ביאור:בבלי נדרים דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנן מקום שנוטלין עליה [1] שכר - תפול הנאה להקדש [2]; בשלמא למאן דאמר 'אפילו בשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר נמי מהדר [3]' - היינו דקתני מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש [4]; אלא למאן דאמר 'כשנכסי [5] בעל אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר' [6] - [7] [א]מאי תפול הנאה להקדש [8]?

[9] אחדא קתני [10].

איכא דמתני לה בהאי לישנא:

פליגי בה רבי אמי ורבי אסי: חד אמר לא שנו אלא בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר, ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח [11]; אבל נכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה לא מהדר ליה - משום דקא מהני ליה [12]; וחד אמר: אפילו נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה - מותר, דכי מהדר ליה - מידי דנפשיה קמהדר ליה [13].

תנן: מקום שנוטלין עליה שכר - תפול הנאה להקדש'; בשלמא למאן דאמר אפילו בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה מהדר - היינו דמתרץ מקום [14]; אלא למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורין [15] ולא מהדר, היכי מתרץ מקום [16]?! [17]

קשיא.


עמוד ב

אמר רבא: היתה לפניו ככר של הפקר*, ואמר "ככר זו הקדש", נטלה [18] לאוכלה[19] מָעַל [20] לפי כולה [21]; [22] להורישה לבניו - [23] מעל [24] לפי טובת הנאה שבה [25]. *[26]

בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא: "ככרי [27] עליך" - [28] ונתנה לו [29] במתנה מהו? "ככרי" אמר לו, כי איתיה ברשותיה [30] - הוא דאסור [31]? או דלמא "עליך" אמר ליה: עילויה שויתיה [32] הקדש [33]?

אמר ליה: פשיטא דאף על גב דיהבה ליה במתנה אסור; אלא [34] "ככרי עליך" [35] לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה מיגנב [36]?

אמר ליה: לא! לאפוקי דאי אזמניה עלה [37].

הערות[עריכה]

  1. ^ חזרת אבידה
  2. ^ דכיון דמודר ממנו הנאה - לא מצי האי למיתב ליה שכר
  3. ^ ליה אבידתו
  4. ^ כיון דמחזיר לא מצי למישקל מיניה השכר, לפי שזה - בעל אבידה - הדירו מנכסיו, אינו יכול להשתייר השכר בידו, דמקום שנוטלים עליה שכר הוא ולא מצי בעל אבידה למימר 'הואיל ואינו יכול ליטול השכר יהא שלי' - לפיכך תפול הנאה להקדש; ואי נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה, והאי מחזיר אדם עשיר הוא, ואינו רוצה לקבל שכרו - דזילותא הוא לקבל השכר - מכל מקום האי בעל אבידה לא מצי תפיס לשכרו, משום דמודר הוא מנכסי מחזיר, ושכרו איתיה גביה דמקום שנוטלין עליה שכר הוא - לפיכך תפול הנאה להקדש
  5. ^ כשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה מהדר והתם איכא למימר תפול הנאה להקדש אבל נכסי
  6. ^ הואיל ולא מהדר ליה לא יהיב ליה אגרא
  7. ^ אם כן
  8. ^ איכא למימר הכא הואיל ולאו בר אגרא הוא
  9. ^ תריץ:
  10. ^ אחד לחוד מיירי תפול הנאה להקדש: בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה, דבעל אבידה לא מצי תפיס אגריה דמחזיר, דלא מצי למיתהני מיניה, ומחזיר נמי לא בעי ליטול שכר דעשיר הוא - להכי תפול הנאה להקדש
  11. ^ וליכא הנאה כלל
  12. ^ דאף על גב דמידעם דנפשיה מהדר ליה - אפילו הכי מהני ליה, דדמי כמאן דמהני ליה מנכסיו
  13. ^ ולא מהני ליה כלום
  14. '^ כלומר: דמשכחת ליה 'מקום שנוטלים עליה שכר תפול הנאה להקדש, דכיון דנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה - לא מצי בעל אבידה לשייר השכר לעצמו, דהא נכסי מחזיר הן, ואסורין עליו, וצריך לו ליתן השכר; והמחזיר אי אדם עשיר ואינו רוצה לקבל השכר - להכי תפול הנאה להקדש
  15. ^ על בעל אבידה
  16. ^ שנוטלין עליה שכר' - הא ליכא שכרו כלל, דלא מהדר
  17. ^ והכא ליכא לתרוצי 'אחדא קתני', דהתם - דכיון דקאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה - קא מוקי ביה 'תפול הנאה להקדש', דכופין לבעל אבידה שיתן השכר להקדש, ואין יכול להחזיק בו, דנכסי מחזיר אסורין הן עליו; אבל הכא ליכא לתרוצי 'אחדא קתני' - אנכסי בעל אבידה אסורין עליה, דכיון דנכסי מחזיר אין אסורין על בעל אבידה - מצי האי בעל אבידה למיתפס השכר לנפשיה ולא נפיל להקדש, והיכי מתרץ מקום?
  18. ^ דכיון שהחזיק בו קנאה ואחר כך הקדישה עסקינן, דקודם לכן לא יכול להקדישה( על פי הב"ח, וכן צריך לומר לפי הסברה, שאין הבדל בין הרישא לסיפא.)
  19. ^ ואם אכלה
  20. ^ ומשלם להקדש
  21. ^ וחומש, שהרי הוציאה לחולין
  22. ^ אבל נטלה על מנת
  23. ^ לא
  24. ^ אלא
  25. ^ שאינו משלם להקדש אלא כפי חזקת טובה שנותן לאביו אחד מן הבנים בשביל שמורישה לו, והיינו טובת הנאה
  26. ^ של הפקר - וכל שכן אי דנפשיה, אלא רבותא קא משמע לן: דמצי זכי בהפקר לחליה קדושה עילויה.
  27. ^ יהא אסור
  28. ^ וחזר
  29. ^ למודר
  30. ^ כלומר: כל זמן שהוא של מדיר
  31. ^ דהכי משמע "ככרי" - כל זמן שהוא שלי
  32. ^ לאותו ככר
  33. ^ ואף על פי שנתנו לו במתנה אסור
  34. ^ הא קמבעיא ליה: האי דאמר
  35. ^ אי אמרינן דכל זמן שהוא ברשותיה [שאמר "ככרי" ולא אמר "ככר זה"] דאי אתי לידיה [של המודר] מיניה דיליה [מהמדיר] קאמר ליה
  36. ^ לאותו ככר, ונתנה לו הגנב במתנה - שאינו אסור בה, הואיל והוא עצמו לא נתנה לו? או דלמא אף על גב דאי גנבה ליה מיגנב אסירה ליה
  37. ^ למיכל מההוא ככר מעיקרא, והדר אמר ליה "ככרי עליך" - דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה, ואינו יכול לאוסרה עליו, דלאו כוליה דנותן הוא אלא גם דמזומן