ביאור:בבלי נדרים דף פט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
נדרה והיא ברשות הבעל [1] - מפר לה [2] – [3] כיצד [4]?
אמרה "הריני נזירה לאחר שלשים" [5] - אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים - הרי זה מופר [6].
נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום החזירה בו ביום - אינו יכול להפר.
זה הכלל [7]: כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת - אינו יכול להפר.
גמרא:
תניא: 'אלמנה וגרושה שאמרה "הריני נזירה לכשאנשא", ונשאת: רבי ישמעאל אומר: יפר [8], ורבי עקיבא אומר: לא יפר [9]'.
וסימנא ילל"י [10].
אשת איש שאמרה [11] "הריני נזירה לכשאתגרש", ונתגרשה: רבי ישמעאל אומר: לא יפר [12], ורבי עקיבא אומר: יפר [13];
אמר רבי ישמעאל: הרי הוא אומר (במדבר ל י) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה] - עד שיהא נדר [14] בשעת אלמנות וגרושין'!
רבי עקיבא סבר: הרי הוא אומר [15] 'כל אשר אסרה על נפשה' - עד שיהא איסורי נדר [16] בשעת אלמנות וגרושין [17].
אמר רב חסדא: מתניתין - רבי עקיבא היא.
אביי אמר: אפילו תימא רבי ישמעאל: מתניתין תליא נפשה ביומי, ברייתא תליא נפשה בנישואין: שלמו יומי ולא נתגרשה, שלמו יומי ולא מיתנסבא [18].
'זה הכלל' דקתני [19] גבי נערה המאורסה [20] - לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל בנערה המאורסה, דאביה ובעלה מפירין נדריה [21];
'זה הכלל' דקתני גבי [22] 'ואלו נדרים' [23] - לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל [24], שאין הבעל מיפר בקודמין.
משנה:
תשע נערות נדריהן קיימין [25]: 1</ref>בוגרת והיא יתומה [26], 2</ref>נערה ובגרה [ע"פ הב"ח] והיא יתומה,
[המשך המשנה]
3</ref>נערה שלא בגרה והיא יתומה, 4</ref>בוגרת ומת אביה, 5</ref>נערה בוגרת ומת אביה, 6</ref>נערה שלא בגרה ומת אביה, 7</ref>נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה, 8</ref>בוגרת ואביה קיים, 9</ref>נערה בוגרת ואביה קיים.
רבי יהודה אומר: אף המשיא בתו הקטנה, ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו - עדיין היא נערה.
[לפשט המשנה עיין תפארת ישראל.]
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: זו [27] דברי רבי יהודה, אבל חכמים אומרים: שלש נערות נדריהן קיימין [28]: בוגרת, ויתומה, ויתומה בחיי האב.
[## כיצד אפשר לומר כן, כאשר המשנה מביאה את רבי יהודה כמוסיף על התשע? שלא כרש"י, על פי המאירי: ת"ק של המשנה הוא רבי מאיר; רבי יהודה מוסיף עליו; ואמר רב יהודה אמר רב: המשנה – דברי רבי מאיר ורבי יהודה, אבל חכמים אומרים שלש...
והר"ן אומר במשנה: הנך תשע – כולהו איתנהו בכלל תלת, דהיינו: יתומה בסחיי האב, ויתומה ממש, ובוגרת; דבכל חד מהנך תלתא גווני היא יוצאה מרשות אביה; ורבנן לא מנו אלא הנך תלתא דאמרן, כדאיתא בגמרא; אלא דרבי יהודה [צריך לומר לפי המאירי: רבי מאיר] פליג כל חד מהני תלת גווני לתלתא. ואמרינן בירושלמי שאף רבי יהודה לא אמרה אלא לחדד בהן את התלמידים.
משנה:
"קונם שאיני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך", "שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך" [29] הרי זה יפר [30].
גמרא:
תניא: '"שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך" - רבי נתן אומר: לא יפר [31]; וחכמים אומרים: יפר [32];
"נטולה אני מן היהודים אם משמשתך" - רבי נתן אומר: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר'.
ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה [33] אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא" [34] - רהיט בגפא ותובליא ולא אמצי למיתנא [35].
אתא רב אחא בר רב הונא, ושבשיה [בלבל אותו], ואינסיב איתתא,
הערות
[עריכה]- ^ שהיתה נשואה
- ^ והפר לה בעל
- ^ והשתא מפרש
- ^ נדרה
- ^ והפר לה בעל
- ^ ואף על גב דאיכא למימר 'הואיל ובשעת הנדר דינו שיחול, וכבר יצאה לרשות עצמה, ולא תועיל בו הפרה - להכי אשמעינן דהרי זה מופר, דאחר שעת אמירה קאזלינן; ואשמעינן [המשנה שני מקרים:] היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי
- ^ מפרש בגמרא לאיתויי מאי
- ^ דהפרה מועלת בו, הואיל ולא חל הנדר עד שנכנסה לרשות בעלה
- ^ דבתר קבלת הנדר אזלינן
- ^ כלומר: בבא ראשונה [לעיל] תני יפר, והדר לא יפר, בבא אחרונה [להלן] תני לא יפר והדר יפר
- ^ בזמן שהיא אשת איש
- ^ אין הפרה מועלת בו, הואיל ובשעה שהנדר חל הויא ברשות עצמה
- ^ דבשעת קבלת הנדר הויא ברשות הבעל
- ^ כלומר: קיום הנדר
- ^ שם
- ^ קבלת הנדר
- ^ והכי נמי דייקינן במתניתין: כל אשר אסרה, ורבי עקיבא היא
- ^ [לכאורה גירסת רש"י בסדר הפוך: שלמו יומי ולא מיתנסבא, שלמו יומי ולא נתגרשה, ולפי סדר זה פירש:] מתניתין בדין הוא היכא דנדרה כשהיא אלמנה, ותלתה נדרה בימים: 'עד לאחר שלשים יום' - אהכי קאמר 'אינו יכול להפר', דליכא למימר 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', דלא מסקא אדעתא דתינשא בתוך הזמן; אהכי אינו יכול להפר: דאימור: זימנין דשלמו כל שלשים יום ולא ניסת; וכי נדרה נמי ברשות בעלה ותלתה נדרה בימים - דין הוא שיפר - איכא למימר כל הנודרת כו', ולא מסקא אדעתא שתתגרש, דזימנין דשלמו יומי ולא מיגרשא, ואם הפר - הרי זה מופר; ודידי נמי: היכא דתלתה נדרה בנישואין - אהכי יפר, דעל דעת בעלה נדרה, והיכא דתלתה נדרה בגירושין ליכא למימר דתלתה עצמה בבעלה, ואהכי לא יפר
- ^ באידך פירקין (לעיל עא,א)
- ^ זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה כו'
- ^ דהתם לא יצאה לרשות עצמה, דאביה ובעלה מפירין נדריה
- ^ הכא
- ^ דמשמע דיוצאת לרשות עצמה
- ^ ולא הלך הוא עמהם, דאותה שעה יצאה מרשות האב [ו]עד שהגיעה לרשות הבעל
ויצאה לרשות עצמה, ואין הבעל מיפר נדריה - ^ שאין יכול להפר להן
- ^ בשעת הנדר היתה בוגרת וכבר היתה יתומה מבעלה, כלומר: יתומה דמתניתין - יתומה בחיי האב, כדמפרשי רבנן בגמרא: דיתומה דשייך למימר בבעל כבאב; דיקא נמי היכא דתני מיתת האב - תני לה בפירוש 'בוגרת ומת אביה'
- ^ דקתני תשע
- ^ וכולהו תשע דמתניתין נכללות בהני שלש
- ^ [גירסת רש"י:] קונם שאיני עושה לאבא ולאביך: כלומר: שאני נותן להם יהא עליהם קונם
- ^ הרי זה יכול להפר: אף על גב דלאו נדרי עינוי נפש אינון, דלאו כל כמיניה לאפקועי שיעבודא מינה - אפילו הכי דברים שבינו לבינה הויין, ויכול להפר; כלומר: הרשות בידו
- ^ דקסבר: הואיל ועדיין לא חל הנדר: שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה ולא שימשתו - אינה אסורה לאביה ולאביו, ולא יפר
- ^ אף על פי שעדיין לא חל הנדר עליה
- ^ דאמר "תיתסר הנייתא דעלמא עליה
- ^ כלומר "תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה הלכות"
- ^ 'גפא' קרי סולם שעולין בו באילן; 'תובליא' = חבל שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים; ומשל של בני אדם הוא: רץ למעלה ולמטה לעסוק ולשנות הלכות, ולא איסתייעא מילתא; ואית דמפרש דהיינו בכפא: רץ יחידי למעלה ולמטה כאדם שעולה בחבל באילן; 'תובליא' = חבל, כדאמרינן בבבא בתרא (לג,ב): מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא