ביאור:בבלי נדרים דף עז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנן התם [1]: 'מפירין נדרים בשבת [2], ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת [3]';

איבעיא להו: מפירין נדרים בשבת - לצורך השבת או דלמא אפילו שלא לצורך?

תא שמע, דתני רב זוטי דבי רב פפי: אין מפירין נדרים אלא לצורך השבת.

אמר רב אשי: הא לא תנן הכי: נדרה עם חשיכה - מפר לה עד שלא תחשך [4]; ואי אמרת 'לצורך השבת - אין, שלא לצורך השבת – לא' [5] - מאי איריא חשכה [6]? אפילו [7] בתוך היום [8] - [9] אינו יכול להפר דשלא לצורך [10]!? [11].

תנאי היא: הפרת נדרים כל היום; רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו: מעת לעת; למאן דאמר 'כל היום' אִין, טפי לא - [12] אפילו שלא לצורך השבת מפר [13]; למאן דאמר 'מעת לעת' - [14] לצורך השבת – אִין, שלא לצורך השבת – לא [15]! ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת.

איבעיא להו: כשלא היה להם פנאי [16]? או דלמא כשהיה להם פנאי [17]?

תא שמע דאיזדקיקו ליה רבנן [18] לבריה דרב זוטרא בריה דרב זעירא אפילו בנדרים שהיה להם פנאי מבעוד יום [19].

סבר רב יוסף למימר: 'נשאלין נדרים בשבת' ביחיד מומחה [20] - אִין [21], בשלשה הדיוטות לא [22], משום דמתחזי כדינא [23].

אמר ליה אביי: כיון דסבירא לן אפילו מעומד [24], אפילו בקרובים ואפילו בלילה - לא מיתחזי כדינא.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הלכה מפירין נדרים בלילה.

והא - מתניתין היא: 'נדרה בלילי שבת [25]?

אלא אימא 'הלכה נשאלין [26] בלילה'.

אמר ליה רבי אבא לרב הונא: אמר רב הכי [27]?

אמר ליה: אישתיק [28].

אמר ליה: 'אישתיק' קא אמרת [29]? או 'שתי' קאמרת [30]?

אמר רב איקא בר אבין: איזדקיק ליה רב לרבה


עמוד ב

בקיטונא דבי רב עומד, יחידי, ובלילה.

אמר רבא אמר רב נחמן: הלכה נשאלין נדרים עומד, יחידי, ובלילה, ובשבת, ובקרובים, ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום.

'עומד'? והתניא [31]: ירד רבן גמליאל מן החמור ונתעטף וישב [32] והתיר לו נדרו?

רבן גמליאל סבר 'פותחין בחרטה [33]' - מיעקר נדרא בעינן [34] ובעי עיוני [35], אהכי ישב; ורב נחמן סבר 'אין פותחין בחרטה' [36] - ואפילו מעומד [37].

אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: איזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה, ואמרו ליה "זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת" [38], דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר - אף על פי שהוא מקיימו - נקרא חוטא.

אמר רב זביד: מאי קרא? - (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא - הא לא חדלת [39] - איכא [40] חטא!

תניא: האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי אי אפשי שתדורי", "אין זה נדר" - לא אמר כלום [41]; [42] "יפה עשית [43]" ו"אין כמותך [44]" ו"אם לא נדרת מדירך אני [45]" - דבריו קיימין [46].

לא יאמר אדם לאשתו בשבת "מופר ליכי", "בטיל ליכי" כדרך שאומר לה בחול, אלא אומר לה "טלי ואכלי", "טלי ושתי" [47] - והנדר בטל מאליו.'

א"ר יוחנן: וצריך שיבטל בלבו [48].

תניא: בית שמאי אומרים: בשבת מבטל בלבו, בחול מוציא בשפתיו; ובית הלל אומרים: אחד זה ואחד זה מבטל בלבו, ואין צריך להוציא בשפתיו.

אמר רבי יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל [49] ובעל שאמר בלשון חכם [50] לא אמר כלום, דתניא: '(במדבר ל ב) [וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר:] זה הדבר [אשר צוה ה’]: החכם מתיר ואין בעל מתיר, שיכול: ומה חכם שאין מפר – מתיר, בעל שמפר אינו דין שמתיר!? תלמוד לומר:

הערות[עריכה]

  1. ^ במסכת שבת בפרק כד מ"ה
  2. ^ בעל לאשתו ואב לבתו
  3. ^ כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין
  4. ^ משמע אפילו נדרים שלא לצורך השבת, דמסתברא מילתא: הואיל ונדרה בשבת עם חשיכה דלאו לצורך השבת נדרה, דאי משום עונג אכילה ושתייה - כבר אכלה מבעוד יום [## ואינה זקוקה לאכילה? או אולי צ"ל 'הכינה’]! ואי משום תכשיטי שבת נדרה - ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא, דהא משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי שבת! אלא ודאי בנדרה שלא לצורך שבת קמיירי, וקתני 'מפר לה עד שתחשך'
  5. ^ שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת
  6. ^ דקתני דמשהחשיך אין יכול להפר
  7. ^ כי נדרה
  8. ^ השבת
  9. ^ נמי
  10. ^ שזה אינו לצורך השבת
  11. ^ אלא דמדקתני ד'מפר לה עד שתחשך' - שמע מינה דמפירין אפילו שלא לצורך השבת, וקשיא לרב דימי דאמר 'אין מפירין אלא לצורך השבת'
  12. ^ הלכך
  13. ^ שאם אינו מפר עכשיו בשבת - שוב אין יכול להפר
  14. ^ קסבר
  15. ^ שלא לצורך השבת אין מפירין כשנדרה בשבת, מפני שיכול להפר אחר השבת
  16. ^ לישאל עליהן מבעוד יום - הוא דקאמר דנשאלין עליהן בשבת
  17. ^ או דלמא [אפילו היה] אפשר לישאל עליהן מבעוד יום נמי נשאלין עליהן בשבת
  18. ^ שנטפלו חכמים כולן להתיר לו בשבת
  19. ^ ואפילו בנדרים שהיה לו אפשר לישאל עליהן מבעוד יום
  20. ^ לרבים
  21. ^ הוא דנשאלין לו
  22. ^ בין הדיוטות בין מומחין
  23. ^ דכל בי תלתא מיתחזי כי דינא וקיימא לן דאין דנין בשבת
  24. ^ כדאמר לעיל: דרבה בר רב הונא הוה יתיב וקאיס
  25. ^ דקתני בהדיא מפירין בלילי שבת; ומאי קא משמע לן רבי אבא
  26. ^ נדרים לחכם
  27. ^ דנשאלים נדרים בלילה
  28. ^ רב: בשעה ששמע הדבר - שתק
  29. ^ כלומר: מי קאמרת הוה אינש דאמרה קמיה דרב, דנשאלין נדרים בשבת, ושמע רב ושתק, ומדאישתיק רב קאמרת דהכי סבירא ליה
  30. ^ או דלמא הכי קאמרת: דרב הוה שתי בההיא שעתא דאיתמר קמיה שמעתא, ואת נפקת לברא מקמי דליפסוק למישתי, ולא ידעת מאי מהדר
  31. ^ במסכת עירובין סד,ב
  32. ^ אלמא דבעי ישיבה
  33. ^ דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות: שיהא מתחרט על כך, כדאמרינן 'אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה'
  34. ^ דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי, דכמאן דלא הוי נדר דמי; הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא
  35. ^ טפי למיעקריה
  36. ^ ואי לא אמר בפירוש "מיחריטנא" - [לא] שרינן ליה, ולא בעי לעיוני
  37. ^ ויכול להפר אפילו מעומד
  38. ^ כך פתחו לו בחרטה
  39. ^ אלא נדרת
  40. ^ אית בך
  41. ^ דאין הפרה בלשון הזה
  42. ^ ואם בא לקיימו ואמר לה
  43. ^ שנדרת
  44. ^ אשה חשובה, לפי שנדרת
  45. ^ אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני
  46. ^ דאין לך קיום גדול מזה
  47. ^ להכי נקט הכי: משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש, וצרכי שבת נינהו
  48. ^ שיאמר בלבו "מופר ליכי"
  49. ^ "מופר ליך"
  50. ^ "מותר ליך"