ביאור:בבלי נדרים דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב אחא בר יעקב אמר [מתי עובר על 'בל תאחר' בנזירות?]: כגון דנדר [דנזר] והוא בבית הקברות [חובה עליו לעזוב את בית הקברות מיד, ואם לא – עבר על 'בל תאחר’].

הניחא [דברי רב אחא בר יעקב] למאן דאמר 'לא חיילא עליה נזירות מאלתר', אלא למאן דאמר מאלתר חיילא עליה - מי איכא 'בל תאחר'?

ועוד - האמר מר בר רב אשי: חיילא נזירות עליה מאלתר, וכי פליגי - לענין מלקות פליגי [1]!?

אפילו הכי [דכולי עלמא סברי חיילא נזירות עליה מאלתר] - קם ליה בבל תאחר, משום דקא מאחר נזירות דטהרה [2]]

אמר רב אשי: הואיל וכן - נזיר [3] שטימא עצמו במזיד - [4] עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה [כי יכול לנהוג נזירות טהרה רק אחרי שיטהר ויעשה את כל האמור בפרשה נזיר שנטמא].

רב אחא בריה דרב איקא אמר: [5] עובר בבל תאחר תגלחתו [6]; ולא מיבעיא למאן דאמר 'תגלחת מעכבת', אלא אפילו למאן דאמר 'תגלחת אינה מעכבת' [7] - מצות גילוח מיהא לא מיקיים [8].

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: [נזיר] עובר בבל תאחר קרבנותיו [9].

ומן הכא [מההיקש בין נדרים ונזירות בדף ג,א] נפקא ליה? מהתם נפקא ליה: (דברים כג כב: כי תדר נדר לה' אלקיך, לא תאחר לשלמו) כי דרוש ידרשנו [ה' אלקיך מעמך והיה בך חטא] - אלו חטאות ואשמות [10].

מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר [11]?

מאי חידוש?:

אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר [12] - הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר [13] ועובר בבל תאחר [14]; אלא מאי חידושיה?

סלקא דעתך אמינא: הואיל ואם אמר "הריני נזיר" אפילו "מן חרצן" [15] - הוי נזיר [16] לכל [17], [18] אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר [19] - קא משמע לן [20].

הניחא למאן דאמר 'כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל', אלא לרבי שמעון, דאמר 'אין נזיר עד שיזיר מכולן' [21] - מאי איכא למימר [22]? ועוד: האי חידוש [23] - לחומרא הוא [24] [## ואם החידוש לחומרא – שנזיר חמור יותר – קל וחומר שצריך לחול עליו הדין של 'בל תאחר' שחל בקרבנות רגילים]!?

אלא מאי חידושיה? דסלקא דעתך אמינא: הואיל


עמוד ב

ואם גילח על אחת משלשתן יצא [25], לא ליעבור עליה בבל תאחר - קא משמע לן.

ואיבעית אימא: מאי חדושיה? משום דלא מתפיסו בנדר [26]; והא דקא קשיא לך חטאת חלב - חטאת חלב קאתיא לכפרה [27], חטאת נזיר [28] - למאי אתיא?

והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה, ועבר עלה משום בל תאחר!?

ההיא - קא שריא לה למיכל בקדשים.

אמר מר (לעיל ג,א): ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו - אף נזירות: האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו' למה לי היקשא [בברייתא לעיל [29] תלמוד לומר: איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' - מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות’]? תיתי במה מצינו מנדרים [30]!

דילמא גבי נדרים - הוא דמיפר, משום דלא אית ליה קיצותא, אבל גבי נזירות, דאית ליה קיצותא: דסתם נזירות שלשים יום - אימא לא [31]? קא משמע לן [32].

האומר לחבירו: "מודר אני [ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מנודה אני לך": - רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר]:

אמר שמואל: בכולן [33] עד שיאמר "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" [34].

מיתיבי: "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור; "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – הרי זה אסור"? הכי קתני [35]: במה דברים אמורים [36]? באומר [37] "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך".

והתניא איפכא [38]: "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מודרני ממך" ו"מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור!?

תני הכי [39]: וכבר אמר [40] "מודרני [41]" [42].

אי הכי היינו [43] רישא [44]!? ועוד: [45] 'אסור' 'אסור' [46] למה ליה למתני?

אלא [47] אמר שמואל: טעמא דאמר [48] "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" - הוא [49] דאסור [50] וחבירו מותר;

הערות[עריכה]

  1. ^ למאן דאמר 'חיילא עליה נזירות' - מלקינן ליה, דמטמא עצמו בבית הקברות; ולמאן דאמר 'לא חיילא עליה נזירות' – [זהו אינו בטוי מדוייק, וככונתו רק לכך:] דלא מלקינן ליה, הואיל ובבית הקברות נדר; אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר, וליכא 'בל תאחר', דאמרינן נמי: אי אכל קם ליה בבל תאכל
  2. ^ דלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה [## אולי הכוונה שהיה צריך לעשות כך, והיות ולא עשה – וגרם לעצמו שנזירות הטהרה תתחיל רק לאחר שיטהר – עבר על בל תאחר, שהרי הוא גרם לאיחור בתחילת נזירות הטהרה; שהרי כאשר אדם נודר נזירות אין הכוונה לנזירות עם טומאה אלא נזירות ללא טומאת מת, ואם עשה עצמו נזיר בבית קברות – מיד עובר בבל תאחר, כי אינו יכול להתחיל נזירות דטהרה עד שיטהר.
  3. ^ בעלמא
  4. ^ אף על גב דמחלל לנזירות -
  5. ^ מאי בל תאחר איכא בנזיר?:
  6. ^ איכא בל תאחר דתגלחת: דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן, ואי מאחר לתגלחת - קאי בבל תאחר
  7. ^ בקרבן
  8. ^ אפילו הכי מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה
  9. ^ דאי משהי ליה לקרבן - עובר בבל תאחר [אך בנזיר יש קרבנות (במדבר ו יד) ועובר בבל תאחר אם הוא גורם לכך שהקרבנות אינן באות בהקדם האפשרי]
  10. ^ דמיחייב אדם - קאי עלייהו בבל תאחר, ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים
  11. ^ חידוש הוא מעשה דנזיר, ואהכי מקילי ביה: דלא קאי בבל תאחר, דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות
  12. ^ דאם אמר: "הרי עלי חטאת נזיר" - לא אמר כלום, ולא מיחייב ולא מידי, משאינו כן בשאר קרבנות: דכל קרבן שאמר אדם "הרי עלי כך וכך" - מתפיס ומיחייב לאיתויי, וכיון דחידוש הוא - אימא לא קאי עליה בבל תאחר דבשאר קרבנות, להכי איצטריך למיכתב הכא: לאקושי לנדרים דקאי נמי בבל תאחר
  13. ^ דאי אמר "הרי עלי חטאת" - לא אמר כלום, ואפילו הכי: אכל חלב דמיחייב להביא חטאת
  14. ^ קאי בבל תאחר
  15. ^ כלומר: דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו
  16. ^ נמי
  17. ^ דהיינו חידוש: דאיהו לא נדר אלא בחרצן בלבד, ואפילו הכי מיתסר בכל מידי דמשכר
  18. ^ והואיל וחידוש הוא
  19. ^ לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר קרבנות
  20. ^ הקישא דקאי בבל תאחר
  21. ^ דאי אמר "הריני נזיר מחרצן" לא הוי כלום עד שיזיר בכל
  22. ^ אכתי מאי חידושא איכא
  23. ^ דקאמר
  24. ^ והיינו חומרא: דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן
  25. ^ דנזיר חייב שלש קרבנות: עולה חטאת ושלמים כדכתיב (במדבר ו יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים [אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת, ואיל אחד תמים לשלמים] ואם לא הביא אלא חטאת - מגלח עליו, והיינו חידוש - מה שאינו כן בשאר קרבנות, ולהכי אימא
  26. ^ כדאמרינן לעיל: דאי אמר "הרי עלי חטאת נזיר" לא מתפיס ליה
  27. ^ דהאי צריך כפרה משום חלב שאכל; וכיון דלכפרה קא אתי - קאי בבל תאחר
  28. ^ אבל נזיר לא עביד שום חטא דליבעי כפרה
  29. ^ בדף ג,א
  30. ^ בנדרים אב מיפר
  31. ^ דכיון דלא מיתסר אלא עד אותו זמן [כלומר: החיובים שהנדר מטיל עליה מוגבלים לזמן] - ימתין עד לזמן, ולא ליעבור ליה [ולא יכול האב או הבעל להפר]
  32. ^ היקישא [שיכולים להפר]; דאהיקישא ליכא למיפרך כמו במה מצינו
  33. ^ בכל הני דקתני במתניתין: "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" וכו' - לא הוי נדר
  34. ^ לא מיתסר באותו דבר [כלומר: בדיבור סתמי בלי לומר ממה, כגון: מלאכול או מלטעום – אין בכך נדר]
  35. ^ כלומר: חיסורי מיחסרא
  36. ^ דאסור כי אמר 'מודר אני'
  37. ^ נמי
  38. ^ דלא מצית אמרת 'במה דברים אמורים?'
  39. ^ דהכי קתני: "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם"
  40. ^ מעיקרא
  41. ^ ממך
  42. ^ אסור; אבל אמר "שאני אוכל לך" בלבד, או "מודרני ממך" - אינו אסור אלא אם כן אמר לתרוייהו, דהיינו נדר גמור
  43. ^ נמי
  44. ^ דקתני "מודרני ממך" בברייתא קמא
  45. ^ אי הכי הוא, כדתרצת
  46. ^ תרי זימני אסור
  47. ^ הכי
  48. ^ נמי
  49. ^ דאיהו
  50. ^ בלבד, דמתניתין - בנודר בלבד קאמר דאסור, דקתני 'אסור'