ביאור:בבלי נדרים דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דבי רבי ישמעאל תנא: ’[במדבר ל,יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה] בין איש לאשתו בין אב לבתו [בנעריה בית אביה] ^[1] - מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ^[2].

ולתנא דבי רבי ישמעאל – 'ואם היו תהיה לאיש' מאי עביד ליה?

מוקים לאידך דרבה ^[3].

ורבה - האי דתני דבי רבי ישמעאל מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לומר שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה ^[4].

איבעיא להו: בעל מיגז גייז ^[5]? או מקליש קליש ^[6]?

היכא קא מיבעיא לן?

כגון דנדרה מתרין זיתין ^[7], ושמע ארוס והיפר לה ^[8], ואכלתנון ^[9]: אי אמרינן מיגז גייז ^[10] – לקייא ^[11]! אי אמרינן מקליש קליש ^[12] - איסורא בעלמא הוא ^[13]!

מאי?

תא שמע [תוספתא מסכת נדרים ^[14] פרק ו הלכה ב-ג]:

1. 'אימתי אמרו ^[15] 'מת הבעל ^[16] - נתרוקנה רשות לאב' ^[17]?

1א. בזמן שלא שמע הבעל ^[18] קודם שימות ^[19],

1ב. או ששמע והפר ^[20] [הגירסא על פי הב"ח],

1ג. או ששמע ושתק ^[21]

ומת בו ביום ^[22] - זו היא ^[23] ששנינו 'מת הבעל נתרוקנה רשות לאב' ^[24]

[הנערה היתה כל הזמן בבית אביה, ואינה ארוסה שהרי מת בעלה – ולכן חזר המצב לקדמותו והאב מפר לבדו ביום שמעו [במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו]]

עמוד ב

2. אבל

2א. אם שמע ^[25] וקיים ^[26],

2ב. או ששמע ושתק ^[27],

ומת ביום שלאחריו – אין ^[28] יכול להפר ^[29];

3. שמע אביה והפר לה, ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת האב - זו היא ששנינו 'מת האב - לא נתרוקנה רשות לבעל; [כי הבעל מפר רק יחד עם האב, ואם האב איננו – אין הבעל מפר, כי הנערה רק ארוסה לו, וטרם היתה לאשתו, ורשות הבעל להפר לבדו היא רק אחרי הנישואין]

4. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל - זו היא ששנינו 'מת הבעל נתרוקנה רשות לאב';

5. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת - אין הבעל יכול להפר, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות ;

[גם בדינים 4 ו-5, כמו בדין 1: הנערה היתה כל הזמן בבית אביה, ואינה ארוסה שהרי מת בעלה – ולכן חזר המצב לקדמותו והאב מפר לבדו ביום שמעו [במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו]]

הערות

^ 'איש' ו'אב' דכתיבי בהאי קרא לא צריכי: דאי משום איש לאשתו ואב לבתו - הרי כבר נאמר למעלה; אלא
^ דבין אב ובין איש מפירין נדריה, דאיש מיפר חלקו באשתו, ואב מיפר חלקו בבתו
^ דאמר (לקמן ע,א) מקיש קודם הויה שניה כו'
^ כגון שלא אשמש מטתו, ושלא אכחול ושלא אתקשט
^ מה שהוא מיפר - קוצץ החצי של נדר, ועוקרו לגמרי, וחלק אחר כדקאי קאי עד דאתי אב ומיפר לאותו חלק
^ דהפרתו פשטה בכולי נדר, וקלש ליה במעט, והנדר קל ממה שהיה עד עכשיו
^ שלא תאכלם
^ חלקו
^ ואכלתן לזיתים
^ דכי שמע ארוס ומיפר חלקו הוי נדר מופר, דהויא כאילו חלקו באמצע לשנים
^ הא איתתא, דאכלתן לזיתים, משום לאו דלא יחל: דכי אכלה להנך תרי זיתים - חד הוה מותר בהפרת הארוס, דמיגז גייז לנדרה, ואידך אסור משום חלק האב; דנמצא דאכלה זית שלם באיסור
^ דאינו חותך לשנים אלא למעט מיקל לה דלא הוי הנדר חמור כדהוה עד השתא הא כי אכלה הנהו תרי זיתי כיון שהנדר נקלש ומיקל ליה
^ דעבדא, ולא לקיא, דהנדר אינו גמור
^ ליברמן
^ בנערה קא נקט לה מתניתין
^ כשהוא ארוס
^ כאדם שמריק יין מכלי אל כלי, כלומר: שיצא כל הרשות מן הבעל ובא לרשות האב
^ את נדרה
^ ד'ביום שמעו' בעינן וליכא
^ חלקו בו ביום ששמע
^ ואפילו שמע ושתק: שלא הפר ולא קיים, ולא הספיק להראות דעתו
^ עד שמת בו ביום; דהואיל ואכתי איכא שהות ביום - דאי הוה בעל מצי מיפר, איכא למימר דמיתה גרמה לו, דדלמא אי הוה קיים אכתי הוה מיפר לה מיקמי דליעבר יומא. 'ומת בו ביום' קאי א'שמע ושתק'
^ על כל הני קאי
^ והאב עצמו מיפר כולו בזמן שלא היפר הבעל; וכן בזמן שהיפר הבעל - חוזר האב ומיפר את חלקו כדתני עלה במתניתין: בזה יפה כח האב מכח הבעל: שהאב מיפר בלא שותפות אבל הבעל אינו מיפר אלא בחיי האב
^ הבעל
^ אף על פי שמת בו ביום
^ כל אותו היום
^ האב
^ הואיל ועבר יום שמעו [של הבעל, ולא הפר – הרי זה כאילו שהקים]

[1] 'איש' ו'אב' דכתיבי בהאי קרא לא צריכי: דאי משום איש לאשתו ואב לבתו - הרי כבר נאמר למעלה; אלא

[2] דבין אב ובין איש מפירין נדריה, דאיש מיפר חלקו באשתו, ואב מיפר חלקו בבתו

[3] דאמר (לקמן ע,א) מקיש קודם הויה שניה כו'

[4] כגון שלא אשמש מטתו, ושלא אכחול ושלא אתקשט

[5] מה שהוא מיפר - קוצץ החצי של נדר, ועוקרו לגמרי, וחלק אחר כדקאי קאי עד דאתי אב ומיפר לאותו חלק

[6] דהפרתו פשטה בכולי נדר, וקלש ליה במעט, והנדר קל ממה שהיה עד עכשיו

[7] שלא תאכלם

[8] חלקו

[9] ואכלתן לזיתים

[10] דכי שמע ארוס ומיפר חלקו הוי נדר מופר, דהויא כאילו חלקו באמצע לשנים

[11] הא איתתא, דאכלתן לזיתים, משום לאו דלא יחל: דכי אכלה להנך תרי זיתים - חד הוה מותר בהפרת הארוס, דמיגז גייז לנדרה, ואידך אסור משום חלק האב; דנמצא דאכלה זית שלם באיסור

[12] דאינו חותך לשנים אלא למעט מיקל לה דלא הוי הנדר חמור כדהוה עד השתא הא כי אכלה הנהו תרי זיתי כיון שהנדר נקלש ומיקל ליה

[13] דעבדא, ולא לקיא, דהנדר אינו גמור

[14] ליברמן

[15] בנערה קא נקט לה מתניתין

[16] כשהוא ארוס

[17] כאדם שמריק יין מכלי אל כלי, כלומר: שיצא כל הרשות מן הבעל ובא לרשות האב

[18] את נדרה

[19] ד'ביום שמעו' בעינן וליכא

[20] חלקו בו ביום ששמע

[21] ואפילו שמע ושתק: שלא הפר ולא קיים, ולא הספיק להראות דעתו

[22] עד שמת בו ביום; דהואיל ואכתי איכא שהות ביום - דאי הוה בעל מצי מיפר, איכא למימר דמיתה גרמה לו, דדלמא אי הוה קיים אכתי הוה מיפר לה מיקמי דליעבר יומא. 'ומת בו ביום' קאי א'שמע ושתק'

[23] על כל הני קאי

[24] והאב עצמו מיפר כולו בזמן שלא היפר הבעל; וכן בזמן שהיפר הבעל - חוזר האב ומיפר את חלקו כדתני עלה במתניתין: בזה יפה כח האב מכח הבעל: שהאב מיפר בלא שותפות אבל הבעל אינו מיפר אלא בחיי האב

[25] הבעל

[26] אף על פי שמת בו ביום

[27] כל אותו היום

[28] האב

[29] הואיל ועבר יום שמעו [של הבעל, ולא הפר – הרי זה כאילו שהקים]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]