ביאור:בבלי נדרים דף נח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל ^[1] ומעשר שני, והקדש ^[2] וחדש ^[3] - לא נתנו בהן חכמים שיעור ^[4]; וכל דבר שאין לו מתירין, כגון: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וערלה, וכלאי הכרם - נתנו בהם חכמים שיעור ^[5].

אמרו לו: והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור, דתנן [שביעית פ"ז מ"ז]: ’[ה]שביעית אוסרת כל שהוא במינה [ושלא במינה - בנותן טעם]’ ^[6]?

אמר להן: אף אני לא אמרתי ^[7] אלא לביעור ^[8], אבל לאכילה ^[9] בנותן טעם ^[10].

ודלמא הא נמי לחומרא שאני ^[11]?

אלא מן הדא פשטה, דתנן [שביעית פ"ו מ"ג]: 'בצלים ^[12] שירדו עליהם גשמים ^[13] וצמחו ^[14]: אם היו עלין שלהן שחורין ^[15] – אסורין ^[16]; הוריקו ^[17] – מותרין ^[18]; רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: אם יכולין ליתלש ^[19] בעלין שלהן ^[20] - אסורין ^[21], וכנגדן למוצאי שביעית ^[22] - מותרין ^[23].'

למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור? ודלמא ^[24] במדוכנין ^[25]?!

אלא מן הדא, דתניא:

עמוד ב

'המנכש עם הכותי בחסיות ^[26] - אוכל מהן אכילת עראי ^[27], ומעשרן ודאי ^[28];

רבי שמעון בן אלעזר אומר ^[29]: אם ישראל חשוד על השביעית ^[30] - למוצאי שביעית ^[31] מותר ^[32]'.

למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור? ודלמא ^[33] בדבר שזרעו כלה? ^[34] ^[35]הא תניא: 'אלו הן חסיות? - כגון הלוף ^[36] השום והבצלים ^[37]!?

^[38] ודלמא ^[39]במדוכנין ^[40]?

^[41] חשוד על השביעית קתני ^[42]!

ודלמא בתערובת ^[43]?

^[44] המנכש קתני ^[45].

^[46] לימא תיהוי תיובתיה דרבי יוחנן ודרבי יונתן ^[47]?

אמר רבי יצחק: שניא שביעית: הואיל ואיסורה על ידי קרקע ^[48] - בטילתה נמי על ידי קרקע ^[49].

הרי מעשר, דאיסורו על ידי קרקע ואין בטילתו על ידי קרקע, דתניא: 'ליטרא מעשר טבל ^[50] שזרעה בקרקע ^[51], והשביחה, והרי היא כעשר ליטרין ^[52] - חייבת במעשר ^[53] ובשביעית ^[54]; ואותה ליטרא ^[55] - מעשר עליה ^[56], ^[57] ממקום אחר ^[58] לפי חשבון ^[59].

הערות

^ שיש לו מתירין, שמתקנו וניתר יש לו מתירין על ידי פדייה וחדש עומר מתירו
^ יש לו מתירין על ידי פדייה
^ עומר מתירו
^ להכי אפילו באלף לא בטלי: דהא אפשר להו בתקנתא
^ דתרומה בטלה במאה וערלה במאתים
^ שאם נתערבה סאה של חטין של שביעית באלף של היתר אינה בטלה
^ שיהא שביעית אוסרת במינה כל שהוא
^ שאם נטל בצל של ששית, ונטעו בשביעית, והוסיפה כל שהוא - אותו כל שהוא מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור דמוצאי שביעית
^ שאם נתערבו פירות שביעית בפירות שמינית לאחר שנתחייבו בביעור, ולא ביערן, דהשתא קיימי באיסור אכילה
^ אינה אוסרת אלא בנותן טעם, ואם אין בה בנותן טעם – מתבטל; ומדקתני "לא אמרתי אלא לביעור" דגידולין מבטלין את העיקר - התם נמי בבעיא של ישמעאל: גידוליו מבטלין את העיקר
^ דהא דאמר לענין ביעור דגידולין מבטלין את העיקר; היינו נמי לחומרא: שכולן חייבין בביעור: העיקר והתוספת, אבל בעיא דישמעאל - להיתר היא
^ של ששית
^ בשביעית
^ מאיליהן בלא נטיעה
^ שמחמת שצמחו יש להן כח עוד ליגדל
^ דודאי גדלי ממי שביעית, וגידוליו מבטלין את העיקר
^ שהן כמו כמושין ירוקין והכסיפו פניהם
^ שלא גדלו כלום בשביעית
^ מן הקרקע
^ שכל כך יש להן כח בעלין שלהן, שכשאוחז בעליהן שומט עיקרו עמו מן הקרקע
^ דחשיבי גידולי שביעית
^ שאם של שביעית וצמחו בשמינית, ויש להן כח בעלין
^ דגידולי היתר מבטלין העיקר של איסור, והיינו להיתר, כגון הך בעיא דישמעאל, ומהא פשטה
^ לעולם אין גידולי היתר מבטלין את האיסור, והכא היכי דמי -
^ כלומר: האי דקתני וכנגדן למוצאי שביעית מותרין - כגון שהודכו: שכתשן במדוכה, דליתנהו לעיקרן בעינייהו; אבל בבעיא דישמעאל - דאיתיה לעיקר בעין - איכא למימר דלא בטלי
^ מפרש לקמן
^ כמו שאר טבל גמור
^ ולא דמאי, דודאי כותי לא הפריש מעשר מהן כלל
^ טעמיה דנפשיה קאמר
^ שחשוד שנוטע חסיות שביעית בשמינית
^ ישראל המנכש עמו בשמינית
^ לו לאכול מהן, משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור
^ הא דרבי שמעון בן אלעזר, דגידולי היתר מעלין את האיסור
^ וקא פריך: ומי מצית אמרת דבדבר שזרעו כלה מיירי?
^ ו
^ לופינ"א
^ מכלל דבדבר שאין זרעו כלה מיירי, ואפילו הכי מותר, ושמע מינה גידולי היתר מעלין את האיסור ולעולם מהא פשטה
^ וקא פריך עלה
^ מהא לא תפשוט, ד
^ קא מיירי, ושמע כלו כשהן נידוכין, דליתא לעיקר בעין, שהוא מתכוין לכותשן כדי שיהו בטלין
^ תריץ: הא - לא מצית אמרת:
^ וכיון דחשוד הוא - לא משגח ליה להאכילן נידוכים, ושלימים מאכילן, ולעולם תפשוט מינה דגידולי היתר מעלין את האיסור
^ שמעורבין אותן חסיות בין שאר ירקות של היתר, ואוכלן על ידי תערובת; משום הכי שרי, הואיל דליתיה לעיקר בעין, אבל אי איתיה כגון בעיא דישמעאל - אמרינן דאין גידולי היתר מעלין את האיסור
^ לא סלקא דעתך!
^ באותו מין שמנכש עמו אוכל; ולעולם פשטינא מהא דגידולי היתר מעלין את האיסור
^ והואיל דאוקימנא דגדולי היתר מעלין את האיסור
^ דאמרו אין מעלין
^ דכתיב ושבתה הארץ (ויקרא כה ב)
^ כי רבו גידוליו על עיקרו; אבל ערלה, דמיירי בה רבי יוחנן, שאין איסורו אלא בשנים, וכלאי הכרם אינה אוסרת מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין אוסרין - משום הכי אין בטילתן על ידי קרקע
^ ליטרא של טבל שהורם ממנו תרומה ומעשר ראשון, אבל גבי לוי הוי טבל, דאכתי לא תרם ממנו מעשר מן המעשר, דהיינו תרומת מעשר
^ כשאינה מעושרת
^ עם התוספת והעיקר שרבו גידוליו כל כך
^ כל עשר ליטרין
^ נמי, ששביעית נוהגת בהן, שהרי הוא כדגן מעושר בעלמא, שזרעו חייב בכל
^ שזרע בן לוי כשאינה מעושרת, אף על פי שעישרה
^ עכשיו צריך לעשרה פעם שניה תרומת מעשר שהניח הלוי אשתקד, שלא הפריש ממנה, שבדין הוא שלא ישתכר בכך שזרעה כשאינה מעושרת
^ ומעשר עליה
^ מפירות של אשתקד, וזהו ממקום אחר, ולא מפירות של שנה זו, שאין מעשרין מן החדש על הישן; לישנא אחרינא ממקום אחר - לא ידעינן מ"ר
^ יעשר הליטרא שהניח אשתקד; אלמא דאין בטילתה על ידי קרקע: דאף על גב שנזרעה - חייב בתרומת מעשר, וקשה לרבי אמי, דפשיטא ליה דגדולי היתר מעלין את האיסור, דהא חזינן הכא דחייב להפריש מעשר של אותה ליטרא לפי חשבון

[1] שיש לו מתירין, שמתקנו וניתר יש לו מתירין על ידי פדייה וחדש עומר מתירו

[2] יש לו מתירין על ידי פדייה

[3] עומר מתירו

[4] להכי אפילו באלף לא בטלי: דהא אפשר להו בתקנתא

[5] דתרומה בטלה במאה וערלה במאתים

[6] שאם נתערבה סאה של חטין של שביעית באלף של היתר אינה בטלה

[7] שיהא שביעית אוסרת במינה כל שהוא

[8] שאם נטל בצל של ששית, ונטעו בשביעית, והוסיפה כל שהוא - אותו כל שהוא מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור דמוצאי שביעית

[9] שאם נתערבו פירות שביעית בפירות שמינית לאחר שנתחייבו בביעור, ולא ביערן, דהשתא קיימי באיסור אכילה

[10] אינה אוסרת אלא בנותן טעם, ואם אין בה בנותן טעם – מתבטל; ומדקתני "לא אמרתי אלא לביעור" דגידולין מבטלין את העיקר - התם נמי בבעיא של ישמעאל: גידוליו מבטלין את העיקר

[11] דהא דאמר לענין ביעור דגידולין מבטלין את העיקר; היינו נמי לחומרא: שכולן חייבין בביעור: העיקר והתוספת, אבל בעיא דישמעאל - להיתר היא

[12] של ששית

[13] בשביעית

[14] מאיליהן בלא נטיעה

[15] שמחמת שצמחו יש להן כח עוד ליגדל

[16] דודאי גדלי ממי שביעית, וגידוליו מבטלין את העיקר

[17] שהן כמו כמושין ירוקין והכסיפו פניהם

[18] שלא גדלו כלום בשביעית

[19] מן הקרקע

[20] שכל כך יש להן כח בעלין שלהן, שכשאוחז בעליהן שומט עיקרו עמו מן הקרקע

[21] דחשיבי גידולי שביעית

[22] שאם של שביעית וצמחו בשמינית, ויש להן כח בעלין

[23] דגידולי היתר מבטלין העיקר של איסור, והיינו להיתר, כגון הך בעיא דישמעאל, ומהא פשטה

[24] לעולם אין גידולי היתר מבטלין את האיסור, והכא היכי דמי -

[25] כלומר: האי דקתני וכנגדן למוצאי שביעית מותרין - כגון שהודכו: שכתשן במדוכה, דליתנהו לעיקרן בעינייהו; אבל בבעיא דישמעאל - דאיתיה לעיקר בעין - איכא למימר דלא בטלי

[26] מפרש לקמן

[27] כמו שאר טבל גמור

[28] ולא דמאי, דודאי כותי לא הפריש מעשר מהן כלל

[29] טעמיה דנפשיה קאמר

[30] שחשוד שנוטע חסיות שביעית בשמינית

[31] ישראל המנכש עמו בשמינית

[32] לו לאכול מהן, משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור

[33] הא דרבי שמעון בן אלעזר, דגידולי היתר מעלין את האיסור

[34] וקא פריך: ומי מצית אמרת דבדבר שזרעו כלה מיירי?

[35] ו

[36] לופינ"א

[37] מכלל דבדבר שאין זרעו כלה מיירי, ואפילו הכי מותר, ושמע מינה גידולי היתר מעלין את האיסור ולעולם מהא פשטה

[38] וקא פריך עלה

[39] מהא לא תפשוט, ד

[40] קא מיירי, ושמע כלו כשהן נידוכין, דליתא לעיקר בעין, שהוא מתכוין לכותשן כדי שיהו בטלין

[41] תריץ: הא - לא מצית אמרת:

[42] וכיון דחשוד הוא - לא משגח ליה להאכילן נידוכים, ושלימים מאכילן, ולעולם תפשוט מינה דגידולי היתר מעלין את האיסור

[43] שמעורבין אותן חסיות בין שאר ירקות של היתר, ואוכלן על ידי תערובת; משום הכי שרי, הואיל דליתיה לעיקר בעין, אבל אי איתיה כגון בעיא דישמעאל - אמרינן דאין גידולי היתר מעלין את האיסור

[44] לא סלקא דעתך!

[45] באותו מין שמנכש עמו אוכל; ולעולם פשטינא מהא דגידולי היתר מעלין את האיסור

[46] והואיל דאוקימנא דגדולי היתר מעלין את האיסור

[47] דאמרו אין מעלין

[48] דכתיב ושבתה הארץ (ויקרא כה ב)

[49] כי רבו גידוליו על עיקרו; אבל ערלה, דמיירי בה רבי יוחנן, שאין איסורו אלא בשנים, וכלאי הכרם אינה אוסרת מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין אוסרין - משום הכי אין בטילתן על ידי קרקע

[50] ליטרא של טבל שהורם ממנו תרומה ומעשר ראשון, אבל גבי לוי הוי טבל, דאכתי לא תרם ממנו מעשר מן המעשר, דהיינו תרומת מעשר

[51] כשאינה מעושרת

[52] עם התוספת והעיקר שרבו גידוליו כל כך

[53] כל עשר ליטרין

[54] נמי, ששביעית נוהגת בהן, שהרי הוא כדגן מעושר בעלמא, שזרעו חייב בכל

[55] שזרע בן לוי כשאינה מעושרת, אף על פי שעישרה

[56] עכשיו צריך לעשרה פעם שניה תרומת מעשר שהניח הלוי אשתקד, שלא הפריש ממנה, שבדין הוא שלא ישתכר בכך שזרעה כשאינה מעושרת

[57] ומעשר עליה

[58] מפירות של אשתקד, וזהו ממקום אחר, ולא מפירות של שנה זו, שאין מעשרין מן החדש על הישן; לישנא אחרינא ממקום אחר - לא ידעינן מ"ר

[59] יעשר הליטרא שהניח אשתקד; אלמא דאין בטילתה על ידי קרקע: דאף על גב שנזרעה - חייב בתרומת מעשר, וקשה לרבי אמי, דפשיטא ליה דגדולי היתר מעלין את האיסור, דהא חזינן הכא דחייב להפריש מעשר של אותה ליטרא לפי חשבון

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]