ביאור:בבלי נדרים דף סז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
הפר האב [1] ולא הפר הבעל [2], הפר הבעל ולא הפר האב [3] - אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהן [4].
| גמרא: |
היינו רישא: [5] אביה ובעלה מפירין נדריה [6]!?
מהו דתימא [7] או אביה או בעלה [8] קתני - קא משמע לן [9].
ואין צריך לומר שקיים אחד מהן:
למה לי למיתנא [10]: השתא: יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום - קיים אחד מהן למה לי?
צריכא למיתני; כי איצטריך ליה [11] כגון דהפר אחד מהן [12] וקיים אחד [13], וחזר המקיים [14] ונשאל [15] על הקמתו [16]; מהו דתימא מאי דאוקי [17]הא עקריה [18] - קא משמע לן דמפירין שניהם בבת אחת [19].
[20].
ונערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה:
מנלן?
אמר רבה אמר קרא (במדבר ל ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה [או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה] - מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה [21].
אימא האי קרא [22] - בנשואה כתיב [23]?
אי משום נשואה - [24] קרא אחרינא כתיב [25]: (במדבר ל יא) ואם בית אישה נדרה [או אסרה אסר על נפשה בשבעה]!
אימא תרוייהו [26] בנשואה [27], וכי תימא 'תרי קראי בנשואה למה לי' - [28] למימר שאין הבעל מיפר בקודמין [29].
ולאו ממילא שמעת מינה [30]?
[ו]איבעית אימא [31] ד'הויה' - קדושין משמע [32] [## "ונדריה עליה" בזמן קידושין, שאז הבעל מפר, ולא בזמן נישואין, שאז אינו מפר בקודמין], ואימא: [33]אב לחודיה מיפר [34] [## למרות שפסוקים ז-ט עוסקים בהפרת אישה; ולכאורה ההוה אמינא כאן היא שהאב לחוד או הארוס לחוד יכולים להפר]!
אם כן (במדבר ל ד) [ואשה כי תדר נדר לה’] ואסרה איסר [ב]בית אביה [בנעריה] [35] - 'יניא אותה’[על פי הב"ח – וכן מסתבר][ במדבר ל,ו: ואם] הניא אביה אותה [ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אתה] למה לי? השתא: יש לומר במקום ארוס [36] מיפר אב לחודיה, שלא במקום ארוס מיבעיא [37]?
אימא: אב ליבעי ארוס [38], [39] וארוס לחודיה מיפר [40]; וכי תימא אב דכתב רחמנא [41] למה לי [42]? - מיבעי ליה דאי הקים הקים [43]!
אם כן [44] ’[ואם] בית אישה נדרה' למאי כתב? [45] קל וחומר: ומה במקום אב [46] - ארוס מיפר לחודיה, [47] שלא במקום אב [48] – מיבעיא [49]?! [50].
אימא [51] (במדבר ל יא) אם בית אישה נדרה [או אסרה אסר על נפשה בשבעה] [52] - לומר [53] שאין הבעל מיפר בקודמין, ומיניה [54] - ארוס מיפר בקודמין [55]?!
אלא לאו [56] - משום שותפותיה דאב [57].
THE DAFYOMI DISCUSSION LIST
brought to you by Kollel Iyun Hadaf of Yerushalayim
Rosh Kollel: Rabbi Mordecai Kornfeld
ask@dafyomi.co.il
_______
Nedarim 067: Mi'un and Hafarah
Yeshayahu HaKohen Hollander <yeshol@gmail.com> asked:
If the husband nullified his young wife's vow, and then she did Mei'un - is
the Neder retroactively valid? And, since she transgressed them based upon
the annlullification - is she liable? Or do we say, as Rav Pinhas says,
quoting Rava: A woman vows on the basis of her husband's acquiescence? Or
don't we say this in the case of Mei'un?
Y. Hollander
----------------------------------------------
The Kollel replies:
Chidushei Rabeinu Chaim ha'Levi [58] writes that although Mi'un annuls
the marriage retroactively, it is only retroactive with respect to matters
involved from this day onward. For example, he may marry the sister of the
Mema'enes, for from this day onward it is as if they were never married.
However, with regard to the time they were actually living together we
continue to consider it as if they were actually married; therefore she need
not return the Mezonos that she received, nor does he need to return to her
the Peros of her Nichsei Milug that he ate, and the Nedarim that he was Mefer
do not return.
D. Zupnik
>>><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>
הערות
[עריכה]- ^ ביום שמעו
- ^ אלא שתק מעת לעת
- ^ דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה
- ^ הנדר, דהפרתו של זה אינה מועלת כלום
- ^ דכיון דקתני
- ^ למה לי למיתנא תו הפר הבעל ולא הפר האב? היינו רישא: דזה מעכב על זה
- '^ דאי לאו דקתני הפר האב כו' הוה אמינא: הא דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה - משמע
- ^ זה בלא זה
- ^ להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד
- ^ כלל? ממילא ידענא דלאו כלום הוא
- ^ למיתנא ואין צריך לומר שקיים אחד מהן
- ^ הנדר
- ^ ובא האחר וקיימו
- ^ ונתחרט ממה שקיימו
- ^ לחכם
- ^ בו ביום ששמע וקיים! דאי הויא הקמה, דלא מצי מתיר ליה חכם - אינו יכול להפר תו; ואי לא הויא הקמה, דמתיר ליה חכם - מצי להפר; ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן
- ^ מאי דאוקים - לאו קיום הוא, ד
- ^ בחרטתו, והואיל דלאו קיום הוא - הא דאיתשיל עליה כי הפר לה דמי, ואינו צריך להפר יותר
- ^ דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת: שזה נמי יפר
- ^ ענין אחר מאי דאוקי הא עקריה: ולאו קיום הוא, דהא עקריה בחרטתו, ומצי מיפר - קא משמע לן דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת, אלא הכי בעי למימר: כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת - אף בזה אחר זה מפירין, לאפוקי היכא דהפר אחד וקיים אחד, שאין המקיים יכול להפר בשעה שהפר זה, עד שישאל על הקמתו; דהא ליכא למימר דבבת אחת ממש בעינן, דהא כתיב 'ביום שמעו' - דכל היום מותר להפר, כדמפקינן לקמן
- ^ לעיל מהאי קרא כתיב 'כי הניא אביה אותה', וכתיב 'ואם היו תהיה לאיש' - וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו – הכי נמי מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו
- ^ 'אם היו תהיה'
- ^ שהבעל מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה
- ^ בנשואה לא מצית למימר, דהא
- ^ לנשואה
- ^ הני קראי מיירי
- ^ דבעל מיפר
- ^ חד
- ^ 'ואם היו תהיה לאיש [ונדריה עליה, או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה [במדבר ל,ז]] אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה; 'ואם בית אישה נדרה (במדבר ל יא) משמע דאותן נדרים שנדרה בבית אישה - מיפר בעלה, אבל אם היו עליה נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה - לא מצי מיפר
- ^ דלעולם 'אם היו תהיה [לאיש ונדריה עליה, או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה] (במדבר ל ז) אתי לנערה המאורסה; דאי כדקאמרת, דתרוייהו בנשואה - למה לי? לא לכתוב אלא [אם] בית אישה [נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה] (במדבר ל יא) לחודיה, וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין, דמשמע 'אם בית אישה נדרה' - ולא מה שנדרה קודם לכן; 'ואם היו תהיה' למה לי? שדייה לארוסה: שהבעל והאב מפירין נדריה
- ^ להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא 'ואם היו תהיה' אלא בארוסה
- ^ דכתיב לשון הויה, דמשמע קידושין, כדאמרינן במסכת קידושין (דף ה,א): ויצאה והיתה - מקיש הויה ליציאה
- ^ להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה (במדבר ל ו) – ואם היו תהיה לאיש (במדבר ל ז) - לומר ד
- ^ לבתו ארוסה בלא הארוס
- ^ דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה, שהיא נערה - למה לי למכתב? ממילא שמעינן דודאי מיפר:
- ^ שיש לו לארוס רשות בה
- ^ דאב מיפר לחודיה? אלא ודאי להכי אתא קרא: לומר דהאב מיפר עם הארוס
- ^ שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת
- ^ אבל
- ^ בלא אב
- ^ דסמיך רחמנא ל'ואם היו תהיה' לו
- ^ דדרשת לנערה, דאביה ובעלה מפירין נדריה
- ^ שיש לו לאב בכך רשות בה: דאם הקים נדריה - אין הארוס יכול שוב להפר, אבל בלא הקמת אב - מיפר בעל לחודיה
- ^ דארוס לחודיה מיפר - לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו
- ^ דמק"ו הוא דנפקא
- ^ מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה
- ^ כשנשאת
- ^ שאין לאב רשות בה
- ^ דמיפר בעל לחודיה
- ^ אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה - שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה
- ^ לעולם דארוס מיפר לחודיה, ודקאמרת אם כן
- ^ למה לי
- ^ לך
- ^ כלומר: מהא דאמרת דאיצטריך קרא להכי - מיניה איכא למישמע נמי: דלאו ארוס לחודיה מיפר, דהשתא: ומה בעל לאחר שנישאת לו אינו מיפר בקודמין - במה שנדרה כשהיא ארוסה לו אינו יכול להפר עכשיו כשנכנסה כולה ברשותו
- ^ בתמיה: בזמן שהיא ארוסה ולא נכנסה ברשותו - היכי מצי מיפר לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה ארוסה
- ^ האי דארוס מיפר
- ^ דמיפר בהדיה אבל ארוס לחודיה ודאי לא מצי מיפר
- ^ Ishus 2:9