ביאור:בבלי נדרים דף נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים; מסתוניות [1] - מותר בחומץ סתוניות.

רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו [2] ונודר הימנו – אסור ביוצא הימנו [3].

וחכמים מתירים [4].

גמרא:

[חכמים] היינו תנא קמא?

איכא בינייהו הדא דתניא: 'כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, כגון תמרים ודבש תמרים: נדר בו [5] - אסור ביוצא ממנו [6]; נודר מיוצא ממנו - מותר [על פי הגהות הגר"א, וכן מסתבר] בו;

כל שאין דרכו לאכול [7], ודרך היוצא ממנו לאכול [8]: נודר בו - אין אסור אלא ביוצא ממנו, שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו.'

[9]

משנה:

הנודר "מן היין" - מותר ביין תפוחים; "מן השמן" [10] - מותר בשמן שומשמין; "מן הדבש" - מותר בדבש תמרים; "מן החומץ" - מותר בחומץ סתוניות; "מן הכרישין" [11] - מותר בקפלוטות; "מן הירק" -מותר בירקות השדה, שהוא שם לוויי [12].

גמרא:

תניא: הנודר "מן השמן" בארץ ישראל - מותר בשמן שומשמין [13], ואסור בשמן זית; ובבבל - אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית: מקום שמסתפקין מזה ומזה [14] - אסור בזה ובזה.

פשיטא!?

לא, צריכא דרובא מן חד מסתפקין: מהו דתימא איזיל בתר רובא? קא משמע לן: ספק איסורא לחומרא [15].

הנודר "מן הירק" בשאר שני שבוע - אסור בירקות הגינה, ומותר בירקות השדה; ובשביעית - אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה.'

[16].

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל:


עמוד ב

לא שנו [17] אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ [18], אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ לארץ – אסור [19].

כתנאי: אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ. רבי חנניה בן גמליאל אומר: מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ.

[20].

מאי טעמא דמאן דאמר אין מביאין?

אמר רבי ירמיה: משום גוש [21].

משנה:

"מן הכרוב" - אסור באיספרגוס [22]; "מן האיספרגוס" - מותר בכרוב [23].

"מן הגריסין" - אסור במקפה [24], ורבי יוסי מתיר [25];

"מן המקפה" [26] - מותר בגריסין [27];

"מן המקפה" - אסור בשום [28], ורבי יוסי מתיר;

"מן השום" - מותר במקפה [29];

"מן העדשים" - אסור באשישים [30], רבי יוסי מתיר; "מן האשישים" - מותר בעדשים [31].

"חטה - חטין שאני טועם" - אסור בהן, בין קמח בין הפת.

"גריס - גריסין שאני טועם" - אסור בהן, בין חיין בין מבושלין.

רבי יהודה אומר: "קונם גריס או חטה שאני טועם" - מותר לכוס חיים [32].

גמרא:

תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: "חטה שאני טועם" - אסור לאפות [33], ומותר לכוס; "חטים [34] שאני טועם" - אסור לכוס ומותר לאפות; "חטה, חטין שאני טועם" - אסור בין לכוס בין לאפות. "גריס [35] שאני טועם" - אסור לבשל ומותר לכוס;

"גריסין [36] שאני טועם" - אסור לכוס ומותר לבשל; "גריס, גריסין שאני טועם" - אסור בין לבשל בין לכוס.

'

הדרן עלך הנודר מן המבושל


=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נדרים פרק שביעי הנודר מן הירק

הערות[עריכה]

  1. ^ היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ
  2. ^ כגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם
  3. ^ והכי נמי: כי נדר בסתוניות - אסור נמי בחומץ היוצא ממנו
  4. ^ וקא פריך בגמרא: היינו תנא קמא, דקתני 'מותר בחומץ סתוניות'
  5. ^ [כגון] בתמרים
  6. ^ בדבש תמרים
  7. ^ כגון סתוניות
  8. ^ והן עצמן אין דרכן לאכול
  9. ^ תנא קמא דמתניתין דאמר 'מותר בחומץ סתוניות' - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר, אלא קסבר: נדר בו - אין אסור אלא בו, אע"ג שאין דרכו לאכול; וחכמים - תנא בתרא - אית להו דרבי שמעון בן אלעזר; ודקתני 'וחכמים מתירים בו' – בגופו, אבל ביוצא ממנו לא, דאין אסור אלא ביוצא ממנו, והיינו כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר 'לא נתכוון זה כו'; ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו.
  10. ^ משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין
  11. ^ קטנית
  12. ^ דהיינו שם לוויי: 'ירק השדה' ולא ירק סתם
  13. ^ לפי שאין מצוי בארץ ישראל שמן שומשמין אלא שמן זית, ובאותו שמן נדר
  14. ^ משמן זית ומשמן שומשמין
  15. ^ ומשמן שמסתפקין בו נדר בין רב בין מעט
  16. ^ גריס המורה במסכתא זו 'ומותר בירקות השדה', שעליהן סומכין בשביעית, שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה
  17. ^ דשביעית מותר בירקות הגינה
  18. ^ דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה
  19. ^ אף בירקות הגינה, הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה, דודאי אדעתא דהכי נדר
  20. ^ לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' - לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה, דכיון דאין מביאין - לאו עליה נדר; ולמ"ד מביאין - אסור אף בירקות גינה
  21. ^ שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו, וטמא משום ספק מת
  22. ^ דהוי בכלל כרוב, דמין כרוב הוא
  23. ^ דאין כרוב בכלל איספרגוס
  24. ^ של גריסין
  25. ^ דקסבר אין מקפה בכלל גריסין
  26. ^ של גריסין
  27. ^ דברי הכל, דאין גריסין בכלל מקפה
  28. ^ של מקפה; שנותנים ממנו בקדרה, דהיינו בכלל 'מקפה'
  29. ^ דאין 'מקפה' בכלל 'שום'
  30. ^ בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים
  31. ^ דברי הכל היא
  32. ^ חטה וגריס סתם, דלא אמר "חטה חטין" "גריס גריסין", דקסבר [רבי יהודה: גריס או חטה - מבושלים משמע, חיין לא משמע; ורבי יהודה לא פליג עליה דתנא קמא
  33. ^ דאדעתא דהכי אמר "חטה" - כדי לאפות, ד'חטה' - גרגיר אחד משמע, ומגרגיר לא קאמר
  34. ^ משמע חיין
  35. ^ משמע מבושל
  36. ^ משמע נמי חיין