדותיה?

אשכחיה צדקיה לנבוכד נצר דהוה קאכיל ארנבא חיה [8], אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא!

אישתבע.

לסוף הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה [9]; איתשיל אשבועתיה [10], ואמר; שמע נבוכד נצר דקא מבזין ליה, שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו;

אמר להון: חזיתון מאי קא עביד צדקיהו? לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא!?

אמר ליה: איתשלי אשבועתא.

[אמר ליה: מתשלין אשבועתא]?

אמרי ליה: אין!

אמר להו: בפניו או אפילו שלא בפניו?

אמרי ליה: בפניו!

אמר להון: ואתון מאי עבדיתון [11]? מאי טעמא לא אמריתון [12] לצדקיהו [13]?

מיד (איכה ב י) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון [העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם]

אמר רבי יצחק: ששמטו כרים מתחתיהם.

משנה:

רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד [14] ואינן כנולד [15];

ואין חכמים מודים לו.

כיצד?

אמר "קונם שאני [שאיני] נושא את פלונית שאביה רע" [16];

אמרו לו: "מת", או ש"עשה תשובה" [17] [וכן]

"קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו" או "שהנחש בתוכו"; אמרו לו "מת הכלב" או ש"נהרג הנחש" - הרי הן כנולד ואינו כנולד;

ואין חכמים מודים לו.

גמרא:

קונם שאני [נכנס לבית זה שהכלב רע בתוכו" או "שהנחש בתוכו"; אמרו לו "מת הכלב" או ש"נהרג הנחש" - הרי הן כנולד ואינו כנולד; ואין חכמים מודים לו]:

מת - נולד הוא [18]!?

אמר רב הונא: נעשה כתולה נדרו בדבר [19];

ורבי יוחנן אמר: [20] כבר מת [21] וכבר עשה תשובה" קאמרי ליה [22].


עמוד ב

מתיב רבי אבא [מהמשנה להלן]: '"קונם שאיני נושא לפלונית כעורה" - והרי היא נאה; "שחורה" - והרי היא לבנה; "קצרה" - והרי היא ארוכה - מותר בה, לא מפני שכעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות [23]'; בשלמא לרב הונא דאמר 'נעשה כתולה נדרו בדבר': תנא [24] תולה נדרו בדבר, ותנא [25] נדר טעות [26]; אלא לרבי יוחנן דאמר 'כבר מת' ו'כבר עשה תשובה' - למה לי למתני תרי זימני נדר טעות?

קשיא.

משנה:

ועוד אמר רבי מאיר: פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על (ויקרא יט יח) לא תקום ועל לא תטור [את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה’] [27] ועל (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך [הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא]; (ויקרא יט יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך) ואהבת לרעך כמוך [אני ה’]; (ויקרא כה לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך) וחי אחיך עמך: שהוא עני [28] ואין אתה יכול לפרנסו [29]; [30] אמר "אילו הייתי יודע [31] שהוא כן לא הייתי נודר" - הרי זה מותר.

[## לכאורה המבנה של המשנה קשה: מדוע אין רבי מאיר מצטט את שני חלקי הפסוק בויקרא יט,יח בסמוך? מדוע בין הצוטוטים הביא את 'לא תשנא את אחיך בלבבך?' אולי: אחרי 'לא תשנא' – שנאה היא הסיבה העיקרית למי שמדיר מישהו מנכסיו – הוא מביא את הניגוד הדרוש: ואהבת לרעך כמוך; ואחר ההתיחסות לרגש השנאה והאהבה - כך מביא סיבה מעשית, שלא תוכל לעזור לרעך.]

גמרא:

אמר ליה רב הונא בר רב קטינא לרבנן: [32] נימא [33] כל דמעני - לאו עלי נפיל [34] מאי דמטי לי לפרנסו [35] - בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה [36]?!

אמר ליה: אני אומר: [37] כל הנופל [38] אינו נופל לידי גבאי תחלה [39].

משנה:

פותחין לאדם בכתובת אשתו.

ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ארבע מאות דינרים, ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה.

אמר לו: "רבי! שמונה מאות דינרין הניח אבא; נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות; לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים?" אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך [40] - אתה נותן לה כתובתה!!

אמר לו [41]: "אילו הייתי יודע שהוא כן - לא הייתי נודר."

והתירה רבי עקיבא.

גמרא:

[42] מטלטלי מי משתעבדי לכתובה [43]?

אמר אביי: [44] קרקע שוה שמונה מאות דינר.

והקתני שער ראשו [45], ושער ראשו מטלטלי הוא [46]!?

הכי קאמר [47]: אפילו [48] [ו]אתה מוכר שער ראשך ואוכל.

שמעת מינה אין מסדרין לבעל חוב [49]?

אמר רב נחמן ברבי יצחק: [50] -

הערות

[עריכה]
  1. ^ לנודר
  2. ^ בפניו של מדיר [כלומר: של מי שגרם לנודר לנדור את הנדר, שהנדר הוא לטובתו של המדיר]
  3. ^ מהו 'במדין לך'
  4. ^ אלא הכי קאמר ליה
  5. ^ לפני יתרו
  6. ^ בפני יתרו
  7. ^ שאין מתירין לו לאדם אלא בפניו, ויתרו הדירו למשה שלא לשוב מצרים מפני אותן אנשים המבקשים להורגו, ואמר רבי תלמיד חכם מיפר לעצמו
  8. ^ שאינה מבושלת; ואית דאמרי חיה ממש: שאכל אותה כשהיא חיה
  9. ^ שהיה רוצה לגלות הדבר שיהו מבזין אותו בני העולם
  10. ^ נשאל על שבועתו
  11. ^ דשריתון ליה
  12. ^ ליה
  13. ^ דלא מציתו למשריה אלא בפניו
  14. ^ דדמו לנולד
  15. ^ אבל הן ממש אינן נולד ופותחין בהן
  16. ^ תולה נדרו ברעות אביה; מכלל דאי לא הוה רשע - היה נושא אותה
  17. ^ דהיינו נולד - פותחין בה, ואומר לו בשעת חרטה: "אילו היית יודע שאביה עושה תשובה - כלום היית נודר?" והוא אומר "לאו"; והכי נמי מכלב ונחש [להלן]
  18. ^ דהוי נולד גמור, ומאי קאמר 'אינו כנולד'
  19. ^ ברשעת אביה, דמשמע: כל זמן שאביה בחיים; דודאי אם אמר "שאיני נושא את פלונית" סתם - ודאי כדקאמרת; השתא דאמר "שאביה רע" - לפי שהוא רשע אינו נושא את בתו, ואהכי פותחין לו לומר 'אילו היית יודע שמת...'
  20. ^ לא הוי נולד כלל דבשבעה שנדר
  21. ^ - אהכי פותחין לו, דכבר מת בשעה שנדר, והוה ליה בטעות
  22. ^ והא דאמר במתניתין 'שהן כנולד' - דדמו לנולד פורתא
  23. ^ מעיקרא, ולא הוי נדר
  24. ^ רישא [כאן במשנתנו]
  25. ^ סיפא
  26. ^ דאינו נדר
  27. ^ שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך, או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו, והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז): התורה הזקיקתו לפרנסו ולאוהבו ולהחיותו
  28. ^ שמא יעני
  29. ^ מחמת נדרך
  30. ^ ואם
  31. ^ בשעת הנדר בכל אזהרות הללו
  32. ^ אמאי פותח לו שמא יעני?
  33. ^ ליה מדיר:
  34. ^ לפרנסו! ימנו לו גבאי לפרנסו!
  35. ^ למיהב לפרנסתו
  36. ^ ואמאי מוזקק אני לפרנסו טפי משאר עלמא
  37. ^ הא - לא מצי טעון:
  38. ^ בעניות
  39. ^ אלא קרובים מתגלגלין עמו
  40. ^ מפרש בגמרא
  41. ^ הבעל
  42. ^ גירסת רש"י: שמע מינה דמטלטלי משתעבדי לכתובה: מדקאמר שמונה מאות זוז הניח לנו אבא, רצונה ליטול מאתים, שמע מינה דמטלטלי משתעבדי לכתובה;
  43. ^ והא קיימא לן (כתובות פא ב) דלא משתעבדי
  44. ^ הכי קאמר:
  45. ^ ומשמע דקאמר 'אפילו אין לך להשלים כתובה אלא משער ראשך זקוק אתה למוכרו ולהשלים לה'
  46. ^ דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי
  47. ^ רבי עקיבא
  48. ^ אין לך מה לאכול אלא אם כן תמכור שער ראשך - זקוק אתה ליתן לה כל הקרקע שיש לך
  49. ^ כלומר: דהכל גובין ממנו ונותנין לבעל חובו, מדקאמר ליה רבי עקיבא 'אתה מוכר שער ראשך ותאכל'; והא קיימא לן במסכת ערכין (כג,ב) ובבבא מציעא (קיד,א) דמניחין לו כלי תשמישו ומטה ומפץ ושולחן ומזון שלשים יום
  50. ^ גירסת רש"י: הכי קאמר ליה: אפילו אתה נותן לה כל אשר לך, שאין לך לאכול אלא שער ראשך