ביאור:בבלי נדרים דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

במאי עסקינן ^[1]? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה - אפילו יושב נמי ^[2]? אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר ^[3] - אפילו עומד נמי לא ^[4]!

אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ^[5] ואין נוטלין שכר על העמידה ^[6].

מאי פסקא ^[7]?

הא קא משמע לן: דאף במקום שנוטלין שכר: על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל ^[8].

ואיבעית אימא ^[9] - כדרבי שמעון בן אליקים (לקמן מב,ב) לענין שביעית</ref>: גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי: גזירה שמא ישהא בישיבה ^[10]. ^[11]

[## כאן אני חוזר על הגמרא עם הפירוש השני של רש"י:]

במאי עסקינן? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה - אפילו יושב נמי ^[12]! אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד נמי לא ^[13]!

אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ^[14], ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ^[15] ואין נוטלין שכר על העמידה ^[16].

מאי פסקא?

הא קא משמע לן: דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי למשקל ^[17], על העמידה לא בעי למשקל ^[18].

ואיבעית אימא ^[19] כדרבי שמעון בן אליקים ^[20]: גזירה שמא ישהא בעמידה - הכא נמי גזירה שמא ישהא בישיבה ^[21].

^[22]

עולא אמר: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר ^[23], וכגון דלא אדריה מן חיותיה ^[24].

אי הכי אפילו יושב נמי?

הא אפשר ^[25] בעמידה ^[26].

מיתיבי [דומה לתוספתא מסכת נדרים ^[27] פרק ב הלכה ז]: 'חלה הוא ^[28] - נכנס לבקרו ^[29]; חלה בנו - ^[30] שואלו בשוק ^[31]'; בשלמא לעולא דאמר בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה – שפיר ^[32]; אלא לשמואל, דאמר בשנכסי מבקר אסורין על החולה - מאי שנא הוא ^[33] ומאי שנא בנו ^[34]?

אמר לך: מתניתין - בשנכסי מבקר אסורין על החולה; ברייתא ^[35] בשנכסי חולה אסורין על המבקר ^[36].

מאי פסקא ^[37]?

אמר רבא: ~~<אמר>~~ שמואל -

עמוד ב

מתניתין קשיתיה ^[38]: מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב ^[39]? ^[40] שמע מינה דנכסי מבקר אסורין על החולה! ^[41]

אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין? - שנאמר (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם ^[42] [יפקד עליהם - לא ה' שלחני] ^[43].

מאי משמע?

אמר רבא: 'אם כמות כל האדם ימותון אלה' - שהן חולים ומוטלים בעריסתן, ובני אדם מבקרים אותן - מה הבריות אומרים? "לא ה' שלחני - לזה".

דרש רבא: (במדבר טז ל: ו)אם בריאה יברא ה' [ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאלה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה’]:

אם בריאה גיהנם – מוטב תהיה; אם לאו ^[44] - יברא ה'!

איני ^[45]!? והא תניא: 'שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם; אלו הן: 1</ref>תורה 2</ref>ותשובה 3</ref>גן עדן 4</ref>וגיהנם 5</ref>כסא הכבוד 6</ref>ובית המקדש 7</ref>ושמו של משיח:

תורה '– דכתיב (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו [קדם מפעליו מאז];

תשובה '– דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו ותחולל [ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל] [ובפסוק הבא] (תהלים צ ג) תשב אנוש עד דכא [ותאמר שובו בני אדם];

גן עדן '– דכתיב (בראשית ב ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם [וישם שם את האדם אשר יצר];

גיהנם '– דכתיב (ישעיהו ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה [גם הוא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה] ^[46];

כסא כבוד '– דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז [מעולם אתה];

בית המקדש '– דכתיב (ירמיהו יז יב) כסא כבוד מרום מראשון [מקום מקדשנו];

שמו של משיח '– דכתיב (תהלים עב יד) יהי שמו לעולם [לפני שמש ינין שמו, ויתברכו בו, כל גוים יאשרוהו]’!

אלא הכי קאמר: אי איברי ליה פומא – מוטב, ואם לא - יברא ה';

והכתיב (קהלת א ט: מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ו)אין כל חדש תחת השמש?

הכי קאמר: אי הכא לא ^[47], מקרב פומא להכא ליקרב ^[48] [כלומר: אם אין לו פה כאן – שהקב"ה יקרב הנה את הפה של הגהנום].

דרש רבא - ואמרי לה אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה [לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך]? שמש וירח בזבול מאי בעיין, והא ברקיע קביעי ^[49]? - מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו: רבונו של עולם! אם אתה עושה דין לבן עמרם ^[50] - אנו מאירים, ואם לאו - אין אנו מאירין! באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות, אמר להם: בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים! בכבודי - לא מחיתם; בכבוד בשר ודם מחיתם!?

^[51] ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים, שנאמר ^[52] לאור חציך יהלכו ^[53].

תניא: ביקור חולים אין לה שיעור.

מאי אין לה שיעור?

סבר רב יוסף למימר 'אין שיעור למתן שכרה'.

אמר ליה אביי: וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן [אבות פ"ב מ"א] הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות?

אלא אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן ^[54].

רבא אמר: אפילו מאה פעמים ביום.

אמר רבי אחא בר חנינא: כל המבקר חולה - נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן ליעלון שיתין ^[55] ולוקמוה ^[56]!?

אמר ליה: כעישורייתא דבי רבי ^[57], ובבן גילו ^[58],

דתניא: 'רבי אומר: בת הניזונית מנכסי אחין - נוטלת עישור נכסים. אמרו לו לרבי: לדבריך - מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום?

אמר להן: ראשונה נוטלת עישור נכסים, שניה במה ששיירה, שלישית במה ששיירה, וחוזרות וחולקות בשוה' ^[59].

רב חלבו חלש; נפק אכריז רב כהנא

הערות

^ נכנס לבקרו
^ יהא מותר, שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר, ומותר ליהנות משלו
^ ולהכי אינו יושב בישיבה, שלא יהנה משלו
^ הנאה היא לו שנהנהו
^ שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא, ומשכירין אותו
^ ולהכי אינו יושב: שאם היה יושב שם המבקר בחנם - מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר, אבל עומד - הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה - מותר
^ דעל זה נוטלין שכר ולא על זה
^ דעראי הוא, דכך הוא בכל מקום, ולהכי עומד אבל לא יושב, דכיון דליכא שכר [על העמידה] - לא מהני ליה כלל
^ לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה; ודקאמרת 'אפילו יושב נמי'
^ ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה, ולהכי לא ישב עמו
^ ואי קשיא 'אפילו עומד נמי לא - גזירה שמא ישהא בעמידה'? - הא לא קשיא: דהתם, כיון דאכל מפירי דשדה, איכא למימר דלמא אגב דאכיל - שהייה תמן אף על גב דקאי, והכא - דלא אכל - משום הכי קאי [עומד].
^ להוי, דהא מבקר מותר בנכסי חולה
^ דהא אסור בדריסת הרגל
^ ומשום הכי עומד אבל לא יושב, כדמפרש בגמרא
^ דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא, והלכך בישיבה אסור, משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה
^ אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי, דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה
^ נוטלין
^ אבל לא על העמידה
^ והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה:
^ בשילהי פירקין גבי שביעית
^ גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה, והוי הנאת חולה
^ ואי תימא: נגזור בעמידה כי היכי כגזרינן התם בעמידה - הא לא קשה: דאילו התם גזרינן בעמידה, אבל הכא, דלא מטיא ליה הנאה בעמידה - ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה, שנוח לו לזה לישב - גזירה שמא ישהא בישיבה [בלבד].
^ וכשאין נוטלין שכר על העמידה
^ ולהכי מותר בעמידה: דהא לאו מן חיותיה נדר, כדאמר לקמן: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, ואהכי מותר
^ מבקרו
^ דמהא לא אדריה, אבל בישיבה אדריה
^ ליברמן
^ המדיר
^ מותר לבקרו
^ מודר
^ על עסקי בנו
^ היינו דשני בין הוא לבנו: דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם, דהא לא אדריה מן חיותיה, אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו - דהא ליכא חיותא דמדיר
^ דמותר
^ דאסור? הא בעמידה ליכא הנאה כלל! אלא ודאי - בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי, וכדעולא, וקשיא לשמואל
^ וברייתא מודינא דהכי הוא, כדמוקי לה עולא:
^ מיהו בהא פליגנא עליה: דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב, דהא אפשר בעמידה, ואנא אמינא דברייתא - אפילו יושב שפיר דמי, דאמר דלא אדריה מן חיותיה, לא שנא עומד ולא שנא יושב; ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו - אפילו יושב
^ דמתניתין בשנכסי מבקר אסורין על החולה
^ מדוקיא קא משמע ליה
^ והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה
^ אלא
^ ואי תימא: מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי? לוקמא כדעולא!? הא לא קשיא: דשמואל לא מוקי לה דכעולא, דקסבר האי שינויא דחיקא היא.
^ שבני אדם מבקרין אותן
^ לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום
^ שאין גיהנם נברא עדיין
^ מי מספקא ליה למשה
^ איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום – כלומר: שהיה לו לפניו ולא לפני פניו? הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם
^ אי הכא אין לו פומא
^ ואי לא מקרב הכא - יקריבנו המקום
^ למטה מזבול, כדאמרינן במסכת חגיגה (יב,ב)
^ מקֹרַח ועדתו
^ מאותו יום ואילך
^ שם
^ אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות
^ שלא יאמר "לא אבקר אלא גדול כמוני"; אין לו שיעור: דמצוה בקטן כמו בגדול
^ יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו
^ ומיד מתרפא
^ דאמר: מי שיש לו עשר בנות ובן אחד: הראשונה נוטלת עישור נכסים, והשניה במה ששיירה, וכן לכולן; ומפרש בהש"ס ירושלמי: נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר [מעט], והאי תלתא ומוסיף ציבחר; וגבי חולה נמי: מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו, והשני - אחד מששים במה ששייר
^ בחור כמותו, או זקן לזקן
^ וחוזרות וחולקות בשוה - מילתא אחריתי: דהיכא דיצאו לישא כאחת - כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירתה, ואז חולקות בשוה; אבל כשבאו לינשא זו אחר זו - לא

[1] נכנס לבקרו

[2] יהא מותר, שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר, ומותר ליהנות משלו

[3] ולהכי אינו יושב בישיבה, שלא יהנה משלו

[4] הנאה היא לו שנהנהו

[5] שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא, ומשכירין אותו

[6] ולהכי אינו יושב: שאם היה יושב שם המבקר בחנם - מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר, אבל עומד - הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה - מותר

[7] דעל זה נוטלין שכר ולא על זה

[8] דעראי הוא, דכך הוא בכל מקום, ולהכי עומד אבל לא יושב, דכיון דליכא שכר [על העמידה] - לא מהני ליה כלל

[9] לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה; ודקאמרת 'אפילו יושב נמי'

[10] ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה, ולהכי לא ישב עמו

[11] ואי קשיא 'אפילו עומד נמי לא - גזירה שמא ישהא בעמידה'? - הא לא קשיא: דהתם, כיון דאכל מפירי דשדה, איכא למימר דלמא אגב דאכיל - שהייה תמן אף על גב דקאי, והכא - דלא אכל - משום הכי קאי [עומד].

[12] להוי, דהא מבקר מותר בנכסי חולה

[13] דהא אסור בדריסת הרגל

[14] ומשום הכי עומד אבל לא יושב, כדמפרש בגמרא

[15] דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא, והלכך בישיבה אסור, משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה

[16] אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי, דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה

[17] נוטלין

[18] אבל לא על העמידה

[19] והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה:

[20] בשילהי פירקין גבי שביעית

[21] גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה, והוי הנאת חולה

[22] ואי תימא: נגזור בעמידה כי היכי כגזרינן התם בעמידה - הא לא קשה: דאילו התם גזרינן בעמידה, אבל הכא, דלא מטיא ליה הנאה בעמידה - ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה, שנוח לו לזה לישב - גזירה שמא ישהא בישיבה [בלבד].

[23] וכשאין נוטלין שכר על העמידה

[24] ולהכי מותר בעמידה: דהא לאו מן חיותיה נדר, כדאמר לקמן: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, ואהכי מותר

[25] מבקרו

[26] דמהא לא אדריה, אבל בישיבה אדריה

[27] ליברמן

[28] המדיר

[29] מותר לבקרו

[30] מודר

[31] על עסקי בנו

[32] היינו דשני בין הוא לבנו: דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם, דהא לא אדריה מן חיותיה, אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו - דהא ליכא חיותא דמדיר

[33] דמותר

[34] דאסור? הא בעמידה ליכא הנאה כלל! אלא ודאי - בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי, וכדעולא, וקשיא לשמואל

[35] וברייתא מודינא דהכי הוא, כדמוקי לה עולא:

[36] מיהו בהא פליגנא עליה: דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב, דהא אפשר בעמידה, ואנא אמינא דברייתא - אפילו יושב שפיר דמי, דאמר דלא אדריה מן חיותיה, לא שנא עומד ולא שנא יושב; ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו - אפילו יושב

[37] דמתניתין בשנכסי מבקר אסורין על החולה

[38] מדוקיא קא משמע ליה

[39] והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה

[40] אלא

[41] ואי תימא: מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי? לוקמא כדעולא!? הא לא קשיא: דשמואל לא מוקי לה דכעולא, דקסבר האי שינויא דחיקא היא.

[42] שבני אדם מבקרין אותן

[43] לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום

[44] שאין גיהנם נברא עדיין

[45] מי מספקא ליה למשה

[46] איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום – כלומר: שהיה לו לפניו ולא לפני פניו? הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם

[47] אי הכא אין לו פומא

[48] ואי לא מקרב הכא - יקריבנו המקום

[49] למטה מזבול, כדאמרינן במסכת חגיגה (יב,ב)

[50] מקֹרַח ועדתו

[51] מאותו יום ואילך

[52] שם

[53] אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות

[54] שלא יאמר "לא אבקר אלא גדול כמוני"; אין לו שיעור: דמצוה בקטן כמו בגדול

[55] יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו

[56] ומיד מתרפא

[57] דאמר: מי שיש לו עשר בנות ובן אחד: הראשונה נוטלת עישור נכסים, והשניה במה ששיירה, וכן לכולן; ומפרש בהש"ס ירושלמי: נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר [מעט], והאי תלתא ומוסיף ציבחר; וגבי חולה נמי: מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו, והשני - אחד מששים במה ששייר

[58] בחור כמותו, או זקן לזקן

[59] וחוזרות וחולקות בשוה - מילתא אחריתי: דהיכא דיצאו לישא כאחת - כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירתה, ואז חולקות בשוה; אבל כשבאו לינשא זו אחר זו - לא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]