ביאור:בבלי נדרים דף ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם תמצא לומר הא לא אמר לה, אמר לה "מופר ליכי למחר" מהו?: מי אמרינן [1] למחר לא מצי מיפר, דהא קיימיה לנדריה היום!? או דלמא כיון דלא אמר לה "קיים ליכי היום", כי קאמר לה "מופר ליכי למחר" [2] - מהיום [3] קאמר [4]?

ואם תמצא לומר אפילו הכי - כיון דקיימו היום [5], [6] למחר כמאן דאיתיה דמי [7]- אמר לה "קיים ליכי שעה [8]" – מהו?: מי אמרינן כמאן דאמר לה "מופר ליכי לאחר שעה" דמי? או דלמא 'הא - לא אמר לה [9]'?

אם תמצא לומר 'הא - לא אמר לה' [10], מיהו אמר לה [11] – מאי?: מי אמרינן: כיון דקיימו [12] - קיימו [13]? או דלמא כיון דכוליה יומא [14] בר הקמה ובר הפרה הוא [15], כי אמר "מופר ליכי לאחר שעה" [16] – מהני [17]?

תא שמע: (נזיר כ ב) '"הריני נזירה" ושמע בעלה ואמר "ואני" [18] - [19] אין יכול להפר [20]' – ואמאי? נימא "ואני" דאמר הוא [21] - על נפשיה דהוי נזיר [22], אבל "הריני נזירה" דילה [23] דשעה אחת קיימא [24], [25] לאחר שעה [26] - אי בעי ליפר אמאי אין יכול להפר? לאו משום דכיון דקיימו קיימו [27]?

לא [28]: קסבר כל "ואני" - כמאן דאמר "קיים ליכי לעולם" דמי [29].

משנה:

מת האב - לא נתרוקנה רשות לבעל [30]; מת הבעל - נתרוקנה רשות לאב [31]; בזה [32] יפה כח האב מכח הבעל.

בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב: שהבעל מפר בבגר [33], והאב אינו מפר בבגר [34].

גמרא:

מאי טעמא?

דאמר קרא (במדבר ל יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו) בנעוריה בית אביה [35].

מת הבעל - נתרוקנה רשות לאב – מנלן?

אמר רבה: דאמר קרא (במדבר ל ז) ואם היו תהיה [36] לאיש, ונדריה עליה [או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה]:


עמוד ב

מקיש קודמי הויה שניה [37] לקודמי הויה ראשונה [38]: מה קודמי הויה ראשונה - אב מיפר לחודיה, אף קודמי הויה שניה אב מיפר לחודיה.

אימא הני מילי [39] בנדרים שלא נראו לארוס [40], אבל בנדרים שנראו לארוס [41] לא מצי מיפר אב [42]?

אי [43] בנדרים שלא נראו לארוס [44] – מ'בנעוריה בית אביה' נפקא [45]! [46].

בזה יפה כח האב מכח הבעל [בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב: שהבעל מפר בבגר והאב אינו מפר בבגר]:

היכי דמי [47]?: אילימא שקידשה כשהיא נערה ובגרה [48] - מכדי מיתה [מיתת האב] מוציאה [49] ובגרות מוציאה מרשות אב [50]: מה מיתה [51] לא נתרוקנה רשות לבעל - אף בגרות לא נתרוקנה רשות לבעל!

אלא שקידשה כשהיא בוגרת [52]? הא תנינא חדא זימנא [53]: הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש [54] [55] הא גופא קשיא: אמרת הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש' - בבוגרת למה לי שנים עשר חדש? בוגרת בשלשים יום סגי לה [56]!

תני בוגרת, 'וְ'ששהתה שנים עשר חדש [57].

מכל מקום קשיא [58]?!

איבעית אימא: הכא [59] דוקא [60], ובוגרת [61] קתני התם [62] משום דבעי איפלוגי רבי אליעזר ורבנן;

[63]איבעית אימא: בוגרת [64] דוקא [65], ואיידי דנסיב רישא בזה [66] נסיב סיפא נמי בזה [67].

הערות[עריכה]

  1. ^ דהא קיימיה לנדריה היום [שאמר "קיים ליכי היום"] דכיון דאמר "מופר ליכי למחר" - אלמא דבהאי יומא דשמע ביה הוי נדר, וקיומי קיימיה, ותו
  2. ^ גירסת רש"י: או דלמא כיון [דלא] אמר "ומופר ליכי" בהדי "קיים ליכי"
  3. ^ דשמע לה
  4. ^ דתיהוי מופר
  5. ^ ולא חיילא הפרה עד למחר
  6. ^ אלמא דבהאי יומא דשמע - ניחא ליה דלקיים
  7. ^ וכמאן דאיתיה לקיום דמי, דקיימו בידים, ולא הוי הפרה כלל
  8. ^ אחת
  9. ^ "מופר ליכי לאחר שעה אחת"
  10. ^ דתיהוי קיום, הואיל ולא אמר לה
  11. ^ "מופר ליכי לאחר שעה"
  12. ^ דאמר לה קיים ליכי שעה אחת
  13. ^ לעולם, ושוב אינו מיפר
  14. ^ דשמע ביה נדרה
  15. ^ שאם לא קיימו בשחרית וקיימו בערבית הוי מקויים, וכן אם לא הפירו בשחרית והפירו בערבית הוי מופר, דכל היום כשר להפרת נדרים
  16. ^ וכי הדר ואמר "מופר ליכי"
  17. ^ ליהוי מופר
  18. ^ כלומר "ואני אהיה נמי כמותיך"
  19. ^ כיון דאמר הכי
  20. ^ נזירות אשתו
  21. ^ "ואני"
  22. ^ דליהוי נזיר
  23. ^ דקאמרה איהי
  24. ^ קיימיה בעל, משום לאתפוסי בה דידיה
  25. ^ אבל
  26. ^ דכבר חל נזירות עילויה
  27. ^ אלא: כיון דקיימו משום לאתפוסי בה נזירות דידיה קיימו; והכא נמי בנדרים: כיון דקיים שעה אחת - קיים לעולם, ושוב לא מצי מיפר
  28. ^ מהכא ליכא למשמע מינה טעמא דאינו יכול להפר
  29. ^ ותו לא מצי מיפר, אבל היכא דלא קיימו אלא שעה אחת, וחזר והיפר לה בשעה אחרת - תיבעיא לך
  30. ^ דאין הבעל מיפר אלא בשותפות כדמפרש (לעיל סח,ב)
  31. ^ כדמפרש בגמרא
  32. ^ דנתרוקנה רשות לאב
  33. ^ כדאמרינן במסכת כתובות (נז,א): הגיע זמן ולא נשאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה; וכל הנודרת - על דעת בעלה נודרת, שמאכילה: הואיל והוי חייב במזונותיה - כי נודרת יכול להפר לה
  34. ^ כדכתיב 'בנעוריה' - ולא בבגרותה
  35. ^ כל זמן שהיא נערה שלא בגרה - לא תצא מרשות אביה, ואפילו הא ארוסה במשמע; הלכך כי מת האב - לא נתרוקנה רשות לבעל
  36. ^ בשני הויות הכתוב מדבר
  37. ^ כלומר שמת ארוס ראשון וראויה להתקדש לאחר
  38. ^ שלא נתארסה לעולם, והיא יושבת נערה בבית אביה
  39. ^ דאב מיפר בקודמי הויה שניה
  40. ^ ראשון, אי לא שמע להו הבעל קודם שימות, דהיינו דומיא דקודם הויה ראשונה
  41. ^ ששמע בהן קודם שימות ולא הספיק להפר
  42. ^ אין האב מיפר עד שתחזור ותתארס, שיפירו הוא ואחרון
  43. ^ ואי אמרת
  44. ^ לא מצי מיפר לחודיה - למה לי למיכתב ואם היו תהיה לאקושי הוויות להדדי
  45. ^ דמשמע: כל כמה דיתבא בבית אביה - מצי מיפר לה
  46. ^ אלא מדקא מקיש הוויות להדדי - שמע מינה דומיא דקודם הויה ראשונה קאמר, דמצי מיפר לחודיה - בנדרים שלא נראו לארוס דומיא, דהויה ראשונה. פירוש אחר: אבל בנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר: אי ליכא ארוס אחרון, הא - לא מצית אמרת, דלהכי אתי היקשא: לרבות נדרים שלא נראו לארוס, דהא מקרא אחרינא שמעינן ליה: מ'בנעוריה' נפקא, דאמרינן 'כל שבח נעוריה לאביה' - שהאב זכאי בהפרת נדריה; והלכך כי אתא 'ואם היו תהיה לאיש' - לנדרים שנראו לארוס הוא דאתא
  47. ^ דבעל מיפר בבגר
  48. ^ לאחר שנתארסה
  49. ^ מרשות האב, שיכולה לקדש את עצמה אף על פי שהיא נערה
  50. ^ דכיון שבגרה - אין לאביה רשות בה, לא לקדשה ולא למוכרה
  51. ^ במיתת האב
  52. ^ וקתני שאין האב מיפר אלא הבעל
  53. ^ בהך פירקין גופיה
  54. ^ משנתארסה: רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה – יפר, דכמאן שנכנסה ברשותו דמי
  55. ^ ואמרינן עלה:
  56. ^ - והלא דין שלה שלשים יום, דהכי תנן במסכת כתובות (נז,א): נותנין לבתולה 'שנים עשר חדש לפרנס עצמה לקנות מלבושים ותכשיטין לצורך נישואין משתבעה הבעל להינשא, 'ולאלמנה ולבוגרת שלשים יום', דבוגרת אית לה מלבושין ותכשיטין, והכי נמי לאלמנה, ואית להו רווחא טובא בשלשים יום; וכולן אם הגיע זמנן כו' - אלמא דבוגרת לא בעינן י"ב חדש
  57. ^ האי כי דיניה והאי כי דיניה יפר; ומתניתין, דקתני שהבעל מיפר בבגר - לאחר שלשים יום שתבעה לפרנס את עצמה הוא דקאמר
  58. ^ דתרי זימני למה לי למיתני דהבעל מיפר בבגר
  59. ^ דהך רישא דמתניתין קתני דהבעל מיפר
  60. ^ קתני לה
  61. ^ וששהתה
  62. ^ - גררא נסבא:
  63. ^ ו
  64. ^ דקתני בסיפא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן - הוי
  65. ^ והא דקתני שהבעל מיפר לאו דוקא
  66. ^ יפה כח האב
  67. ^ איצטריך לה למיתני נסיב סיפא בזה יפה כח הבעל