ביאור:בבלי נדרים דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איתיביה: אמר לו "השאילני פרתך"! אמר לו "קונם פרה שאני קנוי לך [1]" [2], [3] "נכסי [4] עליך אם יש לי פרה אלא זו" [5]; "השאילני קרדומך"! אמר לו "קונם קרדום שיש לי שאני [6] קנוי" [7]; [8] "נכסי [9] עלי אם יש לי קרדום [10] אלא זה", ונמצא שיש לו [11]: בחייו [12] – אסור [13]; מת [14] או שנתנה לו במתנה [15] - הרי זה מותר.

[16]

אמר רבי אחא בריה דרב איקא [גירסת רש"י: אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן? - כגון]: שניתנה לו על ידי אחר [17]. [18]

אמר רב אשי: דיקא נמי דקתני שניתנה לו ולא קתני 'שנתנה לו' [19].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: יש מעילה בקונמות [20] או לא?

אמר ליה: תניתוה: מקום שנוטלין עליה שכר - תיפול הנאה להקדש [21] - למימרא כי הקדש: מה הקדש יש בו מעילה - אף קונמות יש בהן מעילה.

כתנאי: "קונם ככר זו הקדש" [22], ואכלה - בין הוא ובין חבירו - מָעַל [23], לפיכך [24] יש לה פדיון [25]; [26] "ככר זו עלי להקדש", ואכלה [27] - הוא מָעַל [28], חבירו לא מעל [29], לפיכך אין לה פדיון [30] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך [31] לא 'מעל [32], לפי שאין מעילה בקונמות.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: "ככרי עליך" ונתנה לו במתנה - מי מעל [33]?: למעול נותן - הא לא אסירא עליה [34]!? למעול מקבל - יכול דאמר היתירא בעיתי, איסורא לא בעיתי [35]!?

אמר ליה: מקבל מעל לכשיוציא, שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולין הוא - מועל [36] - אף זה מועל [37].


עמוד ב

משנה:

ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו [38], [39] ומקריב עליו [40] קיני זבין קיני זבות [41] קיני יולדות חטאות ואשמות; ומלמדו מדרש הלכות ואגדות; אבל לא ילמדנו מקרא, אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא.

גמרא:

איבעיא להו: הני כהני [42] - שלוחי דידן [43] הוו? או שלוחי דשמיא?

למאי נפקא מינה?

למודר הנאה: אי אמרת דשלוחי דידן הוו - הא מהני ליה [44], ואסור; ואי אמרת שלוחי דשמיא – שרי! מאי?

תא שמע דתנן: 'מקריב עליו קיני זבין כו': אי אמרת שלוחי דידן - קא מהני ליה [45]!

וליטעמיך [46] - ליתני [47] 'מקריב עליו קרבנות'?! אלא [48]; [49] מחוסרי כפרה שאני [50], דאמר רבי יוחנן: הכל [51] צריכין דעת [52] חוץ ממחוסרי כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים [53] שנאמר (ויקרא טו לב) זאת תורת הזב [ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטומאה בה] - בין גדול בין קטן [54].

אלא מעתה, לרבי יוחנן [55] (ויקרא יג ז: והקריבו לפני ה' וכיפר עליה וטהרה ממקור דמיה) זאת תורת היולדת [לזכר או לנקבה] בין קטנה ובין גדולה!? - קטנה בת לידה היא? והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלש נשים משמשות במוך: קטנה ומעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות [56]!

[57] ההיא 'זאת תורת היולדת' - בין פקחת בין שוטה [58], שכן אדם מביא קרבן [59] על אשתו שוטה, כדברי רבי יהודה, דתניא [דומה לנגעים פ"יד מ"יב; וכן נזיר כד,א ועוד]: רבי יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת [60] שכך כותב לה 'ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא [61].

הערות[עריכה]

  1. ^ הכי גרסינן: שאני הנאה לך
  2. ^ והכי משמע: קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי, שאני מהנה לך, כלומר: שאין לי פרה אחרת, וזו שיש לי - איני משאילך; שזו - לא רצה להשאילו, והאחרות אסורות עליו בנדר
  3. ^ או שאמר לו:
  4. ^ אסורין
  5. ^ ונמצא שיש לו פרה אחרת - אסור לישאל ליהנות
  6. ^ שאינו
  7. ^ כלומר: שלא קניתי קורדום אחר, וזה איני משאילך שאני צריך לו
  8. ^ או שאמר לו:
  9. ^ יהו אסורים
  10. ^ אחר
  11. ^ קורדום אחר
  12. ^ [של] בעל הקורדום
  13. ^ ליהנות מנכסיו כל ימי חייו; אי נמי: בחייו דמדיר - אסורין נכסיו על המודר
  14. ^ המשאיל
  15. ^ למודר
  16. ^ אמר לן המורה: האי דקתני 'מת' - לא קאי אסיפא כלל, דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני "נכסי עלי" מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר - מי מותר? הרי אנפשיה קאמר! אלא ארישא קתני, א"השאילני פרתך", שאם מת המדיר - מותר [המודר] בפרה או בנכסים של מדיר, דהא אמר "נכסַי [עליך]", ומאחר שמת - לאו נכסיה דידיה אינון; והכי נמי אם ניתנו לו במתנה. ואמר לן המורה דכה"ג 'שאני הנאה' שאינו קנוי - כינוי לשון בני אדם [הן] (שרי) דהכי היו נודרים בירושלים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. קתני שניתנו לו במתנה הרי זה מותר - וקשיא לרבא, דאמר: אף על גב דיהיב ליה במתנה אסור!
  17. ^ שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל
  18. ^ ולהכי מותר: שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר; אבל היכא דאמר ליה "ככרי עליך" ולא נתנה לו על ידי אחר - הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן – אסור; ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה, משום דהיכא דאיגנבה מיניה - הואיל ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו - כעודה בידו דמי. ואסור; אבל היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר - יצאת מרשותו מדעתו.
  19. ^ דמשמע שהוא עצמו נתנו לו
  20. ^ היכא דאמר "קונם ככר זה" – ואכלו: מי הוי כהקדש מעליא, דיש בו מעילה ומעל
  21. ^ ומודר היינו דאמר "קונם", ומדמי ליה להקדש
  22. ^ שאמר בלשון "הקדש" ובלשון "קונם", והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון "קונם"
  23. ^ שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא
  24. ^ הואיל ויש בה מעילה
  25. ^ ויצאה לחולין, דהוי כשאר הקדש
  26. ^ אמר:
  27. ^ כיון דאמר "עלי" - עליה דידיה שוויה הקדש
  28. ^ אם אכל חייב לשלומי
  29. ^ דלא אסרה אלא על עצמו, וגבי חבירו הוי כחולין
  30. ^ שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר "עלי" - ולא על אחר, ואחר אין יכול למעול בה
  31. ^ בין אמר סתם, בין אמר "עלי"
  32. ^ בין הוא ובין חבירו, אף על פי שאמר "הקדש" - כיון דאמר נמי "קונם"
  33. ^ אליבא דמאן דאמר יש מעילה בקונמות קבעי
  34. ^ דנותן
  35. ^ גירסת רש"י: התירא ניחא לי דתיתיב לי, איסורא לא בעיתי; כלומר: דבתורת היתר קבלתיה ממך ולא בתורת איסור
  36. ^ אעפ"כ - הכי נמי אף זה המקבל אף על פי שסבור זה המקבל שהיתר הוא
  37. ^ כי אכלה מעל
  38. ^ מפרש בגמרא
  39. ^ אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו
  40. ^ יכול להקריב עליו
  41. ^ וכו'
  42. ^ שמקריבין קרבנות
  43. ^ דבעלי קרבן
  44. ^ שליח לכפר כפרתו, ואיהו הדירו שלא יהנה ממנו
  45. '^ אלא מדקתני מקריב עליו קיני זבין וכו' שמע מינה דשלוחי דשמיא נינהו
  46. ^ אם כן דשלוחי דשמיא נינהו
  47. ^ סתם
  48. '^ מדלא קתני אלא קיני זבין וכו' - שמע מינה דשלוחי דידן נינהו
  49. ^ ודקשיא לן הא קמהני ליה – תריץ: לא קמהני ליה
  50. ^ כי הני דמתניתין
  51. ^ כל הקרבנות
  52. ^ שיהו מקריבים בעלים
  53. ^ כשהן מחוסרי כפרה
  54. ^ ונשים נמי שמביא קרבן עליהן אף על פי שלא מדעתן [הב"ח] הוא הדין נמי גדולים: אין צריכין להביא כפרתן לדעתן; הלכך - הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו - לא מהני ליה: דהא לא ידע! ומותר
  55. ^ דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר מהאי קרא נמי:
  56. ^ ודאי אלמא לאו בת לידה היא
  57. ^ אמר לך רבי יוחנן:
  58. ^ לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה
  59. ^ עשיר, אפילו
  60. ^ אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת בין שוטה, ולא אמרינן דאף על פי שנשאת לעשיר - עניה היא, דמה שקנתה אשה קנה בעלה, אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה
  61. ^ דהכי משמע: אחריותא עלי, וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת - אפילו שוטה; כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו