ביאור:בבלי נדרים דף סד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו [1]; וחכמים אוסרין [2].
אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו - יפתחו לו בכבוד המקום [3]! [4] אם כן אין נדרים [5].
מודים חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו [6] שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. [רש"י כנראה אינו גורס במשנה מילים אלה "שפותחין לו וכו' שהרי כתב שפותחין לו בכבודם'.]
ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין בנולד [7] וחכמים אוסרין [רש"י כנראה אינו גורס "וחכמים אוסרין" כאן, אלא רק בסוף המשנה].
[8] כיצד?
אמר "קונם שאני נהנה לאיש פלוני", ונעשה סופר [9] או שהיה משיא [10] את בנו, ואמר "אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר -" או "שהיה משיא את בנו בקרוב [11] - לא הייתי נודר";
"קונם לבית זה שאני נכנס" - ונעשה [12] בית הכנסת [13], אמר "אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר" - רבי אליעזר מתיר
וחכמים אוסרין [14].
גמרא:
מאי [15] אין נדרים?
אמר אביי: 'אם כן - אין נדרים ניתרין יפה' [16]
ורבא אמר: אם כן אין נדרים נשאלין לחכם [17].
תנן: ומודין חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחים לו בכבוד אביו ואמו; בשלמא לאביי, דאמר [18] 'אם כן אין נדרים ניתרין' - הכא [19] כיון דאיחצף ליה [20] הא איחצף ליה [21]; אלא לרבא דאמר [22] 'אם כן אין נדרים נשאלין לחכם' הכא [23] אמאי פותחין [24]?
אמרי: כיון דכל נדרי לא סגיא להון דלאו חכם [25] - הכא נמי [26]פותחין [27].
ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד [וחכמים אוסרין]:
מאי טעמא דרבי אליעזר?
אמר רב חסדא: [28] דאמר קרא (שמות ד יט: ויאמר ה' אל משה במדין: לך שב מצרים) כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך] [29] - והא מיתה דנולד הוא! מכאן שפותחין בנולד.
מאי טעמייהו?
קסברי: הנהו - מי מייתי? והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי [32]: כל מקום שנאמר 'נצים' ו'נצבים' - אינן אלא דתן ואבירם [מהפסוקים: (שמות ב יג) ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך; (שמות ה כ) ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה] [33] [34]! אלא אמר ריש לקיש: [35] שירדו מנכסיהן [36].
אמר רבי יהושע בן לוי: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר (בראשית ל א: ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה, ותאמר אל יעקב) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי; ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים: עני - דכתיב כי מתו כל האנשים [כדברי ריש לקיש לעיל]; מצורע - דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת [אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו]; וסומא - דכתיב (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם [37]; ומי שאין לו בנים - דכתיב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.
הערות
[עריכה]- ^ שאומר לו אילו היית יודע שאומרים על אביך "אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה שהוא פרוץ בנדרים", שכן רשעים דרכן לנדור, כדאמרינן לעיל בפירקין קמא (ט,א); ואם אמר "לאו, דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר" - מתירין לו
- ^ שאפילו אין דעתו להתחרט - נותנים לו דעת להתחרט
- ^ כלומר: אם כן יכולים לפתוח לו בכבוד אביו ואמו - פותחין לו נמי בכבוד המקום: שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב"ה עושה שנודר, ורשע הוא לשמים
- ^ גירסת רש"י: אלא אם אתה אומר כן שפותחין לו בכך
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ במה שהדיר, והם צריכים לו להנאתו
- ^ בדבר שלא היה בעולם בשעת נדרו ועדיין עתידין לבוא לעולם לאחר שנדר
- ^ ומפרש
- ^ אית דאמרי תלמיד שהוא צריך לו, ואית דאמרי לבלר שצריך לו נמי
- ^ המודר
- ^ זמן
- ^ אותו בית
- ^ האי - נולד ממש הוא
- ^ דקסברי אין פותחין בנולד; ובמס' נזיר בפרק 'בית שמאי' (לב,ב) מפרש דזכינהו חכמים לרבי אליעזר והודה להם
- ^ דקאמר לן רבי צדוק לרבי אליעזר
- ^ כדפרשינן לעיל: אפילו שאין דעתו להתחרט, מתוך שמאיימין עליו כל כך משום כבוד אביו ואמו - אומר שמתחרט, אבל אין מתחרט לגמרי
- ^ שאומר בלבו "מה לי לילך אצל חכם? לא צריכנא! דודאי מותר הוא", דכל כך הנאהו - ומתירו הוא בעצמו, והתורה אמרה 'לא יחל דברו' - הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלים לו
- ^ היינו טעמא דרבנן משום
- ^ מודו ליה לרבי אליעזר
- ^ כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו
- ^ ועומד בחוצפו כדמעיקרא, ואי מתחרט - ודאי חרטה, ופיו ולבו שוין, ואהכי מתירין לו בכך
- ^ היינו טעמא משום
- ^ נמי בנדרים שבינו לבין אביו ואמו
- ^ מודו רבנן? הא נמי לא אתו לשיולי לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו
- ^ לא סגי בלא שאלה לחכם, משום דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו
- ^ בנדר שבינו לבין אביו ואמו מודו רבנן ד
- ^ דבשביל האי נדר גרידא, דפתחו בכבוד אביו ואמו - לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם, כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם
- ^ לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, כדמפרש לקמן [רשא דף סה,א] 'ויואל משה'
- ^ ופתח לו המקום בכך 'לך שוב מצרים', ומותר לך כדין, שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הן
- ^ דלא סברי ליה דפותחין בנולד
- ^ [רבנן] אמרי לך: ההוא - לאו נולד הוא
- ^ כולא תירוצא דרבנן היא
- ^ ולא מתו עד מעשה קרח!
- ^ דהאי קא משמע לן רחמנא: 'כי מתו' - מי מתו? אלא ירדו מנכסיהם, והיינו 'כי מתו', דהכי קאמר רחמנא: הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת, ולא הוי נולד - אהכי אשתרי בההיא חרטה, אבל בנולד - לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר
- ^ האי 'כי מתו' =
- ^ כבר בשעת הנדר, דלא נולד הוא, והיו כמתים
- ^ כשאדם נתון במחשך ואינו רואה חשוב כמת