ביאור:בבלי נדרים דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא לאו דווקא [1]: זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא.

ואיבעית אימא: 'ידות' - איידי דאתיין מדרשא - מפרש להון ברישא.

וליפתח [2] הדין [3] ברישא?

מיפתח פתח בכינויין - דאורייתא - ברישא, והדר מפרש ידות, דאתיין ליה מדרשא.

הניחא למאן דאמר: 'כינויין - לשון נכרים הן' [4]; אלא למאן [5] דאמר: 'לשון שבדו להן חכמים [6] להיות נודר בו' - מאי איכא למימר [7]?

[האומר: כינויים - 'לשון שבדו חכמים' יאמר:] מי קתני 'ידות' [8]? [9] - ולאו חסורי קא מחסרת לה [10]? [11] אקדים נמי ותני [12] ידות: 'כל ידות נדרים כנדרים, וכל כינויי נדרים כנדרים [13] ואלו הן ידות: האומר לחבירו ... [ובמשנה ב [14], בדף י,א:] ואלו הן כינויין 'קונם' 'קונח' 'קונס'...

וידות - היכא כתיב [15]?

(במדבר ו ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם) איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' [16] ותניא: 'נזיר להזיר' [17] - לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות [18];

אין לי אלא בנזירות, בנדרים מנין?

תלמוד לומר: 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' - מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות: מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות - אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים;

ומה נדרים עובר בבל יחל [19] ובבל תאחר [20] אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר;

ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו - אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו'.

מאי שנא גבי נזירות, דכתיב 'נזיר להזיר' - נדרים נמי, הא כתיב [בנזיר] 'לנדור נדר' [21]!?

והיקישא למה לי [22]!?

אי כתב 'נדר לנדור' כדכתב 'נזיר להזיר' – כדקאמרת, לא צריך היקישא! השתא דכתיב 'לנדור נדר' [23] - דברה תורה כלשון בני אדם [24].

הניחא למאן דאית ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם' אלא למאן דלית ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם', האי 'לנדור נדר' מאי עביד ליה?

דריש ליה: לעשות ידות נדרים כנדרים, ומקיש נזירות לנדרים; 'נזיר להזיר' דריש ליה: מלמד


עמוד ב

שהנזירות חל על הנזירות [25].

ולמאן דאמר 'דברה תורה כלשון בני אדם' – ו'נזיר להזיר' דריש לעשות ידות נזירות כנזירות.

שהנזירות חל על הנזירות - מנא ליה? הניחא אי סבירא ליה כמאן דאמר 'אין נזירות חל על נזירות', אלא אי סבירא ליה כמאן דאמר 'נזירות חל על נזירות' - מנא ליה?

נימא קרא 'ליזור'; מאי 'להזיר'? שמעת מינה תרתי [26]!

במערבא אמרי: אית תנא דמפיק ליה לידות מן 'לנדור נדר' [27], ואית תנא דמפיק ליה מן (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו: כ)כל היוצא מפיו יעשה [28].

אמר מר: 'ומה נדרים עובר בבל יחל [רש"י לעיל: דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל ג)] ובל תאחר [אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר;] בשלמא 'בל יחל' דנדרים - משכחת לה כגון דאמר 'ככר זו אוכל' - ולא אכלה - עובר משום 'בל יחל דברו'; אלא 'בל יחל' דנזירות - היכי משכחת לה?

כיון דאמר 'הריני נזיר' - הוה ליה נזיר!? אכל [ענבים או תוצרת ענבים] - קם ליה בבל יאכל [29] שתה [יין או מיץ ענבים] - קם ליה בבל ישתה [30]!?

אמר רבא: לעבור עליו בשנים [31].

'בל תאחר' דנזירות - היכי משכחת לה? כיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר [32]! אכל - קם ליה בבל יאכל [33]!!?

באומר "לכשארצה אהא נזיר [ולא עכשיו]" [34].

ואי אמר "כשארצה" - ליכא בל תאחר! [כגירסת רש"י: אכתי מאי 'בל תאחר' איכא? [ומפרש רש"י:] כל אימת דבעי למיהוי מצי למיהוי, ולית ביה משום בל תאחר!; כלומר: הגמרא חוזרת בה, לומר שבאמת אין 'בל תאחר', שהרי אינו רוצה, ואולי לעולם לא ירצה]! [ואם כן מתי יעבור על 'בל תאחר' בנזירות?]

אמר רבא: [35] כגון דאמר "לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר", דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר, מידי דהוה האומר לאשתו "הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי" - אסורה לאכול בתרומה מיד, אלמא אמרינן 'כל שעתא ושעתא דילמא מיית' - הכא נמי לאלתר הוי נזיר [36], דאמרינן 'דילמא השתא מיית' [37]. [38].

הערות[עריכה]

  1. ^ הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא
  2. ^ בגווייהו וליתני
  3. ^ כל ידות נדרים, הואיל דחביב ליה
  4. ^ דבהני לשונות נדרי נכרים, כ'קונם' 'קונח' 'קונס', שיש לשון שקורין לקרבן 'קונם' ויש לשון שקורין לקרבן 'קונח' וכן השאר; [ומשום הכי] קא חשיב להו; והוא הדין לכל לשון הנודר - אדם מיחייב; והא דקא מנו חכמים הני לשונות - משום דבהני לשונות בקיאין; וכיון דאיכא נכרים דנדרי - התורה אסרה בכל לשון דקאמר, דהא הוי נדר
  5. ^ לריש לקיש
  6. ^ דחכמים תקינו הני לשונות
  7. ^ היכי מצי אמרת 'ידות - איידי דאתיין מדרשא'? הא תרוייהו: בין ידות בין כינויין - מדרשא אתיין, דמדרבנן נינהו
  8. ^ הא לא קתני במתניתין 'וידות נדרים כנדרים'
  9. ^ אלא
  10. ^ חסורי מיחסרת לה, דאמרת לעיל 'חסורי מיחסרא וכו’’
  11. ^ וכיון דאמרת הכי
  12. ^ ברישא
  13. ^ וכיון דפתח להו ברישא - להכי מפרש נמי להו ברישא:
  14. ^ משנתנו היא רק חלק ראשון של משנה א; החלק השני בדף ט,א
  15. ^ היכא כתב להו קרא דדריש להו מיניה, דאמר '(רישא) מדרשא אתיא, ולא כתיבי ממש, דאם כן הוו להו מדאורייתא
  16. ^ דמצי למיכתב 'כי יפליא לנדור נדר נזיר'
  17. ^ אלא מ'להזיר' דרשינן:
  18. ^ [לומר] דבכל כינויי לשון דמזיר - הוי נזיר; והתם במסכת נזיר מפרש ידות נזירות וכינויי נזירות
  19. ^ דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל ג)
  20. ^ דכתיב: כי תדור נדר לה' אלוהיך לא תאחר (דברים כג כב)
  21. ^ ונידרוש נמי מ'לנדור' [כמו שדרשו מ'להזיר’]- לעשות כינויי נדרים כנדרים
  22. ^ דאמרת 'מקיש נדרים לנזירות'? הא מצינן למידרש מקרא גופיה
  23. ^ הכי משתעו בני אדם
  24. ^ וליכא למידרש מינה כלום
  25. ^ שאם היה נזיר, ואמר "הריני נזיר" - חל עליה נזירות (במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' (דף טז,ב) - מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש), וכשישלמו אותן ימי נזירות - צריך להיות נזיר עוד פעם אחרת
  26. ^ לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל על הנזירות
  27. ^ דלא סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם
  28. ^ דמשמע בכל ענין דנדר
  29. ^ כדכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו ד)
  30. ^ כל משרת ענבים לא ישתה (במדבר ו ג) וליכא לא יחל דברו
  31. ^ לעולם אית ביה נמי 'לא יחל' - לעבור עליו בשני לאוין: 'לא יאכל' ו'לא יחל'
  32. ^ לא מאחר לנזריה בכך - דאיהו הוי נזיר
  33. ^ אלא דקם ליה בלא יאכל
  34. ^ דאי משהי ליה - קם ליה בבל תאחר
  35. ^ לעולם אית ביה נמי לא יחל לעבור עליו בשני לאוין: לא יאכל ולא יחל
  36. ^ דאי משהי ליה - קם ליה ב'בל תאחר'
  37. ^ דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד דהוי נזיר
  38. ^ גירסת רש"י 'מן אלתר' [במקום 'לאלתר] = באותה שעה; כל 'אלתר' דגרסינן - היינו על אתר, באותו מקום, וכן מפרש בירושלמי