ביאור:בבלי נדרים דף סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לומר שאין מקרעין שטר כתובה [1]

[2].

משנה:

פותחין בימים טובים ובשבתות.

בראשונה היו אומרים: אותן הימים [3] מותרין [4] ושאר כל הימים אסורין, עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו.

כיצד?

אמר "קונם שאיני נהנה לכולכם" - הותר אחד מהן הותרו כולן; "שאיני נהנה לזה ולזה" - הותר הראשון הותרו כולן; הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין.

<הותר האמצעי - הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור>

[5].

"שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן" [6] - צריכין פתח לכל אחד ואחד.

"קונם יין שאני טועם, שהיין רע למעיים"; אמרו לו "והלא המיושן יפה למעיים" - הותר במיושן, ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין[7].

"קונם בצל שאני טועם, שהבצל רע ללב"; אמרו לו: "הלא הכופרי יפה ללב" - הותר בכופרי, ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים.

מעשה היה והתירו רבי מאיר בכל הבצלים.

גמרא:

הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין - מאן תנא [8]?

אמר רבא: רבי שמעון היא, דאמר 'עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד' [9].

קונם יין שאני טועם [שהיין רע למעיים]:

[10] ותיפוק ליה [11] דאין רע [12]?

אמר רבי אבא: ועוד יפה קתני [13].

משנה:

פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו: אומרים לו "אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך "כך היא ווסתו של פלוני: מגרש את נשיו", ועל בנותיך יהו אומרין "בנות גרושות הן, מה ראתה אמן של אלו להתגרש?"[14], ואמר "אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר" – הרי זה מותר.

"קונם שאני נושא את פלונית כעורה" והרי היא נאה, "שחורה" והרי היא לבנה; "קצרה" והרי היא ארוכה - מותר בה; לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות.

ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל, וייפוה [15]. אמר לו רבי ישמעאל: "בני - מזו נדרת"? אמר לו "לאו"! והתירה רבי ישמעאל.

באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.

[## מכאן עד סוף המשנה איננו במשניות שבדפוס]

וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות:

בנות ישראל - על רבי ישמעאל בכינה,

וכן הוא אומר בשאול: (שמואל ב א כד) בנות ישראל על שאול בכינה [בנות ישראל אל שאול בכינה; המלבשכם שני עם עדנים, המעלה עדי זהב על לבושכן].

גמרא:

מעשה לסתור [16]?

חסורי מחסרא והכי קתני: רבי ישמעאל אומר: אפילו כעורה ונעשת נאה [17], שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה [18], [19]מעשה [20] באחד שנדר מבת אחותו והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה וכו'


עמוד ב

תנא: 'שן תותבת [21] היתה לה, ועשה לה רבי ישמעאל שן של זהב [22] משלו [23].'

כי שכיב רבי ישמעאל, פתח עליה ההוא ספדנא הכי: בנות ישראל! על רבי ישמעאל בכינה [24] המלבישכן וכו'

ההוא דאמר לה לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון".

רבי יהודה טעים, אמר: קל וחומר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה!

רבי שמעון לא טעים, אמר: ימותו כל בני אלמנה [25] ואל יזוז שמעון ממקומו [26]! ועוד: כי היכי דלא לתרגלי למינדר [27].

ההוא דאמר לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברבי שמעון בן גמליאל" אתת ורקק אלבושיה ושרייה.

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: והא - האי לזילותא [28] קא מיכוין [29]!?

אמר ליה: מירק על מני [בגדי] דרבן שמעון בן גמליאל [30] - זילותא רבתא היא.

ההוא דאמר לה לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך [31] לרבי ישמעאל ברבי יוסי".

אמר להם: שמא ראשה נאה [32]?

אמרו לו: סגלגל [33].

שמא שערה נאה?

דומה לאניצי פשתן.

שמא עיניה נאות

טרוטות [34] הן.

שמא אזניה נאות?

כפולות הן.

שמא חוטמה נאה?

בלום [35] הוא.

שמא שפתותיה נאות?

עבות הן.

שמא צוארה נאה?

שקוט הוא [36] [’שקוט' כמו שקוע].

שמא כריסה נאה?

צבה הוא.

שמא רגליה נאות?

רחבות כשל אווזא.

שמא שמה נאה?

לכלוכית שמה.

אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין [37] - ושרייה.

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: "בשילי לי תרי טלפי [38]"; בשילה ליה תרי טלפי [39] רתח עלה;

למחר [40] אמר לה: "בשילי לי גריוא" [41]; בשילה ליה גריוא! אמר לה: "זילי אייתי לי תרי בוציני" [42]. אזלת ואייתי ליה תרי שרגי.

אמר לה "זילי תברי יתהון על רישא דבבא" [43]. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא, וקא דאין דינא [44]. אזלת ותברת יתהון על רישיה.

אמר לה: מה הדין דעבדת?

אמרה ליה: כך ציוני בעלי!

אמר: את עשית רצון בעליך - המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.

הדרן עלך רבי אליעזר.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=


הקדמה

שני הפרקים הבאים עוסקים בהפרת נדרים על ידי הבעל ו/או האב,

ככתוב:

במדבר ל:

[45] וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה ה':

[דין האיש:]

[46] איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו - לא יחל דברו: ככל היצא מפיו יעשה.

[דין האשה בנעוריה בבית אביה:]

[47] ואשה כי תדר נדר לה' ואסרה אסר בבית אביה בנעריה,

[48] ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה, והחריש לה אביה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה – יקום;

[49] ואם הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום; וה' יסלח לה, כי הניא אביה אתה

[דין האשה ש'היתה לאיש', בענין נדרים ישנים:]

[50] ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה,

[51] ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה: וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה – יקמו;

[52] ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה' יסלח לה.

[מה ענין נדרים חדשים? להלן פסוק יא וכו’]

[53] ונדר אלמנה וגרושה - כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה.

[נדרי אשה נשואה:]

[54] ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה,

[55] ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום.

[56] ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו - כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום: אישה הפרם, וה' יסלח לה.

[57] כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש - אישה יקימנו ואישה יפרנו.

[58] ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה - הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו.

[59] ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו - ונשא את עונה.

[60] אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו בנעריה בית אביה.

נדרים פרק עשירי נערה המאורסה

משנה:

נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה [61];

הערות[עריכה]

  1. ^ אין קורעין לה כתובתה עד שתפרע לה הכל מָשלָם.
  2. ^ ואית דאמרי: אין מסדרין לבעל חוב: אין עושין לו סדר של חיוּת: שאין מניחין לו מה שסדרו חכמים, כדאמרינן התם: שמניחין לו כלי תשמישו ומטה וכו'
  3. ^ ימים טובים ושבתות
  4. ^ שבהן מותר
  5. ^ כדאוקימנא בפרק ארבעה נדרים: שתלאן כולן בראשון
  6. ^ [## אפילו] בתוך כדי דיבור
  7. ^ ניסוח המשנה מאשר שלפני רבי עקיבא היתה הלכה שרק מה שהותר – הותר, והנדר קיים לגבי השאר: 'הותר במיושן, ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין' והיה אפשר לומר בקיצור: 'הותר בכל היין'! אלא יש כאן זכר למשנה שלפני רבי עקיבא: תחילה אמרו: 'הותר במיושן', ומשנה לא זזה ממקומה, והוסיפו 'ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין'. וכן בהמשך.
  8. ^ מתניתין, דמשוי חילוק בין היכא דאמר כולכם להיכא דאמר לזה קרבן ולזה קרבן
  9. ^ דתנן במסכת שבועות: היו חמשה תובעין אותו וכו' – רבי שמעון אומר: לעולם אינו חייב עד שיאמר לכל אחד ואחד "שבועה לא לך" ונמצא בכולן לשקר, אבל אמר "שבועה לא לך, ולא לך" - אינו חייב אלא אחת. להכי נמי, מתניתין, היכא דאמר "קונס שאיני נהנה לכולכם" והותר באחד - הותר בכולן
  10. ^ אמאי קא מהדר תנא דהיכא דאמרו לו "והלא המיושן יפה למעיים" דלא הוי נדר, דמשמע דוקא יפה, דאי לא הוי לא רע ולא יפה - לא הותר?
  11. ^ דלא הוי נדר
  12. ^ וה"ל נדר בטעות
  13. ^ והכי נמי גבי "אשה זו" לא מפני שהיא כעורה ונעשת יפה אחר כך, או שחורה ונעשת לבנה, אלא נאה ולבנה מעיקרא
  14. ^ משנה אחרונה במסכת גיטין (גיטין דף צ,א) בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר (דברים כד) כי מצא בה ערות דבר – ואמר הנביא יחזקאל (טז,מד): |align = "right"|הנה כל המשל עליך ימשל, לאמר: כאמה בתה. ולפיכך אולי הרמז גם – שיחשדו לא רק שהבנות תזנינה, אלא שהן ממזרות!
  15. ^ שקישטוה והלבישוה ונראית יפה
  16. ^ דרישא קתני אם היא נאה מעיקרא הוי נדר בטעות, אבל אם נעשת נאה על ידי קישוט כגון הך דרבי ישמעאל – הוה ליה 'נולד', ואין פותחין בנולד; והדר קא מפיק מעשה (הוא) אפילו היכא דנעשת נאה על ידי קישוט פותחין לו
  17. ^ על ידי קישוט
  18. ^ אינו נדר ופותחין לו
  19. ^ ו
  20. ^ נמי
  21. ^ שנפלה שינה, והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור
  22. ^ באותו מקום של זה
  23. ^ והיינו שייפוה
  24. ^ עליו
  25. ^ כלומר: ימות הבעל, ותהא היא אלמנה, ואחר כך ימותו בניה
  26. ^ שיטעום תבשילה
  27. ^ ולהכי לא רצה לטעום: כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים
  28. ^ דרבן שמעון בן גמליאל
  29. ^ וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש - ליכא זילותא, ואי לא - לא הוה מותרת, דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו
  30. ^ דאדם חשוב הוא
  31. ^ דמשום שהיה בה כל כך מומין קאמר לה: אם יש בה שום דבר יפה [נראה שמה שאמר "מום יפה" – פירושו: מאומה יפה]
  32. ^ ולכך הדירהּ שתראהו לו
  33. ^ דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים עגולין
  34. ^ רכות
  35. ^ סתום
  36. ^ שראשה מונח בין כתיפותיה
  37. ^ זה השם יפה לה, והיינו ודאי 'מום יפה שבה', ועל דעת כן הדירה: שתודיעני אותו דבר יפה, דשמה יפה לה, ששמה לכלוכית ואיהי נמי מלוכלכת. ענין אחר יפה: אתם קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין, דכיון דאין בה דבר יפה להראות - ודאי על דעת כן הדירה בעלה, שהיה יודע שאין בה דבר יפה, ואין יכולה להראות; והואיל ואין בה שום דבר יפה - נמצא שאין הנדר חל עליה
  38. ^ שני רגלי בכהמה
  39. ^ ובישלה שני עדשים, שלא היתה מכרת בלשונות שלהם; בארץ ישראל לא היו טוענין כך. ואית דגרסי 'בשילי טלופחי' - כלומר מעט עדשים, שכן אדם נוהג לומר; ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה, ובשלה לו שתי עדשים בלבד, ולא רצתה לשנות על דבריו
  40. ^ אמר: אי אמינא לה נמי תרי - תעביד לי כאיתמול
  41. ^ מידה גדולה, דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה
  42. ^ לשון שני שרגי: שני מנורות, דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי
  43. ^ על ראש הפתח ומחמת כעס אמר לה
  44. ^ ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר יתהון על רישא דבבא בן בוטא דהוה יתיב תמן
  45. ^ ב
  46. ^ ג
  47. ^ ד
  48. ^ ה
  49. ^ ו
  50. ^ ז
  51. ^ ח
  52. ^ ט
  53. ^ י
  54. ^ יא
  55. ^ יב
  56. ^ יג
  57. ^ יד
  58. ^ טו
  59. ^ טז
  60. ^ יז
  61. ^ ולהכי נקט 'נערה': דדוקא נערה שהיא ברשות אביה, כדאמרינן נמי במסכת כתובות: האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא