ביאור:בבלי נדרים דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1]הא קא משמע לן [2]: דאפילו במקום שנוטלין שכר: על המקרא – שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל [3].

מאי שנא מדרש, דלא?

דכתיב (דברים ד יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם [חקים ומשפטים, לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה] וכתיב (דברים ד ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' [אלקי, לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה] - מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם!

מקרא נמי בחנם!

רב אמר: [4] שכר שימור [5];

ורבי יוחנן אמר: שכר פיסוק טעמים [6].

תנן: לא ילמדנו מקרא: בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים - היינו דלא ילמדנו; אלא למאן דאמר 'שכר שימור' - גדול בר שימור הוא?

[7] בקטן קתני [8].

אי בקטן - אימא סיפא: אבל מלמד את בניו מקרא - קטן בר בנים הוא?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'לא ילמדנו מקרא - בקטן [9]; [10] אם היה גדול - מלמדו לו ולבניו מקרא [11].

מיתיבי: 'תינוקות לא קורין בתחילה בשבת [12] אלא [13] שונין בראשון [14]'; בשלמא למאן דאמר 'שכר פיסוק טעמים [15]' - היינו דאין קורין בתחילה בשבת [16]; אלא למאן דאמר 'שכר שימור' - אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון [17]? הא איכא שכר שימור דשבת [18]!?

וליטעמיך - שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא [19], והבלעה מישרא שרי, דתניא: 'השוכר את הפועל [20] לשמור את התינוק [21], לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים [22] - אין נותנין לו שכר שבת, לפיכך


עמוד ב

אם אבדו [23] אינו חייב באחריותן [24]; ואם היה שכיר שבת [25], שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע - נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו [26] - חייב באחריותן [27]'; אלא גבי שבת [28] - [29] היינו טעמא דאין קוראין בתחילה: משום דיפנו [30] אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא [31].

ואיבעית אימא משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא [32], כדאמר שמואל: שינוי וסת - תחילת חולי מעיים.

ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים - מאי טעמא לא אמר שכר שימור?

קסבר בנות [33] - מי קא בעיין שימור [34]!

ולמאן דאמר שכר שימור - מאי טעמא לא אמר שכר פיסוק טעמים?

קסבר <שכר> פיסוק טעמים - דאורייתא הוא [35], דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב (נחמיה ח ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושֹוּם שכל ויבינו במקרא? - 'ויקראו בספר תורת האלהים' - זה מקרא; 'מפורש' - זה תרגום; 'ושום שכל' - אלו הפסוקים [36]; 'ויבינו במקרא' - זה פיסוק טעמים; ואמרי לה: אלו המסורות.

אמר רבי יצחק: מקרא סופרים, ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבן, וכתיבן ולא קריין - הלכה למשה מסיני [37]:

'מקרא סופרים':

ארץ [38];

[39] שמים [40]

[41] מצרים;

'עיטור סופרים':

(בראשית יח ה: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם) אחר תעבֹרו [כי על כן עברתם על עבדכם; ויאמרו: כן תעשה כאשר דברת] [42];

(בראשית כד נה: ויאמר אחיה ואמה: תשב הנער אתנו ימים או עשור) אחר תלך;

(במדבר לא ב: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים) אחר תאסף [אל עמיך];

(תהלים סח כו) קדמו שרים אחר נוגנים [בתוך עלמות תופפות] [43];

(תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל [משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה’] [44];

'קריין ולא כתיבן':

'פרת' ד'בלכתו' (שמואל ב ח ג: ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה, בלכתו להשיב ידו בנהר פרת [פרת – קרי ולא כתיב]);

'איש' ד'כאשר ישאל איש בדבר האלהים' [45] (שמואל ב טז כג: ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל איש [איש – קרי ולא כתיב] בדבר האלקים, כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם);

'באים' ד'נבנתה' [46] (ירמיהו לא לז: הנה ימים [באים – קרי ולא כתיב] נאם ה' ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל שער הפנה);

'לה' ד'פליטה' (ירמיהו נ כט: השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב, אל יהי [לה – קרי ולא כתיב] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה, כי אל ה' זדה אל קדוש ישראל)[47];

'את' ד'הגד הוגד' (רות ב יא: ויען בעז ויאמר לה: הגד הגד לי [כנראה היתה גירסא שאיננה במסורה שלנו, שיש כאן קרי של המילה 'את’] כל אשר עשית את חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום) ; 'אלי' ד'הגורן' (רות ג ה: ותאמר אליה: כל אשר תאמרי [אלי – קרי ולא כתיב] אעשה; [פסוק ו] ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה); 'אלי' ד'השעורים' (רות ג יז: ותאמר שש השערים האלה נתן לי, כי אמר [אלי – קרי ולא כתיב] אל תבואי ריקם אל חמותך);

הלין [48] קריין ולא כתבן;

וכתבן ולא קריין:

'נא' דיסלח [49] (מלכים ב ה יח: לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי, והשתחויתי בית רמן; בהשתחויתי בית רמן, יסלח נא [’נא' כתיב ולא קרי] ה' לעבדך בדבר הזה);

הערות[עריכה]

  1. ^ ו
  2. ^ מתניתין
  3. ^ ולהכי לא ילמדנו מקרא: דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם - מהני ליה מן השכר שהיה לו ליתן
  4. ^ מאי טעמא התירו למשקל שכר מן המקרא?
  5. ^ מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור: שמשמרין התינוקות, שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים, ולא שכר לימוד המקרא; וקטנים דצריכין שימור למדין מקרא, ולא גדולים; ולהכי לא ילמדנו [מודר ההנאה] מקרא לקטנים בחנם: דהואיל ושרי למשקל עלייהו שכר - קמהני השכר שהיה לו ליתן; אבל מלמדו מדרש, דקטנים אין לומדים מדרש אלא לגדולים, וגדולים לית להו שכר שימור, ולא קמהני להו כלל, ולהכי שרי
  6. ^ שקיל מנייהו: שמלמדם ניקוד וטעמים; וההוא שכר מצי למשקל; ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא, ולהכי לא ילמדנו מקרא
  7. ^ תריץ מתניתין דקתני 'לא ילמדנו מקרא'
  8. ^ משום דקא מהני ליה: שמניח לו את השכר שהיה לו ליתן
  9. ^ בחנם, משום דקא מהני ליה שכר השימור
  10. ^ אבל
  11. ^ גדול - משום דאיהו לא צריך שימור, ולא קמהני ליה; ולבניו נמי: הואיל ואביהן עמהם - הוא משמרם, וליכא שכר שימור
  12. ^ אין מתחילין ללמדם בתחילה בשבת בדבר שלא למדו מעולם
  13. ^ אבל
  14. ^ כלומר: בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה - לומדים אותן פעם שניה בשבת; ולהכי קתני 'בראשון': דרבותא קא משמע לן: אף על פי שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת - שונין
  15. ^ שרי למשקל
  16. ^ דהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו - אינו מלמדו אלא בשכר, ואתי למשקל שכר בשבת; אבל שונין - דעביד ליה בלא שכר
  17. ^ אפילו שונין לא
  18. ^ ואתי למשקל שכר בשבת
  19. ^ כדקתני
  20. ^ שנותן לו שכרו של כל יום
  21. ^ מטומאה
  22. ^ לצורך העומר
  23. ^ בשבת
  24. ^ הואיל ואינו שכיר ביום שבת
  25. ^ שנותנים לו שבעה פשיטים שכרו לשבוע, אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד - כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע - זו היא הבלעה, ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע - נותנין שכר שבת, דהבלעה שרי
  26. ^ בשבת
  27. ^ דהא נותנין לו שכר השבת
  28. ^ דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין
  29. ^ לאו משום שכר פיסוק, ולא משום שכר שימור קאמר, דהא שרי בהבלעה!
  30. ^ כדי שיהו פנויין
  31. ^ דלהון, שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש - היו טרודין בהן, ולא היו פנויין למצות שבת: להתענג בו; אבל שונין, הואיל וכבר למדוהו - לא מטרדי בהו
  32. ^ שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל, ולהכי אין קורין בתחילה בשבת, דמצער להו
  33. ^ שמלמדין אותן תורה
  34. ^ אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי, דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור
  35. ^ ולא מצי למשקל עלייהו אגרא
  36. ^ עד היכן מסיים כל פסוק ופסוק; להכי קרי להו 'שום שכל': שיכול להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק
  37. ^ דנקראין הכי
  38. ^ גירסת רש"י: 'ארץ ארץ': כלומר מה שקורין 'ארץ' ארץ [בשני סגולים] דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף לרי"ש ובין רי"ש לצד"י; וכן נמי ארץ [קמץ-פתח] דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י
  39. ^ וכן
  40. ^ דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד
  41. ^ וכן
  42. ^ ולא כתיב 'תעבורו אחר', והיינו 'עיטור': שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה
  43. ^ ולא כתיב 'אחר נוגנים קדמו שרים'
  44. ^ ולא כתיב 'כהררי אל צדקתך' דהכי מסתבר טפי, ובדווקא משתעי
  45. ^ באחיתופל כתיב
  46. ^ [קרי ולא] כתיב
  47. ^ שניהן כתובין בירמיהו
  48. ^ דכולהו הני
  49. ^ דנעמן