ביאור:בבלי נדרים דף סב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תנא: 'הוקפלו רוב המקצועות - מותרות משום גזל ^[1], ופטורות מן המעשרות ^[2]'.

רבי ורבי יוסי בר רבי יהודה איקלעו לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות; רבי הוה קא אכיל, רבי יוסי בר רבי יהודה לא אכיל. אתא מרהון ^[3], אמר להו: אמאי לא אכלי רבנן - הוקפלו רוב המקצועות הוא ^[4]? ואף על פי כן לא אכיל רבי יוסי בר רבי יהודה; קסבר: משום סניות מילתא הוא דקאמר הדין גברא ^[5].

רבי חמא בר רבי חנינא איקלע לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, הוה קאכיל, יהיב לשמעיה, לא אכיל.

אמר ליה: "אכול! כך אמר לי רבי ישמעאל בר רבי יוסי משום אביו: הוקפלו רוב המקצועות - מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר"!

רבי טרפון - אשכחיה ההוא גברא ^[6] בזמן שהוקפלו המקצועות, דקאכיל ^[7]; אחתיה ^[8] בשקא ^[9], ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא; אמר לו "אוי לו לטרפון שזה הורגו"! שמע ההוא גברא - שבקיה וערק.

אמר רבי אבהו משום רבי חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ^[10], אמר ^[11]: "אוי לי ^[12] שנשתמשתי בכתרה של תורה".

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל המשתמש בכתרה של תורה - נעקר מן העולם, קל וחומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר (יחזקאל ז כב: והסיבותי פניי מהם וחיללו את צפוני) ובאו בה פריצים וחיללוה - כיון שפרצום ^[13] נעשו חול, נעקר מן העולם ^[14], דכתיב (דניאל ה ל) בה בליליא קטיל בלשצר [מלכא כשדיא] - המשתמש בכתרה של תורה, שהוא חי וקיים לעולם - על אחת כמה וכמה.

ורבי טרפון - כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה, אמאי צעריה ההוא גברא ^[15]?

משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לרבי טרפון - סבר היינו דגנבן ^[16].

אי הכי - אמאי ציער ^[17] נפשיה ^[18]?

משום דרבי טרפון - עשיר גדול הוה, והוה ליה לפייסו בדמים ^[19].

תניא: '(דברים ל כ) לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו [כי הוא חייך וארך ימיך: לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך: לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם]: שלא יאמר אדם "אקרא, שיקראוני חכם", "אשנה שיקראוני רבי", "אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה"; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר (משלי ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך; ואומר (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם [וכל נתיבותיה שלום], ואומר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר;

רבי אליעזר בר רבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם ^[20], ודבר בהם לשמם ^[21]; אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קורדום להיות עודר בו ^[22], וקל וחומר: ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול - נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה על אחת כמה וכמה!

אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה דכתיב (מלכים א יח יב) [והיה אני אלך מאתך ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני] ועבדך ירא את ה' מנעוריו; אלא קשיא דרבי טרפון ^[23] - דעשיר גדול היה, והוה ליה לפייסיה בדמים.

רבא רמי: כתיב 'ועבדך ירא את ה' מנעוריו' וכתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך [נכרי, ואל שפתיך]!?

הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה.

אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר "צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא ^[24], דכתיב (שמואל ב ח יח: ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי,) ובני דוד כהנים היו - מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש.

וכהן - מנא לן?

דכתיב (ויקרא כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב [קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם], ותנא דבי רבי ישמעאל: 'וקדשתו - לכל דבר שבקדושה:

עמוד ב

לפתוח ראשון ^[25] ולברך ראשון ^[26] וליטול מנה יפה ראשון ^[27]'.

אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר "לא יהיבנא אכרגא ^[28]", דכתיב [ולכם מהודעין די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון ^[29]; אמר רב יהודה: 'מנדה' - זו מנת המלך; 'בלו' - זו כסף גולגלתא; 'והלך' - זו ארנונא.

ואמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר "עבדא דנורא אנא, לא יהיבנא אכרגא ^[30]".

מאי טעמא? לאברוחי אריא מיניה קאמר.

רב אשי - הוה ליה ההוא אבא ^[31], זבניה לבי נורא; אמר ליה רבינא לרב אשי: האיכא (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש] ולפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלהיך אני ה’] ^[32]?

אמר ליה: רוב עצים להסקה ניתנו ^[33].

משנה:

^[34] "^[35] עד הקציר" - עד שיתחיל העם לקצור קציר חטין ^[36], אבל לא קציר שעורין ^[37];

הכל לפי מקום נדרו: אם היה בהר ^[38] - ^[39] בהר; ואם היה בבקעה – בבקעה.

^[40] "^[41] עד הגשמים", ^[42]: "^[43] עד שיהו הגשמים" - ^[44] עד שתרד רביעה שניה ^[45] ^[46].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד שיגיע זמנה של רביעה ^[47].

^[48] "^[49] עד שיפסקו גשמים" - ^[50] עד שיצא ניסן כולו, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח.

^[51].

גמרא:

תניא: 'הנודר "עד הקיץ" בגליל, וירד לעמקים - אף על פי שהגיע הקיץ בעמקים - אסור עד שיגיע הקיץ בגליל;

"עד הגשמים" - עד שיהו גשמים;

"עד שתרד רביעה שניה": רבן שמעון בן גמליאל אומר [עד שיגיע זמנה של רביעה]’:

אמר רבי זירא: מחלוקת דאמר "עד הגשמים" ^[52]; אבל אמר "עד הגשם" - ^[53] עד זמן גשמים ^[54] קאמר ^[55].

הערות

^ שנתיאשו מהן הבעלים
^ משום דהפקירא נינהו
^ בעלים של תאנים
^ דשרו למיכל כל אדם
^ כלומר: מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה, דעדיין לא הפקירן
^ לרבי טרפון גופיה
^ מן התאנים, דקסבר דהפקירא נינהו
^ לרבי טרפון
^ ההוא גברא, שהיה משמרן
^ שהציל עצמו בכבוד תורתו
^ דקאמר
^ גירסת רש"י: "אוי לו לטרפון"
^ שהוציאו מבית המקדש
^ ואף על פי כן נהרג עליהם בלשצר
^ לרבי טרפון? הא מהפקירא קא אכיל
^ להכי צעריה
^ רבי טרפון
^ כיון שתפסו כגנב - מאי הוה ליה למעבד
^ בממון
^ לשם שמים
^ ודבר בהן לשם שמים: שתהא כל כוונתך לשמים
^ להשתכר ממנו כדי לאכול
^ אם שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה שהוא חכם במקום שאין מכירין אותו - אמאי ציער נפשיה בשביל שהודיע לזה שהוא חכם?
^ הקדימו דיני לשל אחרים בשביל כבוד תורתי
^ לקרוא בספר תורה
^ בברכת המוציא ובברכת המזון
^ כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים
^ איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם
^ מקרא הוא בספר עזרא (ז,כד)
^ של עבודת כוכבים פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס; 'נורא' - שם עבודת כוכבים
^ יער
^ דאינהו קא עבדי מינה צורך עבודת כוכבים
^ וכמוכר להסקה דמי, ולא לעבודת כוכבים
^ אמר:
^ קונס שאיני טועם
^ קאמר
^ וקציר שעורים הוי מוקדם
^ בשעת הנדר
^ אף על פי שירד בבקעה - אסור עד שיתחילו לקצור
^ אמר:
^ קונס שאיני טועם
^ או שאמר"
^ שאיני טועם
^ אסור
^ ד'גשמים' משמע שנים
^ 'רביעה שניה' מפרש בגמרא
^ אף על פי שלא ירדה כיון שהגיע זמנה מותר
^ אמר:
^ קונס שאיני טועם
^ אסור
^ רבי מאיר לטעמיה, דאמר במסכת תענית בפרק קמא: עד מתי שואלין את הגשמים? - רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן; רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח - ותו לא
^ דמר סבר עד זמנה ומר סבר עד שתרד
^ דברי הכל
^ של רביעה ראשונה
^ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (עד שיגיע זמנה כו'), ד'גשם' - חדא רביעה משמע

[1] שנתיאשו מהן הבעלים

[2] משום דהפקירא נינהו

[3] בעלים של תאנים

[4] דשרו למיכל כל אדם

[5] כלומר: מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה, דעדיין לא הפקירן

[6] לרבי טרפון גופיה

[7] מן התאנים, דקסבר דהפקירא נינהו

[8] לרבי טרפון

[9] ההוא גברא, שהיה משמרן

[10] שהציל עצמו בכבוד תורתו

[11] דקאמר

[12] גירסת רש"י: "אוי לו לטרפון"

[13] שהוציאו מבית המקדש

[14] ואף על פי כן נהרג עליהם בלשצר

[15] לרבי טרפון? הא מהפקירא קא אכיל

[16] להכי צעריה

[17] רבי טרפון

[18] כיון שתפסו כגנב - מאי הוה ליה למעבד

[19] בממון

[20] לשם שמים

[21] ודבר בהן לשם שמים: שתהא כל כוונתך לשמים

[22] להשתכר ממנו כדי לאכול

[23] אם שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה שהוא חכם במקום שאין מכירין אותו - אמאי ציער נפשיה בשביל שהודיע לזה שהוא חכם?

[24] הקדימו דיני לשל אחרים בשביל כבוד תורתי

[25] לקרוא בספר תורה

[26] בברכת המוציא ובברכת המזון

[27] כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים

[28] איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם

[29] מקרא הוא בספר עזרא (ז,כד)

[30] של עבודת כוכבים פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס; 'נורא' - שם עבודת כוכבים

[31] יער

[32] דאינהו קא עבדי מינה צורך עבודת כוכבים

[33] וכמוכר להסקה דמי, ולא לעבודת כוכבים

[34] אמר:

[35] קונס שאיני טועם

[36] קאמר

[37] וקציר שעורים הוי מוקדם

[38] בשעת הנדר

[39] אף על פי שירד בבקעה - אסור עד שיתחילו לקצור

[40] אמר:

[41] קונס שאיני טועם

[42] או שאמר"

[43] שאיני טועם

[44] אסור

[45] ד'גשמים' משמע שנים

[46] 'רביעה שניה' מפרש בגמרא

[47] אף על פי שלא ירדה כיון שהגיע זמנה מותר

[48] אמר:

[49] קונס שאיני טועם

[50] אסור

[51] רבי מאיר לטעמיה, דאמר במסכת תענית בפרק קמא: עד מתי שואלין את הגשמים? - רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן; רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח - ותו לא

[52] דמר סבר עד זמנה ומר סבר עד שתרד

[53] דברי הכל

[54] של רביעה ראשונה

[55] למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (עד שיגיע זמנה כו'), ד'גשם' - חדא רביעה משמע

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]