ביאור:בבלי נדרים דף פו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר רבי אילא: ומה אילו אומר לחבירו "שדה זו שאני מוכר לך ^[1], לכשאקחנה ^[2] ממך תקדיש" - מי לא קדשה ^[3]?

מתקיף לה רבי ירמיה: מי דמי ^[4]? "שדה זו שאני מוכר לך" ^[5] - השתא בידיה היא ^[6], ^[7] אשה ^[8] - בידה להקדיש מעשה ידיה ^[9]? ^[10] ^[11] הא ^[12] לא דמי אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמכרתי לך, לכשאקחנה ממך תקדיש" - מי קדשה? ^[13].

מתקיף לה רב פפא: מי דמי? גבי זבינא - פסיקא מילתייהו ^[14], גבי אשה מי פסיקא מילתא ^[15]? ^[16] הא לא דמי אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדיש" ^[17] - מי לא קדשה ^[18]!? ^[19].

מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: מי דמי? שדה בידו לפדותו ^[20], אשה בידה להתגרש ^[21]? ^[22]! הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים - לכשאפדנה ממך תקדיש" מי לא קדשה ^[23]!? ^[24].

מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם קיץ ^[25], אשה מי אית לה קיצותא ^[26]?

עמוד ב

אלא אמר רב אשי: ^[27] שאני קונמות ^[28] דכי קדושת הגוף דמי ^[29], וכדרבא, דאמר רבא: 'הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שעבוד' ^[30].

אי הכי, למה לי ^[31] שמא יגרשנה ^[32]?

^[33] תני 'ועוד שמא יגרשנה' [הב"ח: תיבות אלה מחוקות, ונ"ב בפרק 'אף על פי' גרסינן: 'אלמוה רבנן לשעבודא דבעל כי היכי דלא תקדש מהשתא' ומלשון הפירוש נראה דהכי הוה גריס הכא] ^[34].

משנה:

נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו ^[35]; נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו; נדרה בנזיר ^[36] וסבור שנדרה בקרבן ^[37]; נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, נדרה מתאנים וסבור שנדרה מן הענבים, נדרה מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים - הרי זה יחזור ויפר ^[38].

גמרא:

למימרא ד^[39] (במדבר ל ט: ואם ביום שמע אישה) יניא אותה [והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה — וה' יסלח לה] [אבל לרש"י הגירסא כאן:][במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה] כי הניא אביה אֹתָהּ - דוקא הוא ^[40].

[אין נפקא מינה מאיזה פסוק. והלימוד הזה נזכר גם (לעיל עג,א) – ושם אין בגמרא רמז מאיזו מהמילים 'אותה' בפרשה לומדים: איבעיא להו: בעל - מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת? 'אותה' דוקא ^[41] או לאו דוקא? – ושם רש"י גורס 'יניא אותה'!]

הערות[עריכה]

^ כלומר שעדיין היא בידו להקדישה, שלא החלטתיה לך מכל וכל
^ לכשאחזור ואקחנה
^ מי לא חייל שם קדושה עלה לכשיקחנה מזה? הכא נמי, גבי האי איתתא: כי אמרה "יקדשו ידי לעושיהן" - לאחר שתתגרש דודאי חיילא עלייהו שם קדושה
^ כלומר: מי דמיא מילתא דאשה למילתיה דהאי גברא
^ הכא האי גברא דמזבן שדה זו
^ אכתי בידיה היא, שעדיין לא מכרה; ודיקא נמי דקתני "שאני מוכר לך" ולא קתני "שמכרתי"; להכי יכול להקדישה לכשתחזור ותבא לרשותו
^ אבל
^ הא איתתא, כי מקדשא מעשה ידיה
^ כלום יש בידה שום כח
^ והלכך אף על גב דאמר גבי מוכר שדה, שיכול להקדישה לכשתבא לרשותו - גבי אשה לא אמר.
^ אלא
^ דאשה
^ וכי היכי דהתם לא קדשה, משום דלא קיימא שדה ברשותיה, שהרי כבר מכרה - הכא נמי לגבי הך איתתא: לא קדשי מעשה ידיה
^ דגופה לפירות בידא דלוקח
^ מי הויא גופה לבעל
^ והתם גבי אשה דינא היא דתיקדוש
^ דהתם אע"ג דלא קדשה השתא
^ קדשה לקמיה
^ הכי נמי גבי אשה
^ כל אימת דבעי, אהכי מצי לאקדושה מהשתא
^ בתמיה
^ והואיל ואין בידה להתגרש לא חייל הקדש אמעשה ידיה לכשתתגרש
^ דהשתא אין בידו לפדותה עד עשר שנים, ולכשיפדנה קדשה, דחייל עלה קדושה מהשתא
^ הכא נמי גבי אשה: אף על גב דאין בידה לגרש עצמה - כי מיגרשא חיילא קדושה על מעשה ידיה
^ גבי שדה איכא זמן קצוב: לעשר שנים; וכיון דאיכא זמן קצוב - דמי כאילו יש בידו לפדותה לאלתר
^ לידע אימתי תתגרש
^ לעולם באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" - לכי מתגרשה, כדתריצנא לעיל; ודקאמרת: כי אמרה הכי - מי מהניא? אין:
^ היינו הקדש
^ דלא סגי להו בפדיון, כקדשי מזבח דאין להם פדיון
^ ובהקדש דקדושת הגוף קמיירי: שאם היה לו בהמה, ועשתה אפותיקי לבעל חובו, ואחר כך הקדיש - אפילו בסתם - חיילא עלה קדושת הגוף, ואין לו לבעל חובו שום שעבוד עלה; והיינו טעמא: משום דהוי דבר הראוי למזבח, דחייל עלה קדושת הגוף; אבל אם היו לו נכסים אחרים ששעבדן לבעל חובו ואח"כ הקדישן - לא פקע שיעבודיה דבעל חובו, הואיל ואין בהן אלא קדושת בדק הבית, דלאו קדושת הגוף הוא, דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש! כדאמרינן במסכת ערכין (כג,ב): 'מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים האלו' - דבאותו דינר יכול לפדות אפילו שוה אלף זוז; והתם מפרש האי דינר - מאי עבידתיה? גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון; וכי האי דאמרינן במסכת יבמות (סו,ב): ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא, שכיב ובעיא למישקליה בכתובה, אתו יתמי פרסוה אמיתנא [על המת]. אמר רב: קנייה מיתנא, ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם; 'חמץ': ישראל שלוה מן העובד כוכבים ועשה (לו) חמצו אפותיקי לעובד כוכבים, והרי הוא ברשותו של ישראל, והגיע שש שעות - אותו ישראל חייב עליו בבל יראה ובבל ימצא, דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד כוכבים מיניה, וחייב לבערו וכן 'שחרור': עשה עבדו אפותיקי ושחררו - מפקיעו מיד שעבודו של זה; והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו של זה קודם שתתגרש
^ דמוקמית למתניתין
^ אפילו לא רצה לגרשה - ליקדשו מהשתא!
^ ומשני:
^ אלמוה רבנן לשעבודא דבעל, דלא אתי הקדש ומפקע לשעבודא מיניה
^ כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו
^ כגון דאמרה הריני נזירה
^ לשום נדר
^ אפילו לאחר זמן
^ האי דכתיב
^ דוקא אותהּ הוא דבעינא: שיהא מפר לשם אותה הנודרת דוקא
^ ולא שתים בבת אחת

[1] כלומר שעדיין היא בידו להקדישה, שלא החלטתיה לך מכל וכל

[2] לכשאחזור ואקחנה

[3] מי לא חייל שם קדושה עלה לכשיקחנה מזה? הכא נמי, גבי האי איתתא: כי אמרה "יקדשו ידי לעושיהן" - לאחר שתתגרש דודאי חיילא עלייהו שם קדושה

[4] כלומר: מי דמיא מילתא דאשה למילתיה דהאי גברא

[5] הכא האי גברא דמזבן שדה זו

[6] אכתי בידיה היא, שעדיין לא מכרה; ודיקא נמי דקתני "שאני מוכר לך" ולא קתני "שמכרתי"; להכי יכול להקדישה לכשתחזור ותבא לרשותו

[7] אבל

[8] הא איתתא, כי מקדשא מעשה ידיה

[9] כלום יש בידה שום כח

[10] והלכך אף על גב דאמר גבי מוכר שדה, שיכול להקדישה לכשתבא לרשותו - גבי אשה לא אמר.

[11] אלא

[12] דאשה

[13] וכי היכי דהתם לא קדשה, משום דלא קיימא שדה ברשותיה, שהרי כבר מכרה - הכא נמי לגבי הך איתתא: לא קדשי מעשה ידיה

[14] דגופה לפירות בידא דלוקח

[15] מי הויא גופה לבעל

[16] והתם גבי אשה דינא היא דתיקדוש

[17] דהתם אע"ג דלא קדשה השתא

[18] קדשה לקמיה

[19] הכי נמי גבי אשה

[20] כל אימת דבעי, אהכי מצי לאקדושה מהשתא

[21] בתמיה

[22] והואיל ואין בידה להתגרש לא חייל הקדש אמעשה ידיה לכשתתגרש

[23] דהשתא אין בידו לפדותה עד עשר שנים, ולכשיפדנה קדשה, דחייל עלה קדושה מהשתא

[24] הכא נמי גבי אשה: אף על גב דאין בידה לגרש עצמה - כי מיגרשא חיילא קדושה על מעשה ידיה

[25] גבי שדה איכא זמן קצוב: לעשר שנים; וכיון דאיכא זמן קצוב - דמי כאילו יש בידו לפדותה לאלתר

[26] לידע אימתי תתגרש

[27] לעולם באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" - לכי מתגרשה, כדתריצנא לעיל; ודקאמרת: כי אמרה הכי - מי מהניא? אין:

[28] היינו הקדש

[29] דלא סגי להו בפדיון, כקדשי מזבח דאין להם פדיון

[30] ובהקדש דקדושת הגוף קמיירי: שאם היה לו בהמה, ועשתה אפותיקי לבעל חובו, ואחר כך הקדיש - אפילו בסתם - חיילא עלה קדושת הגוף, ואין לו לבעל חובו שום שעבוד עלה; והיינו טעמא: משום דהוי דבר הראוי למזבח, דחייל עלה קדושת הגוף; אבל אם היו לו נכסים אחרים ששעבדן לבעל חובו ואח"כ הקדישן - לא פקע שיעבודיה דבעל חובו, הואיל ואין בהן אלא קדושת בדק הבית, דלאו קדושת הגוף הוא, דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש! כדאמרינן במסכת ערכין (כג,ב): 'מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים האלו' - דבאותו דינר יכול לפדות אפילו שוה אלף זוז; והתם מפרש האי דינר - מאי עבידתיה? גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון; וכי האי דאמרינן במסכת יבמות (סו,ב): ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא, שכיב ובעיא למישקליה בכתובה, אתו יתמי פרסוה אמיתנא [על המת]. אמר רב: קנייה מיתנא, ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם; 'חמץ': ישראל שלוה מן העובד כוכבים ועשה (לו) חמצו אפותיקי לעובד כוכבים, והרי הוא ברשותו של ישראל, והגיע שש שעות - אותו ישראל חייב עליו בבל יראה ובבל ימצא, דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד כוכבים מיניה, וחייב לבערו וכן 'שחרור': עשה עבדו אפותיקי ושחררו - מפקיעו מיד שעבודו של זה; והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו של זה קודם שתתגרש

[31] דמוקמית למתניתין

[32] אפילו לא רצה לגרשה - ליקדשו מהשתא!

[33] ומשני:

[34] אלמוה רבנן לשעבודא דבעל, דלא אתי הקדש ומפקע לשעבודא מיניה

[35] כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו

[36] כגון דאמרה הריני נזירה

[37] לשום נדר

[38] אפילו לאחר זמן

[39] האי דכתיב

[40] דוקא אותהּ הוא דבעינא: שיהא מפר לשם אותה הנודרת דוקא

[41] ולא שתים בבת אחת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]