ביאור:בבלי נדרים דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מתיב רב שימי בר אבא: אם היה כהן ^[1] יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו ^[2]!?

^[3] דם חטאתו של מצורע ודם אשמו של מצורע, דכתיב (ויקרא יד ב) זאת תהיה תורת המצורע [ביום טהרתו והובא אל הכהן] ^[4] - בין גדול ובין קטן.

תנן [גיטין פ"ה מ"ד]: 'הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין ^[5]' - הא שוגגין פטורין, אלא שפיגולן פיגול. אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו - היינו שפיגולן פיגול, אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו - אמאי פיגולן פיגול? לימא ליה "שליחא! שויתיך ^[6] לתקוני, ולא לעוותי!"

אמרי: ^[7] שאני גבי פיגול דאמר י אם [’אם' כתיב ולא קרי] גאל אנכבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה, המקריב אתו] לא יחשב לו [פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] מכל מקום ^[8].

גופא אמר רבי יוחנן: הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים.

אלא מעתה יביא אדם ^[9] חטאת חלב על חבירו, שכן אדם מביא על אשתו שוטה ^[10], כרבי יהודה? אלמה אמר רבי אלעזר הפריש חטאת חלב על חבירו לא עשה כלום'?

^[11] 'אשתו שוטה' היכי דמי ^[12]?: אי דאכלה כשהיא שוטה - לאו בת קרבן היא! ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית - הא אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: 'אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה - פסול ^[13]: הואיל ונדחה ^[14] - ידחה' ^[15].

^[16] אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו, שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים - אלמה אמר רבי אלעזר: 'הפריש פסח על חבירו ^[17] לא עשה כלום'?

אמר רבי זירא (שמות יב ג: דברו אל כל עדת ישראל לאמור: בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש) שה לבית אבות [שה לבית] ^[18] - לאו דאורייתא [להביא פסח עבור קטנים] ^[19]; וממאי ^[20]? מדתנן [פסחים פ"ח מ"ג]: האומר לבניו: "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" - כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו ואי אמרת שה לבית ^[21] דאורייתא - על בישרא קאי ומזכי להו ^[22]? אלא ^[23] - למה להו ^[24]? - דאמר להון אבוהון כדי לזרזן במצות.

תניא נמי הכי: מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים ^[25].

ותורם את תרומותיו [לדעתו]:

עמוד ב

איבעיא להו: התורם משלו על של חבירו - צריך דעתו או לא? מי אמרינן כיון דזכות הוא לו ^[26] - לא צריך דעת ^[27]? או דלמא ^[28] מצוה דיליה ^[29] היא וניחא ליה למיעבדיה ^[30]?

תא שמע [ממשנתנו]: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו; במאי עסקינן?: אילימא מן ^[31] בעל הכרי על של בעל הכרי - ולדעתו דמאן?: אילימא לדעתו דיליה ^[32] - מאן שוויה שליח ^[33]? אלא לדעתו דבעל הכרי? הא קמהני ליה דקעביד שליחותיה ^[34]?

אלא משלו על של הכרי - ולדעתו דמאן? אילימא לדעתו דבעל הכרי - הא קמהני ליה ^[35]! אלא לאו - לדעתיה דנפשיה ^[36], ומשלו תורם על של חבירו; ואי אמרת 'צריך דעת' - הא קמהני ליה ^[37]!

אלא לאו 'אין צריך דעת' ^[38] [והמשנה עדיין בלתי מוסברת]!?

לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי ^[39] - כדאמר רבא: באומר "כל הרוצה לתרום יבא ויתרום" - הכא נמי באומר וכו' ^[40].

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: התורם משלו על של חבירו, טובת הנאה של מי ^[41]?: מי אמרינן אי לאו פירי דהאיך ^[42] - מי מתקנא כריא דההוא ^[43]? או דלמא: אי לאו כריא דההוא - לא הויין פירי דהדין תרומה ^[44]?

אמר ליה: אמר קרא (דברים יד כב: עשר תעשר) את כל תבואת זרעך [היוצא השדה שנה שנה] (דברים יד כה) ונתת [בכסף, וצרת הכסף בידך, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו] ^[45].

איתיביה [ממשנתנו]: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו ^[46] - ^[47] ואי אמרת טובת הנאה דבעל הכרי - הא קא מהני ליה ^[48]!? אלא ^[49] – שמע מינה טובת הנאה דיליה ^[50]!

אמרי: לא ^[51]! ^[52] משל בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ^[53] באומר "כל הרוצה לתרום יבא ויתרום" ^[54].

תא שמע, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: המקדיש ^[55] מוסיף חומש ^[56], ^[57] ומתכפר עושה תמורה ^[58], והתורם משלו על שאינו שלו - טובת הנאה שלו ^[59]!

מלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא:

מקרא מאי טעמא לא ילמדנו? משום דקמהני ליה? מדרש נמי קמהני ליה?

אמר שמואל: במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש ^[60].

מאי, פסקא [האם ברור] ^[61]?

^[62].

הערות

^ המדיר
^ קתני סתם, דמשמע כל חטאות ואשמות ואף על גב דלא מחוסרי כפרה נינהו
^ לא! לעולם שלוחי דידן נינהו, ומאי דם חטאתו ודם אשמו דקתני? -
^ דהיינו מחוסרי כפרה וכו', והוא הדין לגדול:
^ לשלם קרבן לבעלים
^ שליח
^ לעולם שלוחי דידן נינהו, ולהכי פיגולו פיגול:
^ פיגול יהיה מכל מקום
^ אפילו
^ דמשמע כל קרבנות שהיא חייבת, אפילו אם אכלה חלב
^ ומתרץ [אליבא ד]רבי יוחנן:
^ שתהא מחויבת קרבן
^ הקרבן
^ כשנשתטית, דלאו בת קרבן היא
^ התם נמי גבי אשה: הואיל ונדחית בשעת אכילה - נדחית מהכל, ואין אדם מביא קרבן חלב על אשתו שוטה, וליכא למירמא מהכא; וכי קאמינא דלרבי יהודה הא דמביא קרבן על אשתו שוטה - כגון זבה או יולדת או מצורעת
^ וקפריך תו:
^ שלא מדעתו
^ דמשמע אדם מביא פסח ושוחט על בניו ועל בנותיו הקטנים
^ להכי הפריש פסח על חבירו לא עשה ולא כלום
^ דלאו דאורייתא הוא
^ דאדם שוחט על בניו הקטנים
^ כלומר: היאך יכול זה לזכות את אחיו מאחר שנשחט? והא תנן (פסחים פ"ח מ"ג; דף ס,ב; פט,א) נמנין ומושכין ידיהן עד שישחט
^ אלא אזמוני להו לאחר שחיטה לאו דאורייתא, והך משנה משמע דבבניו קטנים מיירי; הואיל ולאו דאורייתא הוא
^ למה ליה לאבוהון למימר "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם לירושלים"
^ כדי לזרזן קאמר: מדקאמר בנים שפלים ולא קאמר 'ובנים לא יצאו ידי חובתן' - מכלל דלא מחייבי מדאורייתא, אלא לזרזן קאמר
^ שמרויח: שתורם עליו משלו, ולא צריך ליתן לו כלום
^ שזכין לאדם שלא בפניו
^ כיון
^ דבעל הכרי
^ שיקיים הוא את המצוה לפיכך צריך שיודיעו
^ משל
^ לדעתו של תורם, שלא הודיעו לבעל הכרי שהוא תורם עליו
^ הא קיימא לן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם
^ ואיה 'והדירו' [כלומר: ודאי שאסור למודר שהמדיר לא יהנה ממנו]
^ האי שתורם עליו
^ שלא הודיע לבעל הכרי שהוא רוצה לתרום עליו
^ כיון שתורם עליו בידיעתו
^ ולהכי תורם עליו: דכיון שתורם עליו שלא מדעתו - לא מהני ליה כלל
^ מיירי, ולדעתו דבעל הכרי; ודקאמרת 'הא קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים'
^ דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני, ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו - לא מהני ליה כלל: דאי לא תרים ליה האי תרים ליה איניש אחרינא! ומהכא ליכא למשמע מינה כלל
^ אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן - משל מי היא
^ דתורם
^ לא מתקן כריא דההוא - ותיהוי אותה פרוטה דתורם
^ ודבעל הכרי הוי טובת הנאה
^ שמע מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה, מדכתיב 'זרעך' 'ונתת'
^ של תורם
^ וקא סלקא דעתא דמשלו על של בעל הכרי
^ דשקיל טובת הנאה
^ מדתורם לו
^ של תורם היא
^ לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי
^ דהכא לא מיירי אלא
^ ולהכי טובת הנאה שלו, ואפילו הכי לא קא מהני ליה:
^ כדאוקימנא לעיל
^ שפודה את הקדשו
^ ולא אדם אחר, כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו (ויקרא כז טו)
^ המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו
^ באותו קרבן: דהשתא הוי דידיה, ולא המפרישו: דמאחר שהפריש לצורכו - קנאו המתכפר
^ של תורם
^ ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה, דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן; אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא מהני ליה כלל
^ דבמנהגא תליא מילתא, ולאו איסורא איכא אפילו למשקל שכר של המקרא
^ תריץ: לא, ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל

[1] המדיר

[2] קתני סתם, דמשמע כל חטאות ואשמות ואף על גב דלא מחוסרי כפרה נינהו

[3] לא! לעולם שלוחי דידן נינהו, ומאי דם חטאתו ודם אשמו דקתני? -

[4] דהיינו מחוסרי כפרה וכו', והוא הדין לגדול:

[5] לשלם קרבן לבעלים

[6] שליח

[7] לעולם שלוחי דידן נינהו, ולהכי פיגולו פיגול:

[8] פיגול יהיה מכל מקום

[9] אפילו

[10] דמשמע כל קרבנות שהיא חייבת, אפילו אם אכלה חלב

[11] ומתרץ [אליבא ד]רבי יוחנן:

[12] שתהא מחויבת קרבן

[13] הקרבן

[14] כשנשתטית, דלאו בת קרבן היא

[15] התם נמי גבי אשה: הואיל ונדחית בשעת אכילה - נדחית מהכל, ואין אדם מביא קרבן חלב על אשתו שוטה, וליכא למירמא מהכא; וכי קאמינא דלרבי יהודה הא דמביא קרבן על אשתו שוטה - כגון זבה או יולדת או מצורעת

[16] וקפריך תו:

[17] שלא מדעתו

[18] דמשמע אדם מביא פסח ושוחט על בניו ועל בנותיו הקטנים

[19] להכי הפריש פסח על חבירו לא עשה ולא כלום

[20] דלאו דאורייתא הוא

[21] דאדם שוחט על בניו הקטנים

[22] כלומר: היאך יכול זה לזכות את אחיו מאחר שנשחט? והא תנן (פסחים פ"ח מ"ג; דף ס,ב; פט,א) נמנין ומושכין ידיהן עד שישחט

[23] אלא אזמוני להו לאחר שחיטה לאו דאורייתא, והך משנה משמע דבבניו קטנים מיירי; הואיל ולאו דאורייתא הוא

[24] למה ליה לאבוהון למימר "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם לירושלים"

[25] כדי לזרזן קאמר: מדקאמר בנים שפלים ולא קאמר 'ובנים לא יצאו ידי חובתן' - מכלל דלא מחייבי מדאורייתא, אלא לזרזן קאמר

[26] שמרויח: שתורם עליו משלו, ולא צריך ליתן לו כלום

[27] שזכין לאדם שלא בפניו

[28] כיון

[29] דבעל הכרי

[30] שיקיים הוא את המצוה לפיכך צריך שיודיעו

[31] משל

[32] לדעתו של תורם, שלא הודיעו לבעל הכרי שהוא תורם עליו

[33] הא קיימא לן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם

[34] ואיה 'והדירו' [כלומר: ודאי שאסור למודר שהמדיר לא יהנה ממנו]

[35] האי שתורם עליו

[36] שלא הודיע לבעל הכרי שהוא רוצה לתרום עליו

[37] כיון שתורם עליו בידיעתו

[38] ולהכי תורם עליו: דכיון שתורם עליו שלא מדעתו - לא מהני ליה כלל

[39] מיירי, ולדעתו דבעל הכרי; ודקאמרת 'הא קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים'

[40] דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני, ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו - לא מהני ליה כלל: דאי לא תרים ליה האי תרים ליה איניש אחרינא! ומהכא ליכא למשמע מינה כלל

[41] אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן - משל מי היא

[42] דתורם

[43] לא מתקן כריא דההוא - ותיהוי אותה פרוטה דתורם

[44] ודבעל הכרי הוי טובת הנאה

[45] שמע מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה, מדכתיב 'זרעך' 'ונתת'

[46] של תורם

[47] וקא סלקא דעתא דמשלו על של בעל הכרי

[48] דשקיל טובת הנאה

[49] מדתורם לו

[50] של תורם היא

[51] לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי

[52] דהכא לא מיירי אלא

[53] ולהכי טובת הנאה שלו, ואפילו הכי לא קא מהני ליה:

[54] כדאוקימנא לעיל

[55] שפודה את הקדשו

[56] ולא אדם אחר, כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו (ויקרא כז טו)

[57] המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו

[58] באותו קרבן: דהשתא הוי דידיה, ולא המפרישו: דמאחר שהפריש לצורכו - קנאו המתכפר

[59] של תורם

[60] ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה, דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן; אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא מהני ליה כלל

[61] דבמנהגא תליא מילתא, ולאו איסורא איכא אפילו למשקל שכר של המקרא

[62] תריץ: לא, ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]