ביאור:בבלי נדרים דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"רב חלבו באיש [1]"; לא איכא דקא אתי. אמר להו: לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו; ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו – חיה? אמר ליה: רבי! החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים'! [2]

כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות.

מאי גרמא?: אילימא 'כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות' – 'שימות'? סלקא דעתא? אלא: כל שאין מבקר חולה - אין מבקש עליו רחמים, לא שיחיה ולא שימות [3].

רבא, יומא קדמאה דחליש - אמר להון: לא תיגלו לאיניש, דלא לתרע מזליה [4]; מכאן ואילך [5] אמר להון: פוקו ואכריזו בשוקא, דכל דסני לי - ליחדי לי [לשון ויחד יתרו], וכתיב: (משלי כד יד) בנפול אויבך אל תשמח [ובכשלו אל יגל לבך [פסוק יח:] פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו], ודרחים לי - ליבעי עלי רחמי.

אמר רב: כל המבקר את החולה - ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'; אין 'דל' אלא חולה, שנאמר (ישעיהו לח יב: דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי, קפדתי כארג חיי) מדלה יבצעני [מיום עד לילה תשלימני].

אי נמי מן הדין קרא: (שמואל ב יג ד: ויאמר לו) מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר [הלוא תגיד לי; ויאמר לו אמנון: את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב].

אין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה.

ואם ביקר מה שכרו?

מה שכרו? כדאמר 'ניצול מדינה של גיהנם'!?

אלא מה שכרו בעולם הזה?

(תהלים מא ג) ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו:

'ה' ישמרהו' - מיצר הרע, 'ויחייהו' - מן היסורין, 'ואושר בארץ' - שיהו הכל מתכבדין בו, 'ואל תתנהו בנפש אויביו' - שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו [6], ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו.

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך ילדים "בנה [7]!" וזקנים "סתור [8]!" - שמע לזקנים ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים – סתירה, וסתירת זקנים - בנין; וסימן לדבר רחבעם בן שלמה [9].

[##ואולי: הלימוד מרחבעם בבית המקדש, אך המסקנה תקֵפָה תמיד.]

אמר רב שישא בריה דרב אידי: לא ליסעוד [10] איניש קצירא, לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי: תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה [11] - בתרייתא תקיף חולשיה.

אמר רבין אמר רב: מניין שהקב"ה זן את החולה? - שנאמר (תהלים מא ד) ה' יסעדנו [12] על ערש דוי [כל משכבו הפכת בחליו].

ואמר רבין אמר רב: מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה? - שנאמר: ה' יסעדנו על ערש דוי [13].

תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה, שנאמר: הי' יסעדנו על ערש דוי

ואמר רבין אמר רב: מטרא במערבא - סהדא רבה פרת [14].

ופליגא דשמואל [15], דאמר שמואל: נהרא מכיפיה מתבריך [16].

ופליגא דשמואל אדשמואל, דאמר שמואל: אין המים מטהרין בזוחלין


עמוד ב

אלא פרת ביומי תשרי בלבד [17].

אבוה דשמואל [18] - עבד להון מקוואות לבנתיה ביומי ניסן [19], ומפצי ביומי תשרי [20].

אמר רבי אמי אמר רב: מאי דכתיב (יחזקאל יב ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה [וגלה יומם לעיניהם; וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם, אולי יראו כי בית מרי המה] - זו נר וקערה

הערות[עריכה]

  1. ^ חלה; ואית דגרסי 'באש'
  2. ^ מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו.
  3. ^ שהרי אינו יודע בעניינו של חולה
  4. ^ דדילמא מתצלנא לאלתר; אי נמי דלא לישתעי מילי עילויה
  5. ^ חזי דלא מתרפא
  6. ^ כגון אלישע: דהוה נביא וזקן, והשיאו עצה לנעמן
  7. ^ בית המקדש
  8. ^ ואל תבנה
  9. ^ דכתיב (מלכים א יב ח) ויעזוב את עצת הזקנים וגו' ונחרב בית המקדש על אותה עצה; והמורה לא פירש 'בבית המקדש', ואיכא ברייתא דקתני בהדיא בבית המקדש
  10. ^ 'לסעוד' - כמו (במדבר טז כט) ופקודת כל האדם - מתרגמינן 'וסעודא'
  11. ^ כדאמר בעלמא (בבא בתרא טז ב) 'אידלי יומא אידלי קצירא'; ודילמא אמר לא אצטריך למבעי רחמי עליה, דאינו כל כך חולה
  12. ^ כמו 'ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד טו)
  13. ^ קרי ביה 'יסערנו' [אולי מלשון סערה סביבו; ואלי צ"ל 'ישערנו' מלשון שערות]; אי נמי יסעדנו ממש, שמסעד שכינה על ראשו, כדאמרן בהדיא: ששכינה שרויה למעלה ממיטתו
  14. ^ כשנהר פרת גדול הוי - עדות לגשמים שיורדין לא"י, דא"י גבוה מכל הארצות ובאין גשמים ונופלין בפרת ומתגדל מהן
  15. ^ והאי דאמרינן 'דנהר מתגדל ממי הגשמים' הוי פלוגתא אדשמואל
  16. ^ שנובע מגדותיו ולא ממי גשמים
  17. ^ דכל ימות השנה רבין נוטפין על הזוחלין מן הגשמים שיורדין לתוכו ומן השלגים שמתפשרין כל ימות החמה, אבל בתשרי - כבר פסקו השלגים ונתפשרו כולן והלכו להן מטהרין הזוחלין, ואין בנהרות אלא מימיו שנובעין בלבד
  18. ^ סבירא ליה כאידך דשמואל
  19. ^ לפי שביומי ניסן רבין נוטפין על הזוחלין מחמת הגשמים, שהרי כל השלגים והקרח שנתפשרו; באין המים דרך צינורות דהוו להו שאובין, אבל לא באין דרך צינורות אלא מאליהן שוטפין ובאין - טובלין בהן, כדאמר 'זבה ונדה ויולדת - טבילתן במי מקוה של ארבעים סאה', ואפילו מי גשמים מכונסים, שלא מצינו מים חיים אלא לזב בלבד שנאמר בו 'מים חיים' (ויקרא טו יג); והמפרש לא פירש הכי ולאו דוקא [## אולי: לא דייק לומר את הכל שיש לומר], דכל נשים בזמן הזה זבות נינהו [שקבלו על עצמן דיני זבות]
  20. ^ שבתשרי מתמעטין הנהרות מן כל ימות השנה, ומעלין טיט, והיה נותן המפץ בקרקעית הנהר שלא יכנס הטיט ברגליהן ויהא חציצה