ביאור:בבלי נדרים דף פו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי אילא: ומה אילו אומר לחבירו "שדה זו שאני מוכר לך [1], לכשאקחנה [2] ממך תקדיש" - מי לא קדשה [3]?

מתקיף לה רבי ירמיה: מי דמי [4]? "שדה זו שאני מוכר לך" [5] - השתא בידיה היא [6], [7] אשה [8] - בידה להקדיש מעשה ידיה [9]? [10] [11] הא [12] לא דמי אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמכרתי לך, לכשאקחנה ממך תקדיש" - מי קדשה? [13].

מתקיף לה רב פפא: מי דמי? גבי זבינא - פסיקא מילתייהו [14], גבי אשה מי פסיקא מילתא [15]? [16] הא לא דמי אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדיש" [17] - מי לא קדשה [18]!? [19].

מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: מי דמי? שדה בידו לפדותו [20], אשה בידה להתגרש [21]? [22]! הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים - לכשאפדנה ממך תקדיש" מי לא קדשה [23]!? [24].

מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם קיץ [25], אשה מי אית לה קיצותא [26]?


עמוד ב

אלא אמר רב אשי: [27] שאני קונמות [28] דכי קדושת הגוף דמי [29], וכדרבא, דאמר רבא: 'הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שעבוד' [30].

אי הכי, למה לי [31] שמא יגרשנה [32]?

[33] תני 'ועוד שמא יגרשנה' [הב"ח: תיבות אלה מחוקות, ונ"ב בפרק 'אף על פי' גרסינן: 'אלמוה רבנן לשעבודא דבעל כי היכי דלא תקדש מהשתא' ומלשון הפירוש נראה דהכי הוה גריס הכא] [34].

משנה:

נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו [35]; נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו; נדרה בנזיר [36] וסבור שנדרה בקרבן [37]; נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, נדרה מתאנים וסבור שנדרה מן הענבים, נדרה מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים - הרי זה יחזור ויפר [38].

גמרא:

למימרא ד[39] (במדבר ל ט: ואם ביום שמע אישה) יניא אותה [והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה — וה' יסלח לה] [אבל לרש"י הגירסא כאן:][במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה] כי הניא אביה אֹתָהּ - דוקא הוא [40].

[אין נפקא מינה מאיזה פסוק. והלימוד הזה נזכר גם (לעיל עג,א) – ושם אין בגמרא רמז מאיזו מהמילים 'אותה' בפרשה לומדים: איבעיא להו: בעל - מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת? 'אותה' דוקא [41] או לאו דוקא? – ושם רש"י גורס 'יניא אותה'!]

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר שעדיין היא בידו להקדישה, שלא החלטתיה לך מכל וכל
  2. ^ לכשאחזור ואקחנה
  3. ^ מי לא חייל שם קדושה עלה לכשיקחנה מזה? הכא נמי, גבי האי איתתא: כי אמרה "יקדשו ידי לעושיהן" - לאחר שתתגרש דודאי חיילא עלייהו שם קדושה
  4. ^ כלומר: מי דמיא מילתא דאשה למילתיה דהאי גברא
  5. ^ הכא האי גברא דמזבן שדה זו
  6. ^ אכתי בידיה היא, שעדיין לא מכרה; ודיקא נמי דקתני "שאני מוכר לך" ולא קתני "שמכרתי"; להכי יכול להקדישה לכשתחזור ותבא לרשותו
  7. ^ אבל
  8. ^ הא איתתא, כי מקדשא מעשה ידיה
  9. ^ כלום יש בידה שום כח
  10. ^ והלכך אף על גב דאמר גבי מוכר שדה, שיכול להקדישה לכשתבא לרשותו - גבי אשה לא אמר.
  11. ^ אלא
  12. ^ דאשה
  13. ^ וכי היכי דהתם לא קדשה, משום דלא קיימא שדה ברשותיה, שהרי כבר מכרה - הכא נמי לגבי הך איתתא: לא קדשי מעשה ידיה
  14. ^ דגופה לפירות בידא דלוקח
  15. ^ מי הויא גופה לבעל
  16. ^ והתם גבי אשה דינא היא דתיקדוש
  17. ^ דהתם אע"ג דלא קדשה השתא
  18. ^ קדשה לקמיה
  19. ^ הכי נמי גבי אשה
  20. ^ כל אימת דבעי, אהכי מצי לאקדושה מהשתא
  21. ^ בתמיה
  22. ^ והואיל ואין בידה להתגרש לא חייל הקדש אמעשה ידיה לכשתתגרש
  23. ^ דהשתא אין בידו לפדותה עד עשר שנים, ולכשיפדנה קדשה, דחייל עלה קדושה מהשתא
  24. ^ הכא נמי גבי אשה: אף על גב דאין בידה לגרש עצמה - כי מיגרשא חיילא קדושה על מעשה ידיה
  25. ^ גבי שדה איכא זמן קצוב: לעשר שנים; וכיון דאיכא זמן קצוב - דמי כאילו יש בידו לפדותה לאלתר
  26. ^ לידע אימתי תתגרש
  27. ^ לעולם באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" - לכי מתגרשה, כדתריצנא לעיל; ודקאמרת: כי אמרה הכי - מי מהניא? אין:
  28. ^ היינו הקדש
  29. ^ דלא סגי להו בפדיון, כקדשי מזבח דאין להם פדיון
  30. ^ ובהקדש דקדושת הגוף קמיירי: שאם היה לו בהמה, ועשתה אפותיקי לבעל חובו, ואחר כך הקדיש - אפילו בסתם - חיילא עלה קדושת הגוף, ואין לו לבעל חובו שום שעבוד עלה; והיינו טעמא: משום דהוי דבר הראוי למזבח, דחייל עלה קדושת הגוף; אבל אם היו לו נכסים אחרים ששעבדן לבעל חובו ואח"כ הקדישן - לא פקע שיעבודיה דבעל חובו, הואיל ואין בהן אלא קדושת בדק הבית, דלאו קדושת הגוף הוא, דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש! כדאמרינן במסכת ערכין (כג,ב): 'מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים האלו' - דבאותו דינר יכול לפדות אפילו שוה אלף זוז; והתם מפרש האי דינר - מאי עבידתיה? גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון; וכי האי דאמרינן במסכת יבמות (סו,ב): ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא, שכיב ובעיא למישקליה בכתובה, אתו יתמי פרסוה אמיתנא [על המת]. אמר רב: קנייה מיתנא, ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם; 'חמץ': ישראל שלוה מן העובד כוכבים ועשה (לו) חמצו אפותיקי לעובד כוכבים, והרי הוא ברשותו של ישראל, והגיע שש שעות - אותו ישראל חייב עליו בבל יראה ובבל ימצא, דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד כוכבים מיניה, וחייב לבערו וכן 'שחרור': עשה עבדו אפותיקי ושחררו - מפקיעו מיד שעבודו של זה; והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו של זה קודם שתתגרש
  31. ^ דמוקמית למתניתין
  32. ^ אפילו לא רצה לגרשה - ליקדשו מהשתא!
  33. ^ ומשני:
  34. ^ אלמוה רבנן לשעבודא דבעל, דלא אתי הקדש ומפקע לשעבודא מיניה
  35. ^ כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו
  36. ^ כגון דאמרה הריני נזירה
  37. ^ לשום נדר
  38. ^ אפילו לאחר זמן
  39. ^ האי דכתיב
  40. ^ דוקא אותהּ הוא דבעינא: שיהא מפר לשם אותה הנודרת דוקא
  41. ^ ולא שתים בבת אחת