ביאור:בבלי נדרים דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והוו מצטערי רבנן משימשא לטולא ומטולא לשימשא [1]; אמר ליה בטנית - בריה דאבא שאול בן בטנית: מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן מטולא לשימשא ומשימשא לטולא? אמר "לא"! – ושריוה.
רבי ישמעאל בר רבי יוסי הוה ליה נדרא למישרא; אתא לקמייהו דרבנן, אמרו ליה: "נדרת אדעתא דהכי"? אמר להו "אין"! "נדרתא אדעתא דהכי"? אמר להו "אין"! כמה זימנין; כיון דחזא ההוא קצרא [כובס] דמצטערי רבנן [שרבי ישמעאל ברבי יוסי גורם צער לחכמים] מחייה [הכה הכובס את רבי ישמעאל ברבי יוסי] באוכלא דקצרי [2].
אמר [רבי ישמעאל ברבי יוסי]: "אדעתא דמחי לי קצרא [על דעת שאקבל מכות מכובס] - לא נדרי"; ושריה לנפשיה.
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: האי - נולד הוא: דלא מסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא, ותנינא: 'אין פותחין לו בנולד [3]'?
אמר ליה: האי - לאו נולד הוא, דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן [4].
דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא. הוא אמר "לקריבאי" היא אמרה לקריבה. אמר לה: "תיתסרא הנאתי עלך אי עברת אדעתאי ומינסבת לה לקריבך"!
אזלת, ועברת על דעתיה, ואינסבא לקריבה.
אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: אילו הוה ידעת דעברת על דעתך ומנסבא לה לקריבה - מי אדרתה? אמר "לא" - ושרייה רב יוסף.
ומי שרי כי האי גוונא?
אין, והתניא [והנה ברייתא שמאשרת פסק זה]: 'מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועברה על דעתו ועלתה לרגל, ובא לפני רבי יוסי; אמר לו: ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה?
אמר לו: "לא"! - והתירו רבי יוסי.'
משנה:
רבי אלעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו [5] יאמר לו [לעצמו; ורש"י אינו גורס "לו" אלא 'יאמר':] "כל נדר שאני עתיד לידור הוא [6] בטל" ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
גמרא:
וכיון דאמר "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל" - לא שמע ליה [7] ולא אתי בהדיה [8]!?
חסורי מיחסרא [9] והכי קתני: הרוצה שיאכל אצלו חבירו, ומסרב [ומפציר] בו, ומדירו - נדרי זירוזין הוא; והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל" ובלבד שיהא זכור [10] בשעת הנדר.
אי זכור [11] - [12] עקריה לתנאיה, וקיים ליה לנדריה!?
אמר אביי: תני 'ובלבד שלא יהא זכור [13] בשעת הנדר'.
רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא [14]; הכא במאי עסקינן? - כגון שהתנה בראש השנה [15], ולא ידע במה התנה [16], והשתא קא נדר: אי זכור [17] בשעת הנדר, ואמר "על דעת הראשונה אני נודר [18]" - נדריה לית ביה ממשא; לא אמר [19] "על דעת הראשונה אני נודר" [20] - עקריה לתנאיה וקיים לנדריה.
רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא [21]; אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים [22], ואת דרשת ליה בפירקא?
איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב [23] או לא? ואם תימצי לומר פליגי - הלכתא כותיה או לא?
תא שמע, דתנן [נדרים פ"ח מ"ז]: 'האומר לחבירו
הערות
[עריכה]- ^ והיו נוסעים משמש לצל ומצל לשמש מרוב תוגה שלא היו יודעין לומר דבר פתח לחרטתו
- ^ כלי שמשימין בו הכובסין בגדיהן
- ^ שאין ראוי ליארע כזה, אבל הני דאמרן דמצטערי רבנן - לאו מילתא דנולד הוא
- ^ כי האי, ולא דמי לנולד
- ^ שאומר לו "קונם שאין אתה נהנה לי אם לא תאכל עמי" - היינו נמי נדרי זרוזין, שאינו מדירן אלא כדי לזרזו שיאכל עמו
- ^ יהא
- ^ האי מודר
- ^ הואיל והנדר בטל
- ^ מתניתין
- ^ התנאי שהתנה בר"ה
- ^ ואף על פי כן נדר
- ^ אם כן
- ^ התנאי
- ^ ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר
- ^ "כל נדר שאני עתיד לידור", והיה יודע בשעת התנאי דברים שהוא רגיל לידור בהן ועל דעת כן התנה
- ^ ושוב שכח ממה שהתנה
- ^ שהתנה אבל לא יודע שבשביל אותו נדר נמי התנה
- ^ שלא יהא מקוים כמו שהתניתי עליו
- ^ בשעת הנדר
- ^ שלא יהא מקוים
- ^ בדרשה: 'הרוצה שלא יתקייימו נדריו [וכו’]
- ^ סתמה תנא דמתניתין כדי שלא ילמדו ממנה
- ^ בהא דסברי דלא הוי נדרי זירוזין