ביאור:בבלי נדרים דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

6. שמע אביה והפר לה ^[1], ולא הספיק הבעל לשמוע ^[2] עד שמת - חוזר האב ומפר חלקו של בעל ^[3]; [גם כאן, כמו בדין 1: הנערה היתה כל הזמן בבית אביה, ואינה ארוסה שהרי מת בעלה – ולכן חזר המצב לקדמותו והאב מפר לבדו ביום שמעו (במדבר ל ו: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו); אבל ההפרה הראשונה אינה מספיקה, כי לא היה בכוחה להפר לגמרי;]

אמר רבי נתן: הן הן דברי בית שמאי; בית הלל אומרים: אין יכול להפר ^[4].

שמע מינה: לבית שמאי מיגז גייז ^[5], לבית הלל מקלש קליש - שמע מינה ^[6].

בעי רבא: יש שאלה בהקם ^[7] או ^[8] אין שאלה בהקם [הר"ן פירש שהשאלה היא גם במקרה שהנמערה טרם התארסה, וכולה ברשות אביה, והוא חוזר בו ממה שהקים לה]? אם תימצי לומר יש שאלה בהקם - יש שאלה בהפר ^[9] או אין שאלה בהפר?

^[10]

[בנוסף על הסימטריה הפר-הקים, יש ללמוד זה מזה, שהרי התורה הקישה: אישה יקימנו ואישה יפרנו [במדבר ל,יד]]

תא שמע, דאמר רבי יוחנן: נשאלין על ההקם ^[11] ואין נשאלין על ההפר ^[12].

^[13]

[הלכה של רבי יוחנן ניתן להסבר פשוט: לאחר הפרה - בטל הנדר, ואין אפשרות להקים נדר בטל על ידי ביטול ההפרה.]

בעי רבה: "קיים ליכי!", "קיים ליכי!" ^[14], ונשאל על הקמה ראשונה ^[15], מהו ^[16]?

תא שמע דאמר רבא ^[17]: אם נשאל על הראשונה - שניה חלה עליו ^[18].

בעי רבה: "קיים ליכי ^[19] "ומופר ליכי" ^[20] ולא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה" – מהו ^[21]?

עמוד ב

תא שמע ^[22] מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי, דתנן ^[23]: "הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים" - הרי זו תמורת עולה, דברי רבי מאיר; ורבי יוסי אומר: אם לכך נתכוין מתחלה - הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד - דבריו קיימין ^[24]; ואפילו רבי מאיר לא קאמר ^[25] דלא אמר 'לא תיחול זו אלא אם כן חלה זו' ^[26], אבל הכא - דאמר "לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה" – רבי מאיר נמי מודה דהפרה חלה ^[27].

בעי רבה: "קיים ומופר ליכי בבת אחת" – מהו ^[28]?

תא שמע, דאמר רבה ^[29]: כל [דבר] שאינו בזה אחר זה ^[30] - ^[31] אפילו בבת אחת ^[32] אינו ^[33]' ^[34].

בעי רבה: "קיים ליכי היום" – מהו?: מי אמרינן ^[35] כמאן דאמר לה "^[36] מופר ליכי למחר ^[37]" ^[38]? או דלמא - הא לא אמר לה ^[39]?

הערות

^ בו ביום
^ שיפר לה
^ ואין צריך להפר חלקו הואיל וכבר הפר
^ חלקו של בעל בלבד אלא אם כן חוזר ומיפר חלקו עמו, משום דסבירא להו מקליש היכא דהפר חד בלא חבריה, ואכתי הוי הנדר שלם, אלא שאין איסורא חמור כבתחלה; וכיון דאכתי הנדר שלם הוא - מיבעי ליה לבטל חלקו וחלק הבעל, דנתרוקנה רשותו לו
^ כי קדם האב והפר חלקו - חתכו לשנים ונתבטל חציו, ועדיין חציו קיים וכשמיפר עכשיו חלקו של בעל הוי שלו מופר
^ דתנאי היא, ומקלש קליש כבית הלל
^ שאם קיימו לה נדרה האב והארוס, ונשאלו על הקמתן – מהו? מי יש שאלה ויכולין להפר לה
^ לא,
^ היכא דקיים האחד והיפר האחד - יכול האחר לשאול על הקמתו במקום שהפר כבר השני והוי מופר
^ ענין אחר יש שאלה בהפר: כלומר: אם תמצי לומר 'יש שאלה בהקם' - מי הוי מופר הנדר באותה שאלה דהקמה, דאין צריך לומר לה בהפרתו - או אין שאלה בהפר, דלא הוי מופר אלא אם כן מפר לה בעל או האב לאחר שנשאל, דבאותה שאלה דהקמה לא הוי מופר לה [ובין אם צריך להפר, ובין אם לא - ברור שכל התהליך חייב להסתיים ביום שומעו!]
^ ללישנא קמא נשאלין על ההקס ומותרין להפר לה
^ דהיכא דקיים אחד והפר אחד - אין נשאל, אלא או כולו בשאלה או כולו בהפרה בעינן. וללישנא בתרא נשאלין על ההקם: ומותרין להפר לה אחר כך, ואין נשאלין על ההפר דאין הנדר מופר במה שמתיר החכם לבטל ההקמה אלא אם כן מיפר לה בעל או אב לאחר כך
^ ענין אחר: יש שאלה בהקם שקיים לה הבעל או האב הנדר, ואחר כך הלך ונשאל עליו לחכם והתירו החכם - מי אמרינן דכיון שקיים את הנדר שוב אין נשאלין עליו, ולא הוי שאלה מעליא? או דלמא: כיון שהתירו חכם - בטלה הקמתו, וביטל הנדר? אם תימצי לומר יש שאלה בהקם - יש ~~(לה)~~ שאלה בהפר: כלומר: במקום הפר, שאם שמע את נדרה ולא רצה להפר, אלא הלך ונשאל בו ביום על אותו נדר לחכם – מאי? מי אמרינן 'הואיל אם היא הולכת לחכם ונשאלת לו שיהא מתירה, דהא לדברי הכל אם נשאלת לחכם יכול להתיר לה' - הכא נמי אם נשאל האב לחכם על נדר בתו יהא מותר, הואיל ואי בעי מצי מיפר? תא שמע דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם: באותו ענין שפירשתי, ואין נשאלין על ההפר כמו כן.
^ תרי זימני
^ וביטלה
^ כלומר: הקמה שניה, דלא נשאל עליה - בטלה באותו שאלה אי לא
^ בפרק 'ואלו מותרין' (לעיל יח,א) "שבועה שלא אוכל", "שבועה כו'
^ הכא נמי: אם נשאל על הקמה ראשונה - שניה חלה עליו
^ והדר אמר
^ בתוך כדי דבור; ובלשון הזה אמר בתוך כדי דבור ראשון:
^ מי ביטל ההקמה וקיים ההפרה אי לא
^ דכי האי גוונא
^ במסכת תמורה בפרק 'כיצד מערימין על הבכור' (כה,ב במשנה)
^ ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים
^ 'תפוס לשון ראשון' אלא
^ ועל מה נחלקו? באומר 'תמורת עולה ותמורת שלמים': רבי מאיר סבר דלמא מיהדר הוא דהדר ביה מתמורת עולה, ואמר "תמורת שלמים", והואיל וכן - תפוס תחלת דבריו, והרי היא עולה; ורבי יוסי סבר: אי אמר "תמורת עולה ושלמים" הוה אמינא: קדושה ואינה קריבה!? - קא משמע לן
^ ודאי הויא הפרה, כי ההוא טעמא דתמורה
^ ולא אמר "ליכי" בין "קיים" ל"מופר": מי אמרינן כיון דלא אמר "קיים ליכי ומופר לכי" - הויא כמאן דאמר "לא תיחול הקמה אלא כם כן חלה הפרה", דכיון דלא אמר "קיים ליכי" - גלי אדעתיה דבהפרה ניחא ליה? או דלמא לא שנא, וכמאן דאמר "קיים ליכי ומופר ליכי" דמי, ולא תהוי הפרה
^ [בקדושין נ,ב בעירובין נ,א] ואמעשר בהמה קאי
^ כגון שאם קרא לעשירי 'עשירי' וחזר וקרא לי"א 'עשירי' - אינו קדוש
^ וקאמר
^ שאם קרא לשניהן 'עשירי' סתם
^ אין האחד עשר קדוש
^ הכא נמי: כיון דאינו בזה אחר זה: שאם אמר לה "עכשיו קיים ליכי", ולאחר שעה אמר "מופר ליכי" - אין בהפרתו כלום - בבת אחת נמי: כי אמר "קיים ומופר ליכי" - אין באותה הפרה כלום, אע"ג דבבת אחת קאמר "קיים ומופר ליכי"
^ כיון דאמר "היום"
^ דאמר היום יהא מקויים אבל
^ למחר יהא מופר לה
^ והוי מופר
^ בפירוש "מופר ליכי למחר"

[1] בו ביום

[2] שיפר לה

[3] ואין צריך להפר חלקו הואיל וכבר הפר

[4] חלקו של בעל בלבד אלא אם כן חוזר ומיפר חלקו עמו, משום דסבירא להו מקליש היכא דהפר חד בלא חבריה, ואכתי הוי הנדר שלם, אלא שאין איסורא חמור כבתחלה; וכיון דאכתי הנדר שלם הוא - מיבעי ליה לבטל חלקו וחלק הבעל, דנתרוקנה רשותו לו

[5] כי קדם האב והפר חלקו - חתכו לשנים ונתבטל חציו, ועדיין חציו קיים וכשמיפר עכשיו חלקו של בעל הוי שלו מופר

[6] דתנאי היא, ומקלש קליש כבית הלל

[7] שאם קיימו לה נדרה האב והארוס, ונשאלו על הקמתן – מהו? מי יש שאלה ויכולין להפר לה

[8] לא,

[9] היכא דקיים האחד והיפר האחד - יכול האחר לשאול על הקמתו במקום שהפר כבר השני והוי מופר

[10] ענין אחר יש שאלה בהפר: כלומר: אם תמצי לומר 'יש שאלה בהקם' - מי הוי מופר הנדר באותה שאלה דהקמה, דאין צריך לומר לה בהפרתו - או אין שאלה בהפר, דלא הוי מופר אלא אם כן מפר לה בעל או האב לאחר שנשאל, דבאותה שאלה דהקמה לא הוי מופר לה [ובין אם צריך להפר, ובין אם לא - ברור שכל התהליך חייב להסתיים ביום שומעו!]

[11] ללישנא קמא נשאלין על ההקס ומותרין להפר לה

[12] דהיכא דקיים אחד והפר אחד - אין נשאל, אלא או כולו בשאלה או כולו בהפרה בעינן. וללישנא בתרא נשאלין על ההקם: ומותרין להפר לה אחר כך, ואין נשאלין על ההפר דאין הנדר מופר במה שמתיר החכם לבטל ההקמה אלא אם כן מיפר לה בעל או אב לאחר כך

[13] ענין אחר: יש שאלה בהקם שקיים לה הבעל או האב הנדר, ואחר כך הלך ונשאל עליו לחכם והתירו החכם - מי אמרינן דכיון שקיים את הנדר שוב אין נשאלין עליו, ולא הוי שאלה מעליא? או דלמא: כיון שהתירו חכם - בטלה הקמתו, וביטל הנדר? אם תימצי לומר יש שאלה בהקם - יש ~~(לה)~~ שאלה בהפר: כלומר: במקום הפר, שאם שמע את נדרה ולא רצה להפר, אלא הלך ונשאל בו ביום על אותו נדר לחכם – מאי? מי אמרינן 'הואיל אם היא הולכת לחכם ונשאלת לו שיהא מתירה, דהא לדברי הכל אם נשאלת לחכם יכול להתיר לה' - הכא נמי אם נשאל האב לחכם על נדר בתו יהא מותר, הואיל ואי בעי מצי מיפר? תא שמע דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם: באותו ענין שפירשתי, ואין נשאלין על ההפר כמו כן.

[14] תרי זימני

[15] וביטלה

[16] כלומר: הקמה שניה, דלא נשאל עליה - בטלה באותו שאלה אי לא

[17] בפרק 'ואלו מותרין' (לעיל יח,א) "שבועה שלא אוכל", "שבועה כו'

[18] הכא נמי: אם נשאל על הקמה ראשונה - שניה חלה עליו

[19] והדר אמר

[20] בתוך כדי דבור; ובלשון הזה אמר בתוך כדי דבור ראשון:

[21] מי ביטל ההקמה וקיים ההפרה אי לא

[22] דכי האי גוונא

[23] במסכת תמורה בפרק 'כיצד מערימין על הבכור' (כה,ב במשנה)

[24] ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים

[25] 'תפוס לשון ראשון' אלא

[26] ועל מה נחלקו? באומר 'תמורת עולה ותמורת שלמים': רבי מאיר סבר דלמא מיהדר הוא דהדר ביה מתמורת עולה, ואמר "תמורת שלמים", והואיל וכן - תפוס תחלת דבריו, והרי היא עולה; ורבי יוסי סבר: אי אמר "תמורת עולה ושלמים" הוה אמינא: קדושה ואינה קריבה!? - קא משמע לן

[27] ודאי הויא הפרה, כי ההוא טעמא דתמורה

[28] ולא אמר "ליכי" בין "קיים" ל"מופר": מי אמרינן כיון דלא אמר "קיים ליכי ומופר לכי" - הויא כמאן דאמר "לא תיחול הקמה אלא כם כן חלה הפרה", דכיון דלא אמר "קיים ליכי" - גלי אדעתיה דבהפרה ניחא ליה? או דלמא לא שנא, וכמאן דאמר "קיים ליכי ומופר ליכי" דמי, ולא תהוי הפרה

[29] [בקדושין נ,ב בעירובין נ,א] ואמעשר בהמה קאי

[30] כגון שאם קרא לעשירי 'עשירי' וחזר וקרא לי"א 'עשירי' - אינו קדוש

[31] וקאמר

[32] שאם קרא לשניהן 'עשירי' סתם

[33] אין האחד עשר קדוש

[34] הכא נמי: כיון דאינו בזה אחר זה: שאם אמר לה "עכשיו קיים ליכי", ולאחר שעה אמר "מופר ליכי" - אין בהפרתו כלום - בבת אחת נמי: כי אמר "קיים ומופר ליכי" - אין באותה הפרה כלום, אע"ג דבבת אחת קאמר "קיים ומופר ליכי"

[35] כיון דאמר "היום"

[36] דאמר היום יהא מקויים אבל

[37] למחר יהא מופר לה

[38] והוי מופר

[39] בפירוש "מופר ליכי למחר"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]