ביאור:בבלי נדרים דף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאין אדם מגרש את אשת חבירו [1]; אבל בעלמא [2] מי שמעת להו [3]?

מיתיבי: "הרי הוא עלי" "הרי זה [עלי]" - אסור מפני שהוא יד לקרבן. טעמא דאמר "עלי" - הוא דאסור, אבל לא אמר "עלי" – לא [4]! תיובתא דאביי [5]!

אמר לך אביי [6] טעמא דאמר "עלי" הוא דאסור, אבל אמר "הרי הוא" ולא אמר "עלי" [7] – "הרי הוא" דהפקר, "הרי הוא" דצדקה קאמר [8]!

והא 'מפני שהוא יד לקרבן' [9] קתני?

אלא אימא: טעמא דאמר "עלי" הוא אסור - וחבירו מותר, אבל אמר "הרי הוא" [10] - שניהן אסורין [11], דדלמא "הרי הוא הקדש" קאמר [12].

מיתיבי [תוספתא תמורה [13] פרק ג הלכה יב]: "הרי זו חטאת" "הרי זו אשם" - אף על פי שהוא חייב חטאת ואשם - לא אמר כלום [14]; "הרי זו חטאתי" "הרי זו אשמי" - אם היה מחויב [15] דבריו קיימין [16], תיובתא דאביי!

אמר לך אביי: הא [17] – מני? רבי יהודה היא [18].

והא אביי הוא דאמר "אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה [19]?

הדר ביה.

אלא [20] לימא רבא דאמר כרבי יהודה [21]?

אמר לך רבא: אנא דאמרי אפילו לרבנן [22]: עד כאן לא קאמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט, דאין אדם מגרש את אשת חבירו, אבל בעלמא בעינן ידים מוכיחות [23].


עמוד ב

בעי רב פפא: יש יד לקידושין או לא [24]?

היכי דמי?

אילימא דאמר לה לאשה "הרי את מקודשת לי" ואמר לחבירתה "ואת נמי" – פשיטא [25], היינו קידושין עצמן [26]! אלא כגון דאמר לה לאשה "הרי את מקודשת לי" ואמר לה לחבירתה "ואת": מי אמרינן "ואת נמי" אמר לה לחבירתה, ותפסי בה קידושין לחבירתה? או דלמא [27] "ואת חזאי" [28] אמר לה לחבירתה, ולא תפסי בה קידושין בחבירתה!?

ומי מיבעי ליה לרב פפא? והא [29] מדאמר ליה רב פפא לאביי "מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים" [30] - מכלל דסבירא ליה לרב פפא דיש יד לקידושין [31]!?

חדא מגו מאי דסבירא ליה לשמואל אמר ליה לאביי [32].

[לגבי הבטוי 'חדא מגו' – לשון זה דומה ללשון (להלן דף ז,א): 'חדא מגו חדא קמיבעיא ליה’]

בעי רב פפא: יש יד לפאה או אין יד לפאה?

היכי דמי?

אילימא דאמר "הדין אוגיא [33] ליהוי פאה, והדין נמי" - ההיא פיאה מעלייתא היא [34]! כי קא מיבעיא ליה - כגון דאמר "והדין" ולא אמר "נמי" – מאי?

מכלל דכי אמר "שדה כולה תיהוי פאה" - הויא פאה?

אִין, והתניא: 'מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה? - תלמוד לומר: (ויקרא יט ט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה) פאת שדך [לקצר ולקט קצירך לא תלקט] [35]'.

מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות: מה קרבנות יש להם יד [36] אף פאה יש לה יד? או דלמא כי איתקש - לבל תאחר הוא דאיתקש [37]?

והיכא איתקש?

דתניא:

הערות[עריכה]

  1. ^ דאי כתב 'הרי את מותרת לכל אדם' - משמע דלאשתו קאמר, דאשת איניש דעלמא אינו מגרש, ומוכחא מילתא, ושפיר מגרש
  2. ^ דאי אפשר למימר הכי
  3. ^ [ולכן] בעינן ידים מוכיחות
  4. ^ ד'הרי הוא' לא משמע כלום
  5. ^ דבעינן ידים מוכיחות
  6. ^ לעולם לא בעינן ידים מוכיחות, והכא
  7. ^ היינו טעמא דאי לא אמר בלשון קרבן לא מיתסר:
  8. ^ דדלמא הרי הוא הפקר קאמר דמוכיחות הוא להפקר או לצדקה
  9. ^ דאסור כקרבן ולא מצית אמרת לצדקה או להפקר הוא משמע
  10. ^ ולא אמר "עלי"
  11. ^ דכיון דלא אמר "עלי" אלא "הוא" - משמע דחבירו נמי אסור
  12. ^ דהכי קאמר: הרי הוא כהקדש: מה הקדש אסור אף אותו דבר נמי אסור
  13. ^ צוקרמאנדל
  14. ^ דלא אמר "עלי"; אלמא בעינן ידים מוכיחות
  15. ^ חטאת או אשם
  16. ^ הוא דאמר "חטאתי"; אבל לא היה מחויב חטאת - אינו כלום, הואיל ולא אמר "עלי", שאם אמר "הרי זו עלי חטאת" אף על גב דלא היה מחויב, הואיל ואמר "עלי" - דבריו קיימין
  17. ^ הא ברייתא דאמרה 'לא אמר ולא כלום'
  18. ^ דאמר בעינן ידים מוכיחות, ואנא דאמרי כרבנן, דאמרי לא בעינן ידים מוכיחות
  19. ^ דלא בעי ידים מוכיחות אלא גבי גט אבל בעלמא לא, והיכי קאמר הכא רבי יהודה היא
  20. ^ דכיון דאביי לא מתרץ טעמא אליבא דרבי יהודה
  21. ^ לימא נמי דרבא לא מתרץ טעמא אליבא דרבנן, כדמתרץ [לעיל], וכרבי יהודה קאמר, דיחידאה היא
  22. ^ כדקאמרינן
  23. ^ דודאי רבנן סבירא להו בעלמא דידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים, כרבא
  24. ^ היכא דלא מפרש ממש "מקודשת לי" אלא ביד דקידושין קא מקדש לה, כדקא מפרש: מי הוי יד לקידושין, ומקודשת? או אין יד לקידושין ואינה מקודשת
  25. ^ כיון דאמר "ואת נמי"
  26. ^ קידושין עצמן נינהו, דבאותן קידושין דקידש לחברתה מקדש לה נמי וכהאי גוונא לא הוי יד אלא קידושין גמורים נינהו
  27. ^ הא דאמר ואת לאו משום דתהוי מקודשת קאמר לה אלא הכי קאמר לה
  28. ^ "ואת פלניתא חזית דקדישנא לה"
  29. ^ בפרק קמא דקידושין (ה,ב) בהלכה קמייתא אמר שמואל 'נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה "הרי את מקודשת" "הרי את מאורסת" וכו', ואמר ליה רב פפא לאביי: 'למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים';
  30. ^ מדאמר ליה רב פפא הכי אליבא דשמואל דידים שאין מוכיחות
  31. ^ היכא דמוכיחות
  32. ^ דהכי קאמר: מי סבירא ליה לשמואל דיש יד לקידושין? ואם תמצא לומר דיש להן יד - מי בעינן ידים מוכיחות או לא?
  33. ^ שדה, [כדאמרינן במסכת ברכות דף ו,א: וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא, כלומר כתלמים לבקעה
  34. ^ האי שדה, אחר דאמר "והא נמי"
  35. ^ כלומר כולה שדך
  36. ^ כדאמרינן במחניתין
  37. ^ דקאי עליה נמי בבל תאחר כקרבן, אבל בכהאי גוונא דאית ליה יד לא איתקש