ביאור:בבלי נדרים דף ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

"כנדרי רשעים" [1] - נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה [2]; "כנדרי כשרים" - לא אמר כלום [3]; "כנדבותם [4]" [5] - נדר בנזיר ובקרבן [6].

גמרא:

ודלמא הכי קאמר "כנדרי רשעים לא נדרנא" [7]?

אמר שמואל: באומר "כנדרי רשעים הריני" [או "כנדרי רשעים] עלי [לקרבן]", [או "כנדרי רשעים] והימנו" [ופירושו:] "הריני" - בנזירות, "עלי" - בקרבן, "הימנו" - בשבועה.

"הריני" - נזירות? דלמא "הריני" - בתענית קאמר [8]?

אמר שמואל: כשהיה נזיר עובר לפניו.

<עלי בקרבן>

"הימנו" - בשבועה? דלמא "הימנו" - דאכילנא קאמר [9]?

אמר רבא: דאמר "הימנו שלא אוכל" [10].

אי הכי [11] - מאי למימרא [12]?

מהו דתימא: הא - לא מפיק שבועה מפומיה [13]? - קא משמע לן הדין [14].

כנדרי כשרים לא אמר כלום; כנדבותם - נדר [בנזיר ובקרבן]:

מאן תנא דשאני ליה בין נדר לנדבה [15]? לימא לא רבי מאיר ולא רבי יהודה, דתניא [תוספתא חולין פרק ב הלכה יז [16]]: '(קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור [משתדור ולא תשלם]: טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר - דברי רבי מאיר [17]; רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם [18]

אפילו תימא רבי מאיר:


עמוד ב

כי קאמר רבי מאיר – בנדר [19], בנדבה לא קאמר [20].

והא קתני "כנדבותם": נדר בנזיר ובקרבן [21]?

תני 'נדב בנזיר ובקרבן'.

מאי שנא נודר, דלא?

דלמא אתי בה לידי תקלה [22].

נדבה [23] נמי לא, דלמא אתי בה לידי תקלה [24]?

[25] - כהלל הזקן [26], דתניא: אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו: מביאה כשהיא חולין לעזרה, ומקדישה וסומך עליה ושוחטה.

הניחא נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות מאי איכא למימר [27]?

סבר לה [28] כשמעון הצדיק [29], דתניא: אמר <רבי> 'שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא [בירושלמי נדרים דף ג,א ודף ה,א – אין המלה "טמא"] אלא אחד [30]: פעם אחת בא אדם אחד [31] נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו "בני - מה ראית להשחית את שערך זה הנאה"?

אמר לי: "רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי [32] ובקש לטורדני מן העולם [33]; אמרתי לו [34]: "רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים!"

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני! כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל; עליך הכתוב אומר (במדבר ו ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:) איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' [35].

מתקיף לה רבי מני: מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל? דאתי על חטא [36]? כל אשמות נמי לא ליכול, דעל חטא אתו [37]?

אמר ליה רבי יונה: [38] היינו טעמא [39]: כשהן תוהין [40] – נוזרין [41]; וכשהן מטמאין, ורבין עליהן ימי נזירות [42] - מתחרטין בהן [43], [44] ונמצאו מביאין חולין לעזרה [45]!

אי הכי - אפילו נזיר טהור נמי [46]?

נזיר טהור לא [47], [48] דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור [49].

ואיבעית אימא:

הערות[עריכה]

  1. ^ כגון שהיה ככר מונח לפניו, ואמר "כנדרי רשעים" - משמע דאותו ככר יהא עליו כנדרי רשעים; וכיון דאמר הכי
  2. ^ ואם אכלו [את הככר] מחייב נזירות וקרבן ושבועה, דחייב נמי קרבן שבועה, דדרכן של רשעים הוא שנודרים בנזירות ובקרבן ונשבעין; והאי - כי אמר "כנדרי רשעים" - הוי כמאן דאמר "הריני נזיר אם אוכל הימנו, והרי עלי כקרבן, ושבועה שאיני אוכל"
  3. ^ שאין דרכן של כשרים שנודרים, כדמפרש; וכל שכן דאין נשבעין; ואהכי לא אמר כלום ולא מיתסר בהאי ככר
  4. ^ של כשרים
  5. ^ ואכלוֹ
  6. ^ חייב בנזיר ובקרבן, אבל לא בשבועה, דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות ובקרבן בדרך נדבה, אבל בשבועה - אין נשבעין כלל, משום הכי אינו חייב משום שבועה
  7. ^ כיון דאיהו לא מפרש מידי, דלא אמר "הרי הוא עלי כנדרי רשעים" אלא בסתם קאמר - דלמא הכי קאמר: "כנדרי רשעים לא נדרנא", ולא כלום הוא
  8. ^ ודלמא הא דאמר "הריני" - בתענית משמע, ולא בנזירות
  9. ^ ודלמא הא דאמר "הימנו" לא משמע שלא אוכל הימנו, אלא שבועה שאוכל ממנו, וכי אכיל מיניה לא מחייב משום שבועה
  10. ^ כגון שהיה ככר לפניו ואמר "כנדרי רשעים הריני עלי והימנו" ומשתמע דהכי קאמר: הריני בנזירות, דמאן דנזר הכי קאמר: "הריני נזיר"; והא דאמר "עלי" משמע דאמר "הרי עלי קרבן"; ו"הימנו" משמע דאמר "שבועה שלא אוכל הימנו", דהואיל דאמר בתחלה "כנדרי רשעים" משתמע ודאי דהכי בעי למימר, דדרכן של רשעים הוא, דאגב ריתחייהו נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה
  11. ^ כיון דאמר בפירוש "שלא אוכל"
  12. ^ ודאי לא מיבעיא למיתנא דחייב משום שבועה כי אכיל מיניה
  13. ^ דלא אמר בפירוש "שבועה שלא אוכל"
  14. ^ אפילו הכי אמרינן ודאי שבועה קאמר
  15. ^ דקתני כנדרי כשרים לא אמר כלום וכי אמר כנדבתם של כשרין הוי נדר ומשמע דנדר אסור אבל נדבה מותרת
  16. ^ צוקרמאנדל
  17. ^ דהכי דריש רבי מאיר לקרא [הפסוק הקודם: (קהלת ה ג) כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים] את אשר תדור שלם; (פסוק ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם: [ופירושו:] טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, וטוב שאינו נודר כל עיקר מזה שנודר ואינו משלם - ואפילו מזה שנודר ומשלם
  18. ^ דמשמע ליה לרבי יהודה: דהאי 'טוב' - קאי אקרא דלקמיה; הכי דריש ליה: 'את אשר תדור שלם - טוב: אותו שנודר ומשלם - טוב מאשר לא תדור ומשתדור ולא תשלם; והיינו [שאמרה הגמרא שמשנתנו] דלא כרבי יהודה ודלא כרבי מאיר, דאמר 'טוב שאינו נודר כל עיקר', דסבר בין בנדר בין בנדבה אסור ליה לאיניש למידר; ואילו רבי יהודה דאמר שנודר ומשלם טוב - לא מפליג ביו נדר לנדבה דאפילו בנדר שפיר דמי!
  19. ^ אסור בלשון נדרים דוקא קאמר
  20. ^ והיינו מתניתין, דקתני כנדבתם דכשרין - נדרי בלשון 'נדבה'
  21. ^ דמשמע דבלשון נדר קאמר
  22. ^ דכי אמר בלשון נדר "הרי עלי קרבן" - אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר
  23. ^ כי אמר "הרי זו קרבן"
  24. ^ לידי גיזה ועבודה, אבל בבל תאחר – לא, דכל היכא דאיתא - בי גזא דרחמנא איתא
  25. ^ מתניתין, דקתני נדבה מותר
  26. ^ כגון דעביד כהלל: דמקדישה בעזרה, דתו לא אתי בה לידי מעילה
  27. ^ היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה? דקתני נדב בנזיר, דמותר, דכשרים מתנדבים בנזירות
  28. ^ דמנזיר לשם שמים
  29. ^ כאותו שבא לפני שמעון הצדיק
  30. ^ דנזיר שמיטמא מביא אשם ואחר כך מונה ימי נזירות אחר; ומאותו אשם לא אכל, וטעמא מפרש לקמן
  31. ^ שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו
  32. ^ מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי
  33. ^ להביאני לידי מעשים רעים
  34. ^ כך אמר בעצמו
  35. ^ דהיינו לה' = לשם שמים
  36. ^ שטימא עצמו, וכיון דאתי על חטא הוא?
  37. ^ אם כן לא בעי למיכל שום קרבן חטאת( חטאת - שבאה על חטא; אך חטאות המועדים וחטאת יולדת ומצורע לא באים על חטא! ואולי לכן אמרה הגמרא 'אשמות', והכוונה לקרבנות שבאות על אשמה; ואם כן אפשר לומר שגם שאמר רש"י "חטאת", הכוונה לקרבן שבא על חטא.)
  38. ^ אלא
  39. ^ דלא אכל אשם נזיר טמא
  40. ^ כשהן כועסין או מתפחדים [כמו 'ופחדת לילה ויומם (דברים כח סו) ומתרגמינן 'ותהית’]
  41. ^ שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמן
  42. ^ דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה, דשמא מיטמא פעם אחרת, ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות
  43. ^ ומתחרטין בעצמן שנדרו
  44. ^ וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לשם שמים
  45. ^ ומשום הכי לא אכל אלא מזה, דודאי לשם שמים הוא דעבד
  46. ^ דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה
  47. ^ ליכא למיחש דמתחרט, דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט
  48. ^ ואי אמרת אפילו הכי הוא מתחרט, דאינו יכול לעמוד בנזירותו - להא ליכא למיחש
  49. ^ דאי לאו דאמיר בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר, ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא