ביאור:בבלי נדרים דף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מתיב רב שימי בר אבא: אם היה כהן [1] יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו [2]!?

[3] דם חטאתו של מצורע ודם אשמו של מצורע, דכתיב (ויקרא יד ב) זאת תהיה תורת המצורע [ביום טהרתו והובא אל הכהן] [4] - בין גדול ובין קטן.

תנן [גיטין פ"ה מ"ד]: 'הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין [5]' - הא שוגגין פטורין, אלא שפיגולן פיגול. אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו - היינו שפיגולן פיגול, אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו - אמאי פיגולן פיגול? לימא ליה "שליחא! שויתיך [6] לתקוני, ולא לעוותי!"

אמרי: [7] שאני גבי פיגול דאמר י אם [’אם' כתיב ולא קרי] גאל אנכבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה, המקריב אתו] לא יחשב לו [פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] מכל מקום [8].

גופא אמר רבי יוחנן: הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים.

אלא מעתה יביא אדם [9] חטאת חלב על חבירו, שכן אדם מביא על אשתו שוטה [10], כרבי יהודה? אלמה אמר רבי אלעזר הפריש חטאת חלב על חבירו לא עשה כלום'?

[11] 'אשתו שוטה' היכי דמי [12]?: אי דאכלה כשהיא שוטה - לאו בת קרבן היא! ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית - הא אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: 'אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה - פסול [13]: הואיל ונדחה [14] - ידחה' [15].

[16] אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו, שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים - אלמה אמר רבי אלעזר: 'הפריש פסח על חבירו [17] לא עשה כלום'?

אמר רבי זירא (שמות יב ג: דברו אל כל עדת ישראל לאמור: בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש) שה לבית אבות [שה לבית] [18] - לאו דאורייתא [להביא פסח עבור קטנים] [19]; וממאי [20]? מדתנן [פסחים פ"ח מ"ג]: האומר לבניו: "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" - כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו ואי אמרת שה לבית [21] דאורייתא - על בישרא קאי ומזכי להו [22]? אלא [23] - למה להו [24]? - דאמר להון אבוהון כדי לזרזן במצות.

תניא נמי הכי: מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים [25].

ותורם את תרומותיו [לדעתו]:


עמוד ב

איבעיא להו: התורם משלו על של חבירו - צריך דעתו או לא? מי אמרינן כיון דזכות הוא לו [26] - לא צריך דעת [27]? או דלמא [28] מצוה דיליה [29] היא וניחא ליה למיעבדיה [30]?

תא שמע [ממשנתנו]: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו; במאי עסקינן?: אילימא מן [31] בעל הכרי על של בעל הכרי - ולדעתו דמאן?: אילימא לדעתו דיליה [32] - מאן שוויה שליח [33]? אלא לדעתו דבעל הכרי? הא קמהני ליה דקעביד שליחותיה [34]?

אלא משלו על של הכרי - ולדעתו דמאן? אילימא לדעתו דבעל הכרי - הא קמהני ליה [35]! אלא לאו - לדעתיה דנפשיה [36], ומשלו תורם על של חבירו; ואי אמרת 'צריך דעת' - הא קמהני ליה [37]!

אלא לאו 'אין צריך דעת' [38] [והמשנה עדיין בלתי מוסברת]!?

לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי [39] - כדאמר רבא: באומר "כל הרוצה לתרום יבא ויתרום" - הכא נמי באומר וכו' [40].

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: התורם משלו על של חבירו, טובת הנאה של מי [41]?: מי אמרינן אי לאו פירי דהאיך [42] - מי מתקנא כריא דההוא [43]? או דלמא: אי לאו כריא דההוא - לא הויין פירי דהדין תרומה [44]?

אמר ליה: אמר קרא (דברים יד כב: עשר תעשר) את כל תבואת זרעך [היוצא השדה שנה שנה] (דברים יד כה) ונתת [בכסף, וצרת הכסף בידך, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו] [45].

איתיביה [ממשנתנו]: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו [46] - [47] ואי אמרת טובת הנאה דבעל הכרי - הא קא מהני ליה [48]!? אלא [49] – שמע מינה טובת הנאה דיליה [50]!

אמרי: לא [51]! [52] משל בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי [53] באומר "כל הרוצה לתרום יבא ויתרום" [54].

תא שמע, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: המקדיש [55] מוסיף חומש [56], [57] ומתכפר עושה תמורה [58], והתורם משלו על שאינו שלו - טובת הנאה שלו [59]!

מלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא:

מקרא מאי טעמא לא ילמדנו? משום דקמהני ליה? מדרש נמי קמהני ליה?

אמר שמואל: במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש [60].

מאי, פסקא [האם ברור] [61]?

[62].

הערות[עריכה]

  1. ^ המדיר
  2. ^ קתני סתם, דמשמע כל חטאות ואשמות ואף על גב דלא מחוסרי כפרה נינהו
  3. ^ לא! לעולם שלוחי דידן נינהו, ומאי דם חטאתו ודם אשמו דקתני? -
  4. ^ דהיינו מחוסרי כפרה וכו', והוא הדין לגדול:
  5. ^ לשלם קרבן לבעלים
  6. ^ שליח
  7. ^ לעולם שלוחי דידן נינהו, ולהכי פיגולו פיגול:
  8. ^ פיגול יהיה מכל מקום
  9. ^ אפילו
  10. ^ דמשמע כל קרבנות שהיא חייבת, אפילו אם אכלה חלב
  11. ^ ומתרץ [אליבא ד]רבי יוחנן:
  12. ^ שתהא מחויבת קרבן
  13. ^ הקרבן
  14. ^ כשנשתטית, דלאו בת קרבן היא
  15. ^ התם נמי גבי אשה: הואיל ונדחית בשעת אכילה - נדחית מהכל, ואין אדם מביא קרבן חלב על אשתו שוטה, וליכא למירמא מהכא; וכי קאמינא דלרבי יהודה הא דמביא קרבן על אשתו שוטה - כגון זבה או יולדת או מצורעת
  16. ^ וקפריך תו:
  17. ^ שלא מדעתו
  18. ^ דמשמע אדם מביא פסח ושוחט על בניו ועל בנותיו הקטנים
  19. ^ להכי הפריש פסח על חבירו לא עשה ולא כלום
  20. ^ דלאו דאורייתא הוא
  21. ^ דאדם שוחט על בניו הקטנים
  22. ^ כלומר: היאך יכול זה לזכות את אחיו מאחר שנשחט? והא תנן (פסחים פ"ח מ"ג; דף ס,ב; פט,א) נמנין ומושכין ידיהן עד שישחט
  23. ^ אלא אזמוני להו לאחר שחיטה לאו דאורייתא, והך משנה משמע דבבניו קטנים מיירי; הואיל ולאו דאורייתא הוא
  24. ^ למה ליה לאבוהון למימר "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם לירושלים"
  25. ^ כדי לזרזן קאמר: מדקאמר בנים שפלים ולא קאמר 'ובנים לא יצאו ידי חובתן' - מכלל דלא מחייבי מדאורייתא, אלא לזרזן קאמר
  26. ^ שמרויח: שתורם עליו משלו, ולא צריך ליתן לו כלום
  27. ^ שזכין לאדם שלא בפניו
  28. ^ כיון
  29. ^ דבעל הכרי
  30. ^ שיקיים הוא את המצוה לפיכך צריך שיודיעו
  31. ^ משל
  32. ^ לדעתו של תורם, שלא הודיעו לבעל הכרי שהוא תורם עליו
  33. ^ הא קיימא לן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם
  34. ^ ואיה 'והדירו' [כלומר: ודאי שאסור למודר שהמדיר לא יהנה ממנו]
  35. ^ האי שתורם עליו
  36. ^ שלא הודיע לבעל הכרי שהוא רוצה לתרום עליו
  37. ^ כיון שתורם עליו בידיעתו
  38. ^ ולהכי תורם עליו: דכיון שתורם עליו שלא מדעתו - לא מהני ליה כלל
  39. ^ מיירי, ולדעתו דבעל הכרי; ודקאמרת 'הא קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים'
  40. ^ דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני, ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו - לא מהני ליה כלל: דאי לא תרים ליה האי תרים ליה איניש אחרינא! ומהכא ליכא למשמע מינה כלל
  41. ^ אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן - משל מי היא
  42. ^ דתורם
  43. ^ לא מתקן כריא דההוא - ותיהוי אותה פרוטה דתורם
  44. ^ ודבעל הכרי הוי טובת הנאה
  45. ^ שמע מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה, מדכתיב 'זרעך' 'ונתת'
  46. ^ של תורם
  47. ^ וקא סלקא דעתא דמשלו על של בעל הכרי
  48. ^ דשקיל טובת הנאה
  49. ^ מדתורם לו
  50. ^ של תורם היא
  51. ^ לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי
  52. ^ דהכא לא מיירי אלא
  53. ^ ולהכי טובת הנאה שלו, ואפילו הכי לא קא מהני ליה:
  54. ^ כדאוקימנא לעיל
  55. ^ שפודה את הקדשו
  56. ^ ולא אדם אחר, כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו (ויקרא כז טו)
  57. ^ המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו
  58. ^ באותו קרבן: דהשתא הוי דידיה, ולא המפרישו: דמאחר שהפריש לצורכו - קנאו המתכפר
  59. ^ של תורם
  60. ^ ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה, דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן; אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא מהני ליה כלל
  61. ^ דבמנהגא תליא מילתא, ולאו איסורא איכא אפילו למשקל שכר של המקרא
  62. ^ תריץ: לא, ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל