ביאור:בבלי נדרים דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו ^[1]; וחכמים אוסרין ^[2].

אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו - יפתחו לו בכבוד המקום ^[3]! ^[4] אם כן אין נדרים ^[5].

מודים חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו ^[6] שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. [רש"י כנראה אינו גורס במשנה מילים אלה "שפותחין לו וכו' שהרי כתב שפותחין לו בכבודם'.]

ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין בנולד ^[7] וחכמים אוסרין [רש"י כנראה אינו גורס "וחכמים אוסרין" כאן, אלא רק בסוף המשנה].

^[8] כיצד?

אמר "קונם שאני נהנה לאיש פלוני", ונעשה סופר ^[9] או שהיה משיא ^[10] את בנו, ואמר "אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר -" או "שהיה משיא את בנו בקרוב ^[11] - לא הייתי נודר";

"קונם לבית זה שאני נכנס" - ונעשה ^[12] בית הכנסת ^[13], אמר "אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר" - רבי אליעזר מתיר

וחכמים אוסרין ^[14].

גמרא:

מאי ^[15] אין נדרים?

אמר אביי: 'אם כן - אין נדרים ניתרין יפה' ^[16]

עמוד ב

ורבא אמר: אם כן אין נדרים נשאלין לחכם ^[17].

תנן: ומודין חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחים לו בכבוד אביו ואמו; בשלמא לאביי, דאמר ^[18] 'אם כן אין נדרים ניתרין' - הכא ^[19] כיון דאיחצף ליה ^[20] הא איחצף ליה ^[21]; אלא לרבא דאמר ^[22] 'אם כן אין נדרים נשאלין לחכם' הכא ^[23] אמאי פותחין ^[24]?

אמרי: כיון דכל נדרי לא סגיא להון דלאו חכם ^[25] - הכא נמי ^[26]פותחין ^[27].

ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד [וחכמים אוסרין]:

מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר רב חסדא: ^[28] דאמר קרא (שמות ד יט: ויאמר ה' אל משה במדין: לך שב מצרים) כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך] ^[29] - והא מיתה דנולד הוא! מכאן שפותחין בנולד.

ורבנן ^[30] ^[31].

מאי טעמייהו?

קסברי: הנהו - מי מייתי? והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי ^[32]: כל מקום שנאמר 'נצים' ו'נצבים' - אינן אלא דתן ואבירם [מהפסוקים: (שמות ב יג) ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך; (שמות ה כ) ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה] ^[33] ^[34]! אלא אמר ריש לקיש: ^[35] שירדו מנכסיהן ^[36].

אמר רבי יהושע בן לוי: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר (בראשית ל א: ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה, ותאמר אל יעקב) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי; ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים: עני - דכתיב כי מתו כל האנשים [כדברי ריש לקיש לעיל]; מצורע - דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת [אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו]; וסומא - דכתיב (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם ^[37]; ומי שאין לו בנים - דכתיב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

הערות

^ שאומר לו אילו היית יודע שאומרים על אביך "אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה שהוא פרוץ בנדרים", שכן רשעים דרכן לנדור, כדאמרינן לעיל בפירקין קמא (ט,א); ואם אמר "לאו, דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר" - מתירין לו
^ שאפילו אין דעתו להתחרט - נותנים לו דעת להתחרט
^ כלומר: אם כן יכולים לפתוח לו בכבוד אביו ואמו - פותחין לו נמי בכבוד המקום: שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב"ה עושה שנודר, ורשע הוא לשמים
^ גירסת רש"י: אלא אם אתה אומר כן שפותחין לו בכך
^ בגמרא מפרש לה
^ במה שהדיר, והם צריכים לו להנאתו
^ בדבר שלא היה בעולם בשעת נדרו ועדיין עתידין לבוא לעולם לאחר שנדר
^ ומפרש
^ אית דאמרי תלמיד שהוא צריך לו, ואית דאמרי לבלר שצריך לו נמי
^ המודר
^ זמן
^ אותו בית
^ האי - נולד ממש הוא
^ דקסברי אין פותחין בנולד; ובמס' נזיר בפרק 'בית שמאי' (לב,ב) מפרש דזכינהו חכמים לרבי אליעזר והודה להם
^ דקאמר לן רבי צדוק לרבי אליעזר
^ כדפרשינן לעיל: אפילו שאין דעתו להתחרט, מתוך שמאיימין עליו כל כך משום כבוד אביו ואמו - אומר שמתחרט, אבל אין מתחרט לגמרי
^ שאומר בלבו "מה לי לילך אצל חכם? לא צריכנא! דודאי מותר הוא", דכל כך הנאהו - ומתירו הוא בעצמו, והתורה אמרה 'לא יחל דברו' - הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלים לו
^ היינו טעמא דרבנן משום
^ מודו ליה לרבי אליעזר
^ כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו
^ ועומד בחוצפו כדמעיקרא, ואי מתחרט - ודאי חרטה, ופיו ולבו שוין, ואהכי מתירין לו בכך
^ היינו טעמא משום
^ נמי בנדרים שבינו לבין אביו ואמו
^ מודו רבנן? הא נמי לא אתו לשיולי לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו
^ לא סגי בלא שאלה לחכם, משום דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו
^ בנדר שבינו לבין אביו ואמו מודו רבנן ד
^ דבשביל האי נדר גרידא, דפתחו בכבוד אביו ואמו - לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם, כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם
^ לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, כדמפרש לקמן [רשא דף סה,א] 'ויואל משה'
^ ופתח לו המקום בכך 'לך שוב מצרים', ומותר לך כדין, שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הן
^ דלא סברי ליה דפותחין בנולד
^ [רבנן] אמרי לך: ההוא - לאו נולד הוא
^ כולא תירוצא דרבנן היא
^ ולא מתו עד מעשה קרח!
^ דהאי קא משמע לן רחמנא: 'כי מתו' - מי מתו? אלא ירדו מנכסיהם, והיינו 'כי מתו', דהכי קאמר רחמנא: הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת, ולא הוי נולד - אהכי אשתרי בההיא חרטה, אבל בנולד - לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר
^ האי 'כי מתו' =
^ כבר בשעת הנדר, דלא נולד הוא, והיו כמתים
^ כשאדם נתון במחשך ואינו רואה חשוב כמת

[1] שאומר לו אילו היית יודע שאומרים על אביך "אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה שהוא פרוץ בנדרים", שכן רשעים דרכן לנדור, כדאמרינן לעיל בפירקין קמא (ט,א); ואם אמר "לאו, דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר" - מתירין לו

[2] שאפילו אין דעתו להתחרט - נותנים לו דעת להתחרט

[3] כלומר: אם כן יכולים לפתוח לו בכבוד אביו ואמו - פותחין לו נמי בכבוד המקום: שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב"ה עושה שנודר, ורשע הוא לשמים

[4] גירסת רש"י: אלא אם אתה אומר כן שפותחין לו בכך

[5] בגמרא מפרש לה

[6] במה שהדיר, והם צריכים לו להנאתו

[7] בדבר שלא היה בעולם בשעת נדרו ועדיין עתידין לבוא לעולם לאחר שנדר

[8] ומפרש

[9] אית דאמרי תלמיד שהוא צריך לו, ואית דאמרי לבלר שצריך לו נמי

[10] המודר

[11] זמן

[12] אותו בית

[13] האי - נולד ממש הוא

[14] דקסברי אין פותחין בנולד; ובמס' נזיר בפרק 'בית שמאי' (לב,ב) מפרש דזכינהו חכמים לרבי אליעזר והודה להם

[15] דקאמר לן רבי צדוק לרבי אליעזר

[16] כדפרשינן לעיל: אפילו שאין דעתו להתחרט, מתוך שמאיימין עליו כל כך משום כבוד אביו ואמו - אומר שמתחרט, אבל אין מתחרט לגמרי

[17] שאומר בלבו "מה לי לילך אצל חכם? לא צריכנא! דודאי מותר הוא", דכל כך הנאהו - ומתירו הוא בעצמו, והתורה אמרה 'לא יחל דברו' - הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלים לו

[18] היינו טעמא דרבנן משום

[19] מודו ליה לרבי אליעזר

[20] כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו

[21] ועומד בחוצפו כדמעיקרא, ואי מתחרט - ודאי חרטה, ופיו ולבו שוין, ואהכי מתירין לו בכך

[22] היינו טעמא משום

[23] נמי בנדרים שבינו לבין אביו ואמו

[24] מודו רבנן? הא נמי לא אתו לשיולי לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו

[25] לא סגי בלא שאלה לחכם, משום דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו

[26] בנדר שבינו לבין אביו ואמו מודו רבנן ד

[27] דבשביל האי נדר גרידא, דפתחו בכבוד אביו ואמו - לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם, כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם

[28] לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, כדמפרש לקמן [רשא דף סה,א] 'ויואל משה'

[29] ופתח לו המקום בכך 'לך שוב מצרים', ומותר לך כדין, שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הן

[30] דלא סברי ליה דפותחין בנולד

[31] [רבנן] אמרי לך: ההוא - לאו נולד הוא

[32] כולא תירוצא דרבנן היא

[33] ולא מתו עד מעשה קרח!

[34] דהאי קא משמע לן רחמנא: 'כי מתו' - מי מתו? אלא ירדו מנכסיהם, והיינו 'כי מתו', דהכי קאמר רחמנא: הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת, ולא הוי נולד - אהכי אשתרי בההיא חרטה, אבל בנולד - לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר

[35] האי 'כי מתו' =

[36] כבר בשעת הנדר, דלא נולד הוא, והיו כמתים

[37] כשאדם נתון במחשך ואינו רואה חשוב כמת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]