ביאור:בבלי נדרים דף פז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא גבי קרעים, דכתיב 'על' 'על' [1], דכתיב (שמואל ב א יז) [ויקנן דוד את הקינה הזאת] על שאול ועל יהונתן בנו [2]' ותניא: אמרו לו "מת אביו" וקרע, ואחר כך נמצא בנו [3] - יצא ידי קריעה [4]!

אמרי: לא קשיא: הא בסתם [5] והא [6] במפרש [7].

והתניא: אמרו לו "מת אביו" וקרע, ואחר כך נמצא בנו - לא יצא ידי קריעה [8]; אמרו לו "מת לו מת", וכסבור אביו הוא, וקרע, ואחר כך נמצא בנו - יצא ידי קריעה?

רב אשי אמר: כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור: הא דקאמרת יצא ידי קריעה - שנמצא בנו בתוך כדי דבור, הא דאמרת לא יצא ידי קריעה - לאחר כדי דבור; והתניא [9]: מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ונתעלף, וכמדומה שמת וקרע, ואחר כך מת - לא יצא ידי קריעה.

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור, אבל בתוך כדי דיבור - כדבור דמי.

והילכתא: [10] תוך כדי דבור כדבור דמי [11] - חוץ ממגדף [12] ועובד עבודת כוכבים [13], ומקדש [14], ומגרש [15].

משנה:

אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני [16] טועמת: קיים לתאנים - כולו קיים [17], הפר לתאנים - אינו מופר עד שיפר אף לענבים [18]. אמרה "קונם תאנה שאני טועמת, וענבה שאני טועמת" - הרי אלו שני נדרים [19].

גמרא:

מני מתניתין?

רבי ישמעאל, דתניא: ’[במדבר ל,יד: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש ] אישה יקימנו ואישה יפרנו: אמרה "קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת": קִיֵים לתאנים - כולו קיים,


עמוד ב

הפר לתאנים - אינו מופר עד שיפר אף לענבים - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: הרי הוא אומר 'אישה יקימנו ואישה יפרנו': מה יקימנו 'ממנו' אף יפרנו 'ממנו' [20]'!

ורבי ישמעאל [21]?

- מי כתיב 'יפר ממנו' [22]?

ורבי עקיבא מקיש הפרה להקמה: מה הקמה ממנו - אף הפרה ממנו.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא [23], אבל חכמים אומרים: מקיש הקמה להפרה: מה הפרה [24] - מה שהפר [25] הפר [26], אף הקמה - מה שקיים [27] קיים [28].

אמרה קונם תאנה:

אמר רבא: מתניתין [29] - רבי שמעון היא, דאמר [30] עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד [31].

משנה:

"יודע אני שיש נדרים [32], אבל איני יודע שיש מפירין [33]" [34] – יפר [35].

"יודע אני שיש מפירין [36], אבל איני יודע שזה נדר [37]", [38]: רבי מאיר אומר: לא יפר [39]; וחכמים אומרים: יפר [40].

גמרא:

ורמינהו ’[במדבר לה,כג: או בכל אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל עליו וימת - והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] - פרט לסומא [41] - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: [42] לרבות את הסומא [43]! [44]' [45]!?

[הר"ן בהמשך ד"ה רבי מאיר: ונראה לי דסבירא לן דלאו מקרא דייקי הכי רבי יהודה ורבי מאיר, דקרא משמע הכי ומשמע הכי, אלא מר אמר סבריה ומר אמר סבריה, וכל אחד מסמיך ליה אקרא באסמכתא בעלמא ...]

הערות[עריכה]

  1. ^ דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים או שלשה - שחייב לקרוע על כל אחד בפני עצמו
  2. ^ ועל עם ה' [בפסוק שלאחריו]- דהיינו פרטא
  3. ^ שמת ולא אביו
  4. ^ ד'על' 'על' לאו דוקא; הכא נמי 'אותה' לאו דוקא
  5. ^ גבי קריעה שקרע סתם, שלא על אביו ולא על בנו
  6. ^ אבל במתניתין
  7. ^ כגון שהפר בפירוש לשם בתו; והלכך: כיון דנמצא שאינו כך - צריך להפר לשם אשתו שנדרה
  8. ^ וקשיין ברייתא אהדדי
  9. ^ דמסייע לרב אשי
  10. ^ דהחוזר
  11. ^ לכולהו מילי
  12. ^ מברך את השם
  13. ^ האומר לעבודת כוכבים "אלי אתה", דאדבור לחודיה חייב
  14. ^ אשה
  15. ^ אף על פי שחוזר בתוך כדי דבור - אינה חזרה
  16. ^ שאיני
  17. ^ אף הענבים, שאין יכול להפר שוב אפילו אענבים; קסבר נדר שהוקם מקצתו הוקם כולו; ובגמרא מפרש 'יקימנו' - יקים ממנו
  18. ^ קסבר הפרה במקצת לאו שמה הפרה
  19. ^ הואיל וחילקה טעימה בינתים: שאם קיים לענבים לא קיים לתאנים וחייב עליהן שני לאוין
  20. ^ ואם הפר למקצתו הפר כולו
  21. ^ ולרבי עקיבא רבי ישמעאל קמהדר גבי יפרנו
  22. ^ גבי הקמה איכא למדרש הכי, דהא כתיב 'יקימנו' לשון יקים ממנו (דלא שויוה רבנן למימר דהקמה עיקר)
  23. ^ דתרוויהו מודו בהקמה
  24. ^ במקצת
  25. ^ לא
  26. ^ דהא לא כתיב 'יפר ממנו'
  27. ^ לא
  28. ^ אף על גב דאיכא למידרש יקים ממנו [לדא שויוה רבנן למימר דהקמה עיקר]
  29. ^ דקא משוי חילוק בין "קונם תאנים וענבים שאני טועמת" - להיכא דאמרה "קונם תאנה שאני טועמת וענבה שאני טועמת" לחייבה שני לאוין משום הלשון
  30. ^ (שבועות לו ב) היכא דתבעוהו חמשה בני אדם, ואמר "שבועה שאיני חייב לא לך ולא לך", שאם נשבע לשקר אינו חייב בהא שבועה אלא קרבן אחד
  31. ^ דאמר "שבועה לא לך", "שבועה לא לך" דחייב על כל אחד ואחד קרבן
  32. ^ שאדם יכול לנדור
  33. ^ ששום אדם בעולם יכול להפר נדר
  34. ^ ואחר כן נודע לו שהפרה מועלת
  35. ^ יפר לה לאחר זמן כשנודע שיכול להפר: דכיון דלא היה יודע שיכול להפר - מעיקרא לא קרינן ביה 'ביום שמעו' אלא השתא, באותו יום שנודע לו שיכול להפר לה
  36. ^ שהפרה מועלת לנדר
  37. ^ איני יודע אם נדר זה נדר גמור הוא
  38. ^ ונמנע ולא הפר בו ביום
  39. ^ לא יפר לאחר זמן, לכשנודע לו שנדר הוא, וצריך הפרה: דהואיל והוא ידע בטיב הפרה ולא הפר - פושע הוא: מאי טעמא [ע"פ הב"ח]? אי נדר הוא - שפיר עביד דמפר, אי לאו נדר הוא - מאי איכפת ליה מאי דהפר!? ואיכא מקצת שמיעה ככל שמיעה
  40. ^ הואיל ולא הוברר הדבר; ואע"ג דאיכא מקצת שמיעה - אינה ככל שמיעה. חכמים דמתניתין היינו רבי יהודה
  41. ^ שהרג בשוגג, שאינו גולה, דאמר 'בלא ראות': זה שהרגו לא ראהו, דאילו ראהו לא היה הורגו - מכלל דיש ספק בידו לראות ואינו רואה דאינו גולה, (דאמר) [דסד"א] מקצת ידיעה לסומא - באובנתא דליבא תליא, דרוב סומין מבינים לקול הברה מהיכן היא יוצאה, ואותה קצת ידיעה בכלל ידיעה היא, דקרא לא מיירי אלא היכא דידע לחבריה דהוה התם אלא דלא מיכוין למיקטליה, [מכאן בדף פח,א] כדכתיב 'ואשר יבא את רעהו ביער' (דברים יט ה) דהוה ידיע ליה, (אבל) סומא - אף על פי שלא ראהו ששם הוא - על ידי שמיעה ידע שהוא לשם, ונימא דחייב גלות! להכי איצטריך קרא 'בלא ראות' - פרט לסומא, דאינו חייב גלות
  42. ^ בלא ראות:
  43. ^ שגולה
  44. ^ דהא אינו רואה; והיינו דאיצטריך קרא לרבויי מי שהוא בלא ראות - בלא ראיית העין, דלא אמר מקצת ידיעה בכלל ידיעה; ונימא דהואיל ומקצת ידיעה לאו בכלל ידיעה - לא יהא גולה; להכי איצטריך לן ריבויא דקרא לחייבו גלות
  45. ^ וקשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר : דבמתניתין קאמר רבי מאיר מקצת ידיעה בכלל ידיעה, ולא יפר, והכא קאמר לה: לא אמרינן מקצת ידיעה בכלל ידיעה