ביאור:בבלי נדרים דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא "מן מאכל" נדר [1]?

אמר רבי שמעון בן לקיש: באומר "הנאת מאכלך עלי [2]".

אימא: [3] שלא ילעוס חיטין [4] ויתן על מכתו [5]?

אמר רבא: באומר "הנאה המביאה לידי מאכלך עלי" [6].

אמר רב פפא: שק להביא פירות וחמור להביא עליו פירות ואפילו צנא בעלמא [7]: הנאה המביאה לידי מאכל הוא [8].

בעי רב פפא: סוס לרכוב עליו [9] וטבעת ליראות בה [10] - מהו?

מיפסק ומיזל בארעיה [11] מאי [12]?

תא שמע: אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות - היכי דמי?: אילימא שלא ליראות בהן - צריכא למימר [13]? אלא - לאו אפילו ליראות בהן, וקתני משאילו [14]?!

לא, לעולם [15] שלא ליראות [16]; ואיידי דקתני רישא לא ישאילנו תנא סיפא משאילו [17].

משנה:

וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן [18] – אסור [19].

גמרא:

מכלל, דרישא [20] - [21] אף על פי שאין משכירין [22]!? מאן תנא [23]?

אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא; [24].

[לרבי אליעזר כל המכשירים הם בכלל הענין עצמו, ואותו דין חל עליהם, כמו היתר מכשירי מילה בשבת; ושאר תנאים חולקים עליו.]

משנה:

המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו [25] ופורע את חובו [26] ומחזיר לו את אבידתו; מקום שנוטלין עליה [על השבת אבידה] שכר - תפול הנאה להקדש. [27]

גמרא:

אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא [28] ושרי; מאן תנא [29]?

אמר רב הושעיא: זו -


עמוד ב

דברי חנן היא [30].

רבא אמר: אפילו תימא דברי הכל: גבי מודר הנאה, דיהיב על מנת שלא לפרוע [31].

מאי 'חנן'?

דתנן [כתובות פ"יג מ"ב]: 'מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו: חנן אמר: איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבי יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי!'

רבא לא אמר כרב הושעיא, דקא מוקים לה למתניתין כדברי הכל; רב הושעיא לא אמר כרבא [אלא אומר שהמשנה לפי שיטת חנן]: [לפי בני כהנים גדולים היה מקום להטיל] גזירה [במקרה של הלואה " דיהיב על מנת] שלא ליפרע" משום ליפרע [32]!

מחזיר לו את אבידתו [מקום שנוטלין עליה שכר - תפול הנאה להקדש].

פליגי בה רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: לא שנו [33] אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה [34], דכי מהדר ליה - מידעם דנפשיה קא מהדר ליה [35], אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר [36] - לא קא מהדר ליה [37], דקא מהני ליה [38] פרוטה דרב יוסף [39]; וחד אמר: אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - מהדר ליה; ומשום פרוטה דרב יוסף - לא שכיח [40].

[## ולדיעה שלא יחזיר - צריך לענות על השאלה: מה הוא צריך לעשות באבידה שמצאה ועתה היא בידיו? ואולי הכוונה שאם יודע של מי האבידה - לא ירים את האבידה אלא מניחה במקומה, אך גם לדיעה זו – אם הרים – יחזיר.]

הערות[עריכה]

  1. ^ ואמאי אסור להשאילו נפה - והני לא מאכל נינהו
  2. ^ יהא אסור
  3. ^ מאי "הנאת מאכלך"? -
  4. ^ שלו
  5. ^ והיינו נמי "הנאת מאכלך"; ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה
  6. ^ ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל, ולהכי לא ישאילנו לו
  7. ^ של מדיר - אסור למודר ליתן בה פירות
  8. ^ ואסור
  9. ^ לילך לבית המשתה
  10. ^ בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד, והיינו הנאה
  11. ^ שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו
  12. ^ מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא
  13. ^ דשרי הא ליכא הנאה כלל
  14. ^ ושמע מינה דשרי
  15. ^ אפילו
  16. ^ בה, ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו
  17. ^ ומהא ליכא למשמע מינה
  18. ^ שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות
  19. ^ למדיר להשאילו: דכיון שנוהגים להשכיר - מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל, ואסור
  20. ^ דקתני לא ישאילנו נפה וכברה
  21. ^ הוי
  22. ^ כלומר: שאין נוהגין להשאיל בשכירות, אף על גב דלא הוי הנאה גמורה; דכיון שאין משכירין - מאי קא מהני ליה? אם זה לא ישאילנו, שכנו אחר משאילו בחנם, שהרי מקום שאין משכירין הוא
  23. ^ דאפילו הכי אסור
  24. ^ אבל סיפא, דקתני 'מקום שמשכירין אסור' - דברי הכל היא, דהנאה גמורה היא
  25. ^ המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה
  26. ^ ויכול לפרוע חובו, ואין מהנה לו כלום
  27. ^ מדקתני 'פורע חובו' - אלמא לא מהני ליה מנכסיו, דהא לא יהיב ליה בידים ממש.
  28. ^ שמבריח חובו מעליו
  29. ^ דאברוחי שרי
  30. ^ דאמר איבד מעותיו: שאין למלוה על בעלה של זו כלום, הואיל ולא נתן בידו, אלא הבריח ארי מעליו: שפירנס את אשתו שהוא חייב לזוּנהּ – הכא נמי: כי פרע חובו - אברוחי ארי הוא, שאין לו לפרוע על החוב כלום, ולהכי שרי; דאי [בני] כהנים גדולים - דפליגי עליה דחנן היא, כיון דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול - מן הבעל - הכא נמי סבירא להו: כי פרע חובו - יכול הפורע לגבות מן הלוה, ולהכי הוי הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו - ואסור
  31. ^ מזה, דהשתא: כי פורעו זה - לא הוי הנאה, הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום; ושוקל לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל, כהאי גוונא: שאינו מהנה לו כלום, כגון שהוא עצמו שקל את שקלו, ושגרו לירושלים, ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה, והאי לא נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו, דהכי קיימא לן: (שקלים פ"ב מ"א; בבא מציעא נז,ב) בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים, דתורמין על האבוד; ואם קודם שנתרמה הלשכה - נשבעין לבני העיר; לפיכך כי חזר הנודר, ופרע שקלו – מותר, דלא מהנה ליה כלל
  32. ^ דהתם אי הוה פרע חובו - הוה מהני ליה [מחשש שיפרע המדיר עבור המודר גם במקרה של הלואה]
  33. ^ דמחזיר לו אבידתו
  34. ^ שהמחזיר הדירו מנכסיו
  35. ^ וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו [של המודר הנאה שמצא אבידה של המדיר] כלום
  36. ^ דמחזיר מודר מבעל אבידה
  37. ^ לא מצי מהדר ליה אבידתו
  38. ^ משום דאי מהדר ליה הוה מתהני מבעל אבידה
  39. ^ דאמר רב יוסף: העוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה שמקיים - הלכך אין מחזיר לו אבידתו
  40. ^ דלא שכיח כהאי גוונא דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה, ולא מתהני מיניה כלל - לפיכך מחזיר לו אבידתו